המלצה לקריאה: יעל נאמן על מכתבי פלובר

המכתבים של גוסטב פלובר עשויים אותה איכות נדירה של כותב ומתבונן חד פעמי, אבל הם מהווים הפתעה גמורה ביחס לאופן שבו הוא כתב את ספריו. לצד ששת הספרים הכה מוקפדים שכתב, הוא כתב כארבעת אלפים מכתבים (ששרדו, ונוספים שלא נשמרו) המהווים הזדמנות נדירה להיחשף לנופים אנושיים שאי אפשר להשיגם בדרך אחרת.

"אין בספר משפט אחד תפל" (עטיפת "מכתבי פלובר")

הם נכתבו בידי אדם שעשוי מחומרים לגמרי אחרים מהאנשים שאפשר להכירם בחיים; גאון בעל עין חודרת יכולת תיאור שאין דומה לה, ותאווה לכל דבר (והיפוכו): סקס, התנזרות, נשים, גברים, התבודדות, התרועעות, מסעות, התכנסות, כתיבה, קריאה, רוחניות, רכילות. הם מהווים הצצה לתקופה אחרת, ובעיקר מהווים מקור שאין דומה לו להתבונן על תהליך הכתיבה הכה מיוחד של פלובר (ועל ידי כך על תהליך יצירה בכלל).

אין בספר משפט אחד תפל, ויחד עם זאת הוא אינו מעיק לרגע. אלו לא חידודים, אלא חומר חי, מרתק מלא בעצב, הומור ושכל ישר, שנכתב בטון פשוט, בהיר וקולח, תמיד קשוב לנמען שאיתו הוא מתכתב.

כך, למשל, הוא כותב לז'ורז' סאנד מקרואסה ב-18 דצמבר 1867 (בשנים שבהן כתב את "החינוך הסנטימנטלי": "מהי הצורה הטובה ביותר להביע את דעתך, מפעם לפעם, על ענייני העולם מבלי שתסתכן בכך שתיראה לאחר מכן כטיפש? בעיה קשה, נראה לי שהדרך הטובה ביותר היא לתאר בשיא הפשטות את הדברים שמוציאים אותך מכליך. ניתוח הוא סוג של נקמה/ אם אני מתכוון לגמור את הרומן שלי עד אביב 1869, אסור לי לקחת לעצמי אפילו שבוע של חופשה. לכן אינני בא לנואן. תמיד אותו הסיפור העתיק של האמזונות: על מנת להיטיב לקלוע חץ, הן כרתו לעצמן שד. אך האם זו שיטה כה טובה, בסופו של דבר?"

התרגום והלקטורה של דורי פרנס הם חלק מהספר המומלץ הזה בעברית שיצא

בהוצאת ידיעות ספרים, ספרי חמד. הוא בחר מאות מכתבים מבין אלפים. המכתבים ניתנים בסדר כרונולוגי והם מחולקים לשערים על פי הספרים שכתב פלובר באותן שנים, וכך הם מהווים גם ביוגרפיה ספרותית-אישית.

את ההערות הנהדרות המלוות את הספר ליקט פרנס ממקורות רבים שהוא מציין (שאפשר גם לעקוב אחריהם). הוא הוסיף פתח דבר ולוח זמנים מפורט בסוף הספר, המציין לא רק את הספרים שכתב פלובר, אלא גם מאורעות עיקריים אישיים וכלליים, המוסיפים הקשר בהיר לכתוב במכתבים שבספר.

יעל נאמן, כתבה את רב-המכר המצליח, "היינו העתיד", רומן אוטוביוגרפי שמתעקש לנוע על הגבול הדק שבין תיעוד ופרוזה, המשלב בתוכו מבט אישי מרתק על תולדות קיבוץ יחיעם, ובו בזמן גם דו"ח נוקב על ילדות בעולם אידיאולוגי המתפרק בהדרגה מאמונותיו הנוקשות. (הוצאת אחוזת בית).