הכל התחיל באפריקה

אנשים מרושעים, דמויות גותיות ואגדה אפריקאית - זה נשמע כמו בסיס לסרט קולנוע מושקע לילדים, אבל זה בסך הכל המדור החדש של איים בזרם. כשיוצאים לדוג, אי אפשר לדעת מה יעלה בחכה, וחלק גדול מהכיף הוא ההפתעה.

קליפ השבוע

כולנו מכירים כאלה: האנשים שיש להם הכל, שחושבים שמגיע להם הכל ושמותר להם הכל. אנחנו רואים אותם בחדשות, מקללים אותם בכביש (בדרך כלל הם נוהגים בג'יפ) ואנחנו מקנאים בהם מדי פעם. העשירים שמתהלכים בעולם כאילו כל אחד חייב להם משהו, שיכורים מתחושת הכוח, עד שהם שוכחים שגם כל שאר האנשים הם בני אדם.

אנשים כאלה מפחידים אותי, ואנשים כאלה בדיוק מככבים בקליפ החדש של UNKLE עם ניק קייב, "Money & Run", אנשים שהדבר היחיד אצלם שגדול יותר מחשבון הבנק הוא האגו. זהירות, אלימות ועירום חלקי.

ארוחת החינם של השבוע

כילד ניינטיז, קשה לומר שאני מתעלף מהמוזיקה של פיטר מרפי. אבל כמאזין שמשתדל לא לפסול דבר, אני חייב להודות שאני נהנה מאוד מהאלבום החדש שלו, Ninth. באיחור של 20 שנה, מרפי יצא סוף סוף מהאייטיז. הוא אמנם התקדם רק מעט, לעבר הניינטיז, אבל בשביל המלך הגותי של האייטיז מדובר בצעד לא קטן. אולי הסיבוב שלו עם ניין אינץ' ניילז השפיע עליו.

Ninth יושב טוב, לא כולל כמעט שירים חלשים, ואולי לא מחדש לאוזן שום דבר מוזיקלי, אבל הוא נשמע כמו הכלאה מדויקת בין הגיטרות וההפקה של הניינטיז לשירה הכה-אייטיזית, העמוקה, האיגי-פופ-פינת-דיוויד-בואי של מרפי, שנמצא גם היום בכושר קולי מצוין.

אמן השבוע

אם אהבתם את "גרייסלנד" של פול סיימון, ונהניתם מהחזרת המקצבים האפריקאיים לאינדי-רוק של ימינו אצל Vampire Weekend, סביר להניח שתמותו על אלבום הבכורה של Givers האמריקאיים. החמישייה הצעירה והמרעננת הזו נשמעת כאילו גדלה על רוק ופופ אמריקאיים, ואז נסעה לטיול של כמה שנים באפריקה והתאהבה לחלוטין.

Givers. פופ אמריקאי שהתאהב באפריקה

כבר בשיר הראשון באלבום,שניתן כולו להאזנה, תוכלו לשמוע את ההתנגשות הצבעונית והשמחה הזו בין השירה והמקצבים האפריקאיים למסורת הרוק האמריקאית, עם טוויסט מפתיע לקראת הסוף, שנשמע כמו מעבר משיר של LCD Soundsystem, כמעט. Givers לא נשמעים כמו להקה צעירה באלבום בכורה, אלא כלהקה מגובשת ומנוסה הרבה יותר.

שמעתם משהו שכולם חייבים לשמוע? ספרו לנו בתגובות, ואולי תיכנסו למדור בשבוע הבא.