"ללמוד במדרשייה זה כמו חתונה קתולית"
מה משותף לראש השב"כ, הרב הראשי לרמת גן, מפקד שייטת 13, נציב שירות המדינה ונשיא המכללה האקדמית בנתניה? כולם בוגרי "מדרשיית נעם", מישיבות הדגל של הציונות הדתית, שחוגגת 65 שנה. המנכ"ל: "להיות מדרשיסט - זה לכל החיים"
כששר המשפטים, יעקב נאמן, היה צריך לאשר את מינויו של המועמד רז נזרי למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא אמר לנזרי שאולי הוא צריך לפסול את עצמו מחשש לניגוד עניינים, שכן שניהם למדו במדרשיית נעם.
בין נאמן לנזרי מפרידות כ-30 שנה, והם מעולם לא נפגשו במסדרונות הישיבה, אבל בוגרי המדרשייה רואים את עצמם כחברים במועדון סגור, אמנם בלי קוד לבוש, אבל עם קוד התנהגות ברור: לא מפקירים מדרשיסט בשטח.
מדרשיית נעם פרדס חנה הייתה לישיבה התיכונית הראשונה ששילבה לימודי חול עם לימודי קודש. בוגרי הישיבה השתלבו בצמרת העשייה הישראלית - בפוליטיקה, בצבא, בעולם התורה ובאקדמיה. בין התלמידים המפורסמים של הישיבה נמנים ראש השב"כ יורם כהן, העיתונאי אדם ברוך, הרב הראשי של רמת גן יעקב אריאל, מפקד שייטת 13 אל"מ א, מח"ט גולני אל"מ אופק בוכריס, נציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, נשיא המכללה האקדמית נתניה פרופ' צבי ארד, ועוד רבים אחרים.
המדרשייה הוקמה ב-1945 על ידי ישראל סדן ומיכאל צור, שגייסו לעזרתם את הרב יהושע יגל, שבאותם ימים לימד ב"ישיבת היישוב החדש" בתל אביב. הרב ביקש את ברכת רבו "החזון איש", ולאחר שקיבל את הסכמתו יצא לדרך עם מחזור בן כ-20 תלמידים. הערב (יום ה'), 65 שנה לאחר מכן, מקיימת הישיבה אירוע הצדעה לבוגרים.
קודם כל - חבר'ה
מנכ"ל המדרשייה ב-40 השנים האחרונות, שמואל בר לבב, טוען כי "החידוש שהביא הרב יגל היה הגיבוש החברתי. עד אז, חברותות היו רק בלימוד גמרא, ואילו הרב יגל הכניס את זה לעולם החברתי והלימודי הכללי. הוא יצר מצב שלכולם יש את התחושה של 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'"
הרב דוד בלוך, מראשי הנח"ל החרדי ומי ששימש ר"מ (רב-מחנך) במדרשייה עשרות שנים ואף חמש שנים עמד בראשה, מוסיף: "מה שהיה ייחודי למדרשייה זה שהתלמידים הרגישו שהמוסד הזה שלהם. לכן, כל בוגרי המדרשיה מאוד גאים בשיוך שלהם, ומאוד מחוברים אחד לשני. אם בוגר של המדרשייה מגיע להישגים, האחרים גאים בו.
"תלמידים שלנו טיפחו גם קצת חוצפה והרבה תעוזה. זה התבטא בכך שבוגר מדרשייה שהגיע לצבא הרגיש שהוא יכול להיות רמטכ"ל. בוגר שלנו שהגיע לישיבה גבוהה, הרגיש שהוא יכול להיות
ראש הישיבה. אין ספק שמי שלמד כאן קיבל הרבה ביטחון עצמי".
לדברי ראש עיריית גבעת שמואל, יוסי ברודני, מי שהפך את הישיבה לייחודית היה הרב יגל. "אין ולא יהיו אנשים כמותו", אומר ברודני. "הוא ידע להגיע לכל תלמיד, והיה היחיד שתלמידים פחדו ממנו. הוא נתן לנו לחשוב שאנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, אבל למעשה הוא כיוון אותנו למקומות שהוא רצה שנגיע אליהם.
"הוא יצר אוויריה של חברות. הכל היה סביב החבר'ה. אני חושב שהכינו אותנו שם לחיים בצורה הכי טובה. לימוד אותנו להיות מוכנים לכל אתגר".
גם אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ערך החברות חרות עמוק. "הרב יגל יצר במדרשייה תחושת שייכות", אומר נזרי. "שם לימדו אותנו על חברות, על אחריות משותפת ועל עזרה. שם הבהירו לנו שלא רק אני צריך להצליח, אלא שיש לי אחריות שגם החברים שלי יצליחו. בתפקיד שלי אני מרגיש את כל הערכים שהוטמעו בי שם. החינוך של המדרשיה מוביל אותי בחיים".
הנורמות ירדו
המנכ"ל בר לבב סבור שכיום, כשההורים לא שולחים את ילדיהם לפנימיה, החוויה של הגיבוש החברתי, וטיפוח העצמאות, נחלשו. לעומת זאת, לדבריו, טיפוח האינטלגנציה הדתית לא השתנתה: "אנחנו רוצים שהתלמיד שלנו יהיה רופא, אבל שגם ילמד גם דף גמרא. שבקליניקה שלו יהיו על המדף גם ספרי קודש".
למרות הרמה הלימודית הגבוהה, והשם שיצא לישיבה, כשישים שנה לאחר שהיא נפתחה - נסגר המוסד בפרדס חנה ועבר לכפר סבא - שם אוחד עם המכינה קריית הרצוג, שהייתה עד אז חטיבת הבניים של המדרשיה.
"כשהנורמות ירדו, ואיתן גם המשמעת, כבר אי-אפשר היה לנהל את המקום", מודה הרב בלוך, "המדרשייה, שהצטיינה בגיבוש המחזורי שלה, הפכה למקום בלתי-אפשרי לניהול. אם פעם האחריות ההדדית הזו התבטאה בכך שאם מישהו פגע בתלמיד המחזור, אז כל בני המחזור שלו הרגישו צורך להגן על כבודו, בשנים האחרונות זה הביא לחיכוכים ועימותים. למשל, כשמחזור שלם מחליט לא לעשות מבחן - אז אין מבחן, ולא יעזור להנהלה שום דבר. אם מחזור מחליט לחפות על אחד מחבריו, לא משנה מה יעשו, ההנהלה לא תדע לעולם מי זה היה.
"קרה אצלנו תהליך דומה למה שקרה גם בישיבות אחרות. למעשה, כל הרחוב השתנה. הנורמות השתנו, האלימות עלתה והמשמעת העצמית ירדה. בכל מוסד אחר היו מעיפים תלמידים על אלימות וחוסר משמעת, אבל
במדרשייה היו חוקים לפיהם זה בלתי אפשרי. הירידה בהכל הייתה פשוט מפחידה".
בר לבב לא שותף לנוסטלגיה. "אני לא חושב שפעם היה יותר טוב, כאילו הנוער של פעם היה צדיק", הוא מבהיר. "אני רואה בנוער של היום דברים שאנחנו לא התקרבנו אליהם. יש בהם הרבה יותר פתיחות, יש בהם יותר רצון לתרום. נכון שהם גם רוצים לראות כוכב נולד, ונכון שגם החינוך יותר קשה כי כל העולם פרוש לעיניהם בפלאפון, אבל מצד שני אני גם המון ערכים. מבחינתי, המעבר לכפר סבא לא שינה כלום. זו אותה מדרשייה. אני הייתי רוצה לראות את הבוגרים שלנו חברים עד 120, כי להיות מדרשיסט זו כמו חתונה קתולית, זה מלווה אותך כל החיים".
לפנייה לכתב/ת 
