הגענו לגן עדן: נהיגת מסלול בפרארי

לג'אנקרלו פיסיקלה לא רע בחיים. קודם כל, הוא איטלקי, וזו נקודת מוצא לא רעה, בהתחשב באוכל וביין ובמכוניות. הוא גם נראה כמו כוכב קולנוע ראוי, וזה אף פעם לא מזיק. ואם זה לא מספיק, יש את הסעיף הקטן ההוא ברזומה שלו. נהג פורמולה 1 במשך מרבית חייו הבוגרים.

פיסיקלה נהג באינספור קבוצות, השיג נצחונות והקפות מהירות ואליפות קבוצות, ומצא עצמו נלחם חרטום אל חרטום עם מיכאל שומאכר על בסיס קבוע. מה שמשייך אותו אוטומטית לרשימה הכי אקסקלוסיבית של נהגי מירוץ בהיסטוריה, אבל גם מאפשר לו להחזיק היום, בגיל 38, באחת המשרות היותר נחשקות בעולם - נהג מבחן של פרארי.

מיסטר Nice & Fast

חוץ מזה פיסיקלה בחור טוב, וחייכן, ואמיתי. כמה גברים אתם מכירים שהיו עונים "בעיקר גוצ'י ודולצ'ה וגבאנה", לשאלה מה אתה לובש בבוקר לעבודה. אז כן, פיסיקלה מרוויח לא רע. פחות מכפי שהרוויח בשיא הקריירה, אבל עדיין סכומים נאים למדי שנדרשים מכל גבר שמתעקש ללבוש דולצ'ה לעבודה. ואגב, כדי להגיע ליתרה בחשבון העובר ושב שלו, הוא צריך לעשות עוד משהו חוץ מלנהוג מאות הקפות במכונית פורמולה 1 צפופה ולוהטת.

פיסיקלה משמש מעין שגריר-תצוגת-יכולת של פרארי. במילים פשוטות, הוא מדגים לבני תמותה כמה מהר יכולה פרארי לנסוע. במילים עוד יותר פשוטות, הוא גורם למי מתיישב לידו בהנחה שיש לו ידע נרחב בנהיגת מסלול ספורטיבית, לחשוב עוד פעם. הוא עושה את זה בחיוך, ובמקצוענות-שיא. והוא עושה את זה בין היתר בפרארי 430 צ'אלנג', סביב מסלול הניסוי של פרארי בפיוראנו.

פיסיקלה החביב גרם לי לקלל את הרגע בו החלטתי לקחת עוד מנה טראמיסו בארוחת צהרים. הוא משתעשע מרגע ההאצה הראשונה ועד הבלימה האחרונה ברחבת הטיפולים. מחליק לרוחב הפניות כאילו מדובר בסטייג' ראלי עצבני, בולם מאוחר מדי ומאיץ מוקדם מדי, סוטה לגמרי מהקווים הנכונים ומתעלם לחלוטין מההילוכים המתאימים, מקשקש עם עצמו, מגחך ומחייך ועדיין מקיף את המסלול במהירות מטרידה. תופס את ה-430 הוותיקה בגרון, מנער אותה ימינה ושמאלה ולמטה ומעלה, בועט בה וגוער בה ועושה עמה מה שהוא רק רוצה.

ואז הוא משתחל החוצה בזהירות דרך מסבך הצינורות שמשמש כלוב התהפכות, ומפנה לי את מושב הנהג.

אם הגעתם עד כאן, סביר להניח שיש מעט מאד מקומות שהייתם מעדיפים לבקר כרגע, על-פני ממסלול הניסוי של פרארי במראנלו, מרחק ראשון-שני עצלים מהמפעל שמייצר את מכונית הספורט האקזוטית המוכרת והמוערכת בעולם. ותתפלאו לשמוע, זה לא רק בגלל מסעדת מונטנה, בה אכלו (ועדיין אוכלים) צהריים כל נהגי פרארי מעולם. ובצדק. במיוחד כשזה מתלווה ליומיים נהיגה במכונית מירוץ של פרארי, על מסלול.

פרארי F430 צ'אלנג', בשבילכם

 וזה בדיוק מה שעובר לי בראש, כשאני מביט ב-430 ממנה יצא לפני רגע פיסיקלה. עד עכשיו הספקתי כבר לעבור לסרבל מירוצים של פרארי ונעלי נהיגה, כשהקסדה האדומה, עם כפפות הנהיגה ומצנפת חסינת אש ממתינות לי בצד. סיפור קצת ארוך, ההסבר לביקור הלא נתפס שלי כאן, אז אחסוך מכם אותו ביינתים. בעצם, הוא מופיע בבוקסה עם הכותרת מבצע.

איפה היינו? כן, ה-430 בגרסת צ'אלנג'. תוספת ה-Challenge הזו, שנראית קצת מיותרת למי שרגיל רק לספרה "3" אחרי מאזדה או המילה "דוכס" אחרי כרמל, באה לסמן שאין לי כאן עסק עם מכונית כביש. זאת אומרת, היא יכולה לעלות על אספלט, אבל רק אם הוא ממש רחב, ומאפשר לדהור בכיוון אחד בלבד, לאורך יציעי צופים ואבני שפה באדום להן או צהוב כתום. בפשטות, מדובר בגרסת מסלול גזעית, שהפשיטו ממנה כל סממן נוחות שתעלו על הדעת.

בעצם, יש מעט מאד דברים בתוך המכונית, שיכולים להזכיר לכם רכב סדרתי. לוח המחוונים פינה מקום ליחידה ייעודית עם מד סל"ד דיגיטלי ואורגן אורות שמסביר מתי ממש כדאי להעלות הילוך. מושבי מירוץ, רצועות בטיחות ברוחב עצום ושש נקודות עגינה, מערכת אוורור שלא עובדת, מערכת קשר פנים שנשמעת כמו הצרות שלכם, שני מנופי ענק להעברת הילוכים מאחורי ההגה, דוושת גז ובלם ומתג התנעה. וגם כלוב ההתהפכות שהוזכר כבר, ושלפיסיקלה אין בעיה לחדור דרכו. עם תוספת של 20 ס"מ בגובה, ההשתחלות פנימה הרגישה קצת כמו לידה, אבל הפוך. ולקחה יותר זמן.

מבחוץ המכונית הזו נראית דווקא די רגיל, חוץ מאבטחה נדרשת לחלקי גוף שעשויה להיות להם שאיפה להתעופף. המכסה מלפנים, שלא מכסה על שום מנוע. בפרארי הזו, כמו במרבית המכוניות האקזוטיות, המנוע מוצב קצת מאחורי הראש. יש לזה המון סיבות ממש טובות שקשורות לחלוקת משקל למשל, וגם סיבות לא פחות טובות שקשורות לצליל מטורף שמכה בך ישירות בעור התוף. שמונה צילינדרים בנפח של 4.3 ליטר ו-500 כ"ס ביום ממש טוב. אה, והיא שוקלת 200 ק"ג פחות ממכונית הליסינג שלכם.

"סע כבר, או שטל תעקוף אותך"

מבעד לקסדה שלידי מציצות אלי זוג עיניים די חשדניות. ואני לא ממש יכול להאשים אותו. מדריך הנהיגה שמתלווה אלי בסיבובים הראשונים על המסלול, מעדיף - בדיוק כמוני וכמוכם - לדעת שהטייס שלו, יודע מה שהוא עושה. כרגע הוא יודע בעיקר שחייו בידי, שכן אין לו מערכת בלימה כפולה, או אמצעי אחר למנוע מאיתנו להתרסק לתוך קיר.

לכן הוא מביט בי בחשדנות, וקצת בחשש, ומסמן לי עם היד את התנועה שאי אפשר שלא להבין, זו שמשמעותה "'קח את העניינים באיזי". הבנתי. והחלטתי שכשהוא אומר איזי, הוא מתכוון "אם לא תשלב לראשון ותאיץ כאילו רודפים אחריך שדים אדומים עם קרניים וקלשונים, אני שולף אותך החוצה ומעביר את ההגה לידיים של טל, הבחורה שהגיעה איתך לכאן".

היציאה מהמקום עם מכונית מירוץ היא עניין בעייתי בדרך כלל. קלאץ' כבד עם נקודת שילוב בעובי של מילימטרים, יחד עם יחס העברה ארוך של הילוך ראשון, גורם לתזוזה מהמקום להישמע נורא. בפרארי 430 צ'אלנג' בשנת 2011, זה קצת יותר פשוט. משיכה במנוף ימין משלבת לראשון בלי שום מצמד ושום דרמה, ומעכשיו יכולה רגל שמאל לנוח. היא גם האיבר היחיד שינוח במהלך ההקפות הבאות.

מסלול פיוראנו לא מסובך במיוחד. ישורת ארוכה כמו בכל מסלול, עם פניה חדה ימינה בסופה. בקצה הישורת הזו, מספר הקפות מאוחר יותר, אגיע למהירות של 240 בערך. בינתיים אני שומר על קצב נמוך, מנסה ללמוד את המסלול ולהימנע מהתלהבות שתסחוף אותי לעשות שטויות. שעה אחת מוקדם יותר, זכיתי להרצאה מפי נהג פורמולה 1 בעבר, שהסביר עד כמה חשוב לדעת מה אתה עושה, לפני שאתה עומד לעשות אותו. פילוסוף.

אחרי הימנית מגיע סט של ימין-שמאל-ימין-שמאל ברדיוס הולך וגדל. נורא קל לנהוג כאן בהילוך נמוך מדי, ולהיסחף החוצה ולפספס את הקו הנכון. פספסת בראשונה? באחרונה שמאלה אתה מוצא את עצמך רחוק ממנו במטרים. כל אחת מהנקודות על המסלול חובקת בתוכה תיאוריה שלמה של דרך נהיגה. והמדריך שלצדי נמצא שם כדי לעזור לי ללמוד אותה כמה שיותר מהר. כדי שאחר כך אגלה כמה אני איטי לעומת הקפת השיא שלו - שלוש שניות להקפה, תודה ששאלתם.

"איך אתה שומר על כושר?"

החברים הטובים של פרארי, אלה שהזמינו אותי לגן העדן הנפלא ההוא, התעקשו גם לחבל לי קצת בהנאה. "אנחנו נבדוק את הרפלקסים שלך, את היכולת להגיב במהירות ובדיוק, נזהה מה קצב הלב שלך במנוחה ומה קורה לו כשאתה מתרגש". עד כאן זה נשמע סביר, אבל ההמשך היה קצת מעציב - "ונעשה את זה בעזרת תחרות חביבה בין הנהגים".

זה המקום להתוודות: אני די תחרותי. ואני משער שהשתמשתי כאן בלשון המעטה מהסוג המביך. וזה כנראה מסביר למה אנשי הדרכת הנהיגה של פרארי היו צריכים לאסוף מהרצפה כמה מוניטורים, אחרי שהובסתי ללא תנאי במבחן תגובה על-ידי נהג הונגרי אחד. לדעתי הוא השתמש במידע מוקדם.

דווקא בסעיף הקרדיולוגיה הייתי לא רע. רישום פעימות הלב שלי במהלך יום שלם הראה שאני לא ממש מתרגש מנהיגה, אבל די מתעצבן כשנגמרת המוצרלה בארוחת צהריים. וגם קצת חושש כשפיסיקלה מסביר לי משהו על מהות החיים, תוך כדי דהירה על הצד לתוך פניית 180 מעלות עם מנוע צורח וצמיגים צווחים.

זה היה היום הראשון, הרגוע. ביום השני ממש נהניתי.