חשין באזכרה לבנו: 'שניאור ילד שלי, אל תיעלם לי'

למרות החום כבד, הגיעו בצהריים (יום ו') מאות בני אדם לבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה, כדי להשתתף בטקס האזכרה במלאת שנה למותו של שניאור חשין, שנהרג בתאונת "פגע וברח" בעת שרכב על אופניו.

בין המשתתפים בני משפחה, חבריו וצמרת עולם המשפט, בהם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ופרופסור רות גביזון. האזכרה נפתחה בשיר שכתב שניאור לאשתו דנית, זמן קצר לפני מותו ובוצע על-ידי הזמר אורי בנאי. קרוב משפחתו, דרור גליס, הלחין את השיר וליווה את בנאי בגיטרה.

משפחת חשין. "מתגעגעים ואוהבים"

בהמשך, אביו של שניאור, השופט בדימוס מישאל חשין, נשא הספד: "היום נחתמו 12 חודשים למן היום ההוא, היום בו עלית בסערה השמיימה. היום בו נפרדנו אוהבים, כה אוהבים, בלא שידענו, לא אתה ילד שלי ולא אנו, כי נפרדים אנו

לעולמים.

"הלכת לבלי שוב, ילד שלי והותרת את כולנו יתומים ושכולים. ואני לא ידעתי למה ומדוע אתה הוא שהלכת, אתה ולא אני, שהרי תכננו והסכמנו שאני הוא שיילך ראשון, ואתה תהיה הקדיש שלי. ואילו אתה כדרכך כל הימים בגם זו הפעם הפתעת אותי, את כולנו".

חשין הוסיף: "אני מתגעגע אליך שניאור, ילד שלי, מתגעגע אליך כל-כך. עד כלות, כך כל יום. שניאור אהובי, אתה עמי כל יום וכל היום ולעיתים מזומנות אני בוכה ובוכה. כך גם בעת שאני כותב דברים אלה. כי מה עוד אוכל לעשות ולא עשיתי? אמור לי ילד שלי, אמור לי. מחשבה שלא אראה אותך עוד, שלא עוד ניפגש, כי לעולם לא ניפגש, שלא עוד אוכל לחבק אותך, ללטף את פניך, לנשק את עיניך, לקרוא לך 'שין-אור', 'שין-אור'. בקשה לי אחת אליך שניאור שלי, אנא אל תתרחק ממני. הישאר לידי, הישאר בתוכי, אל תיעלם, אל תנטוש אותי. אקרא לך כדרכי: 'שין-אור', ותשיב לי כדרכך: 'כן אבא, כן

אבא'".

האלמנה דנית סיפרה: "עברו כבר 365 יום מאז שאני קראתי לך 'אהוב שלי'. כיצד ייתכן שכבר 365 יום הילדים לא קראו לך 'אבאל'ה'? ביום ההולדת שלך בראשון בספטמבר, ביום זה הגענו לכאן אופיר, איתמר, רעות ואני עם בלונים שבחרנו במיוחד בשבילך. דולפין, לב ואחד צבעוני במיוחד. שלושה ילדים קטנים מחזיקים בלון ביד, באים לחגוג לאבא יום הולדת כאן.

"הסתכלתי עליהם צועדים בחול, כשעוד הכל היה ריק מסביב, וכל שיכולתי לחשוב שאני כל-כך מקווה שאתה לא רואה אותם עכשיו. כי איך אפשר לעמוד מרחוק, ולראות את הילדים שלך נושאים כל כך הרבה כאב, ולא להיות לידם? ורצינו לברך, אבל לא ידענו מה מברכים אבא מתחת לאבן. אז עמדנו מחובקים ובכינו כי ידענו שלא תזכה לשנה הבאה. שניאור, אנחנו כל כך מתגעגעים ואוהבים אותך, הזיכרון והכאב הנורא לעולם יהיו חלק מאיתנו".