המלצה לקריאה: סמדר שיר נכנסת לאוהל

דווקא בימים אלה, כשכל ספר הנושא שם של אישה מוגדר אוטומטית כ"ספרות טמפונים" הראוי לזבל, אני חוזרת שוב ושוב אל "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט ומתענגת. בפעם הראשונה התעמקתי באילן היוחסין המשורטט בתחילתו והתאמצתי לצרוב בזכרוני את שרשרת הדורות ומי התחתן עם מי, והחיצים המדוייקים צרבו בעיני כסתירה: איך ייתכן שהסיפור הוא פרי דמיונה של המחברת, כפי שמודגש בשולי הדף, אם הדמויות והאירועים מבוססים על חומרים שמופיעים בתנ"ך?

"האוהל האדום". סיפור אמיתי או סיפור תנ"כי? (עטיפת הספר)

מאז, אני כבר לא שואלת. "האוהל האדום", שהיה המעון של הנשים בתקופת נידתן, הוא מקום שבו אין לגברים דריסת רגל - וטוב שכך. זה לא "חדר משלך" של וירג'יניה וולף הזועמת, אלא תחנת מקלט ומפלט בדרך הייסורים שכל אישה חייבת לעבור, כמו על פי תור, לא מפני שבימים מסויימים של החודש היא נחשבת לטמאה, אלא מפני שזו ההזדמנות שלה לספוג את יסודות החוכמה הנשית ולעצב את אישיותה.

גיבורת הספר היא דינה, אשר מוזכרת בתנ"ך כאפיזודה קצרה ואלימה, קולה מושמע בגוף ראשון, כעדות חיה, ואי אפשר שלא לחוש רחמים כלפי האישה שנעה על הגבול הדק שבין עוצמה לחוסר אונים. דיאמנט, בכתיבתה הסוחפת, לוקחת אותנו לטיול מודרך במחוזות העתיקים של טרום "הישרדות", שבהם היה קל מאוד לקבל את גזר הדין ולצלול לייאוש קיומי. אילולא חשפה בפנינו את הפרצופים האמיתיים של לאה, רחל, זלפה ובלהה, לעולם לא היינו מדמיינים כמה דרמות, קנאות ואהבות יוצאות לאוויר העולם כשהנשים רחוקות מאוזן גברית.

כיום זה כבר טרנד. כל אישה שמכבדת את עצמה משלמת ממיטב כספה

(או ממיטב כספו של בעלה) כדי לצאת למסע נשי ביבשת בלתי זרועה אשר במהלכו יוכיחו המשתתפות, לעצמן ולסביבה, עד כמה לא מתאים להן התואר "המין החלש".

מארגני המסע יכינו לנשים לו"ז צפוף של ספורט אתגרי לצד פעילות הומינטרית למען הקהילה, ובין לבין יעודדו אותן להתקרב, להיפתח זו אל זו ולרקום שיחות נפש, תוך כדי שימוש במונחים שכבר עושים לי פריחה כמו "קבלה" ו"הכלה".

"האוהל האדום" (מאנגלית שרונה גורי, הוצאת מטר) מוכיח שהמסע האמיתי יכול להתחיל בבית, במרפסת, מעל המחבת עם השניצל, בקריאה. אם דמות נידחת מספר "בראשית" התגברה והתבגרה - גם את יכולה. אולי גם אני.

"שירת מרים", ספרה האחרון של סמדר שיר, עוסק בסיפורה האמיתי של מרים פרץ, אשר פרצה לתודעה הציבורית כאם שכולה, ששכלה שני בנים ובעל. הודות לאישיותה המיוחדת ולסיפור חייה המרתקים הפכה לסמל של הקרבה, גבורה והתגברות, והמשיכה למרות הכול בחיים של עשייה ותרומה. (הוצאת ידיעות ספרים).