ביה"ד לעבודה מחסל את התובענות הייצוגיות

כיום אין חובת הודעה על הכוונה להגיש בקשה לתובענה ייצוגית, אך רצוי כי מגיש הבקשה ינהג בתום לב וקודם לתובענה ינסה לפתור את הסכסוך עם מעסיקו באופן אישי, ורק אם לא הצליח יגיש את הבקשה. עתה, ההודעה למעסיק על הכוונה להגיש בקשה שכזו תמריץ את האחרון לנסות ולהתפשר עם העובד מחוץ לכתלי בית-הדין. סירוב של העובד עלול להתפרש מצד בית הדין כהתנהגות שאינה בתום לב, אך הסכמה שלו לפשרה תפסול את העילה האישית הדרושה להגשת התובענה מלכתחילה. כלומר, לא משנה איך יפעל העובד, יקשה עליו מאוד להגיש בקשה כזו.

כך, מעסיקים שמפרים באופן שיטתי את זכויות העובדים בסכומים קטנים יחסית, כגון אי-תשלום מלא של דמי חגים ותופעות אחרות שנפוצות מאוד בעיקר בחברות קבלן, היו עד היום חשופים לתובענות ייצוגיות. עתה, הם יכולים להמשיך בהפרה שכן במקרה של איום בתביעה שכזו הם יוכלו להגיע לפשרה פרטנית עם העובד.

רק לאחרונה נראה היה שבתי הדין לעבודה מתחילים לעכל את נושא התובענות הייצוגיות ובשורה של פסקי דין, ביניהם גם של בית הדין הארצי לעבודה בתקופתו של הנשיא הקודם, סטיב אדלר, חיזקו את היכולת של עובדים להגן לא רק על זכויותיהם, אלא גם על אלו של עמיתיהם. עיקר כוחן של התובענות הייצוגיות בדיני עבודה הוא ההרתעה שתובענה כזו יוצרת אצל מעסיקים מהפרה שיטתית של זכויות העובדים.

הנשיאה ארד, לעומת זאת, סבורה כי "נוכח מאפייניה של התובענה הייצוגית ככלי דיוני רב עוצמה למימוש זכויות ולאכיפת הוראות החוק והשלכותיה, ובשים לב לסיכונים הטמונים בה ליחיד ולחברה, מן הראוי הוא כי עובר לפתיחה בהליכים משפטיים, יקדים התובע המייצג ויפנה בכתב לנתבע הפוטנציאלי ויעמידו על דרישותיו". הנשיאה ארד מוסיפה, כי "אמנם הדרישה לפנייתו המוקדמת בכתב של התובע המייצג או בא-כוחו לנתבע הפוטנציאלי, אינה בבחינת תנאי מפורש שהציב המחוקק להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אולם, דרישה זו נובעת מחובתם ההדדית של צדדים לתובענה ייצוגית להתנהלות ראויה ולהגינות".