מהפך במושבים: ממגורים לחלקת נדל"ן

בית המשפט הגבוה לצדק ביטל בימים האחרונים את האפשרות להשכיר מבנים לתעסוקה לא חקלאית במושבים, בקובעו כי זו אינה סבירה. בהקשר לכך קבע בית המשפט שבאפשרות ההשכרה, "נפרץ העיקרון הרחב הגורס שמטרת עבודת האדמה – מבחינתו של החוכר – הינה דאגה לצרכיו ולא הפקת רווחים".

• מצד שני: חוכרי הכפר רק רוצים זכויות עירוניות
• נדל"ן הקיבוצים: שאלות ותשובות על פסיקת בג"ץ
  

עם זאת, בית המשפט העליון הותיר על כנה את החלטה 979 של מועצרת מקרקעי ישראל, שמתירה לבעלי הנחלות לפצל את הנחלה שלהם ולמכור בתים בשטחה בלי לעזוב אותה. זאת למרות שגם החלטה זו מאפשרת מסחור של הקרקע, באופן המאפשר לחקלאי להתפרנס מנדל"ן ולא מחקלאות, ועל אף שהרציונאל שהנחה את בית המשפט לפסול השכרת מבנים לתעסוקה לא חקלאית - קיים גם כאן.

מסחור קרקע במושבים - הכיצד?

נחלה חקלאית מורכבת ממספר חלקות. חלקה א' מיועדת למגורי החקלאי, להקמת מבני משק ולעיבוד חקלאי. שטחה נע בין מספר דונמים בודדים ועד ל-15 דונם, וגודל השטח המיועד למגורים הוא 2-3 דונם. חלקה ב' נמסרת לעיבוד בעל הנחלה ושטחה כעשרות דונמים, וחלקה ג' מעובדת במשותף על ידי האגודה.

חלקת המגורים במושבים נועדה לענות על צורכי המגורים של החקלאי ובני משפחתו העוסקים בחקלאות ונועדה לשימושם האישי, אך החלטה 979 גרמה להסרת מרבית ההגבלות שאמורות היו להבטיח את העיסוק החקלאי.

החלטה זו מאפשרת למסחר את חלקת המגורים, לפצל אותה, למכור ולהשכיר חלקים מימנה בשוק החופשי, לא רק לבן ממשיך או חוכר חקלאי, אלא לכל אחד, גם אם אינו עוסק כלל בחקלאות. כל זה תמורת תשלום עבור זכויות קיימות ועתידיות של 33% בלבד, כאשר עבור "היוון הזכויות הקיימות", נדרש תשלום סמלי של 3.75% בלבד.

כיום, בטרם הוחלו ההחלטות, יכולים חברי המושבים לבנות בחלקת המגורים 3 יחידות דיור בגודל של 160 מ"ר, 160 מ"ר ו-55 מ"ר. החלטה 979 מסירה את המגבלות על מספר יחידות הדיור המקסימלי וגודלן. בנוסף, היא מאפשרת לפצל את חלקת המגורים ולהעבירה לצד ג' בעבור תשלום של 33% בלבד מערך הקרקע.

דגל שחור

הטבות אלה ניתנו למושבים מבלי שהוערכה עלותן למדינה, וגם לעמדת גורמים פנימיים במינהל מקרקעי ישראל, מדובר בהטבות חסרות תקדים. כך למשל, מנהלת אגף החוכרים במינהל מקרקעי ישראל, יהודית מורד, קובעת בחוות דעת אודות החלטה 979, כי "המגזר החקלאי, בעיקר חברי המושבים נהנה מהטבה חסרת תקדים, הטבה שחוכר עירוני סטנדרטי לא זכה לה, והוא רשאי לפי שעה רק לחלום עליה". עוד היא מציינת, כי "אין זו רק ביצת זהב אחת , אלא תרנגולת שעתידה לייצר מספר ביצי זהב". 

האפשרות לפצל ולמכור או להשכיר את הנכס, הייתה צריכה להוות "דגל שחור" שמתריע מפני הענקת אפשרות לספסר בקרקע ציבורית, גם כאשר מדובר במגורים. אין כל נימוק שמצדיק מסירת קרקע לשימוש שאינו שימושו האישי של חוכר הנחלה, במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק, כך שהוא יוכל ליזום בה ולגבות את מחיר השוק המלא ממי שמעוניין להשתכן בה.

שאיפת המגזר החקלאי לעגן את זכויותיו בבית המגורים היא מובנת ואנו תומכים בה. אולם החלטה 979 אינה עוסקת בעיגון זכויות קיימות אלא בהענקת זכויות חדשות, נרחבות ויקרות ערך, שפותחות פתח לספסרות, סחר, ייזום והפקת רווחים מקרקע ציבורית.

כך, במקום לעגן את זכויות החקלאי "בבית המגורים", מוענקים תמריצים לייזום ועיסוק נדל"ני, כאשר חובת עיבוד הקרקע הולכת ונשחקת. לפיכך, לא נתפלא אם עד מהרה המגזר החקלאי והחקלאות בישראלי יעברו שינוי קיצוני, ואולי אף ישנו את צביונם הכפרי לעד.

הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי