תלונות הציבור: חשבון עוקל לקשישה ניצולת שואה
13,976 תלונות הוגשו בשנת 2010 לנציב תלונות הציבור. בין התלונות: קשישה בת 97 שחשבון הבנק שלה עוקל על-ידי הביטוח הלאומי; שוטר שאילץ נהג אוטובוס לקחת 60 נוסעים לתחנת משטרה, כיוון שצפר; תעודות בגרות שעוכבו בשל אי תשלומי הורים; וגם: למה הח"כים לא מתלוננים?
משרדי הממשלה והרשויות ממשיכים להתרשל - ומספר התלונות עולה משנה לשנה: כמעט 14 אלף תלונות התקבלו בשנת 2010 בנציבות תלונות הציבור. מדובר במספר בעלייה של כ-10 אחוזים במספר התלונות לעומת שנת 2009. משנת 2004 הוכפל מספרן השנתי של התלונות בנציבות. 28% מהתלונות התבררו כמוצדקות. ומי בראש? כרגיל - הביטוח הלאומי.
מהדו"ח של נציב תלונות הציבור, מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, המתפרסם אחר-הצהריים (יום ב') עולה, כי בשנת 2010 הוגשו לנציבות 13,976 תלונות. בראש הרשימה עומד הביטוח הלאומי עם 1,332 תלונות, עלייה חדה לעומת שנת 2009 - אז התקבלו נגד המוסד 1,109 תלונות.
כמו בביטוח הלאומי, גם בצה"ל נרשמה עלייה חדה במספר התלונות - מ-216 ב-2009 ל-387 אשתקד. הנושאים העיקריים שהתלונות עליהם נמצאו מוצדקות בצה"ל הם מטרדי זיהום אוויר וסדרי גיוס לשירות ופטור משירות צבאי. גם נגד רשות הדואר חלה עלייה במספר התלונות מ-174 ל-245 כשרוב התלונות המוצדקות הן על ליקויים במתן שירות בסניפים, אי סדרים בחלוקת דברי דואר ועוד. מנגד, ברשות השידור חלה ירידה במספר התלונות, מ-301 ל-240.
חברי הכנסת, להם מעמד מיוחד בנוגע להגשת תלונות, לא מוצאים סיבות להתלונן. בסך הכל הגישו הח"כים 32 תלונות בלבד. לשם השוואה בשנת 2007 דווקא היה לחברי הכנסת על מה להתלונן והם הגישו 83 תלונות. את רוב התלונות בשנת 2010 הגיש ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי) - שפנה 19 פעמים לנציב. יואל חסון מקדימה הגיש 5 תלונות וח"כ חיים אמסלם התלונן פעמיים. ח"כ לשעבר חיים אורון התלונן פעם אחת וכך גם אורי מקלב, מסעוד גנאיים, דב חנין, השר מיכאל איתן ומרינה סולודקין. 111 חברי כנסת לא מצאו סיבה להתלונן לנציב.
טעינו? נעקל את חשבון הבנק של הקשישה
קיבלת יותר? הביטוח הלאומי יעשה הכל כדי לקבל את הכסף. בשנת 2006 גילה המוסד כי לניצולת שואה בת 94 יש הכנסה מרנטה שעליה לא הצהירה בטופס של גמלת הזקנה. בשל כך היא קיבלה במשך שנים גמלת יתר ולכן היא חייבת לביטוח הלאומי 242 אלף שקלים. במוסד החליטו לנכות 20% מגמלת הזקנה שלה. באוקטובר 2009 הטיל המוסד עיקולים על קופת הגמל של הקשישה - שהיתה בת 97 ועל חשבון הבנק שלה ודרש להחזיר את החוב לאלתר. הקשישה נפטרה ביוני 2010, עוד לפני שהתבררה התלונה.ועוד בביטוח הלאומי. בנובמבר 2009 הוגשה תלונה כי לא הוקמה מצבה על קברו של אדם, שהלך לעולמו בדצמבר 2004 ונקבר בבית העלמין של קיבוץ כפר מסריק, שליד עכו. בביטוח הלאומי טענו כי לקיבוץ אין רישיון לעסוק בקבורת נפטרים ולכן לא עלה בידו למצוא פתרון למקרה כאוב זה. הנציבות טענה כי לא ראוי שטרם הוקמה מצב לאדם שנפטר לפני יותר מחמש שנים. בסופו של דבר חברה אחרת - שלא קשורה עם הקיבוץ - הקימה את המצבה.
אבל לא רק בביטוח הלאומי טועים במקרים בהם מעורבים קשישים. עולה חדש, בן יותר 80, ביקש למכור רכב שרכש בשנת 1995, בעת ששהה בארץ כתייר. בתלונתו הוא כתב, כי שווי הרכב הוא 13 אלף שקלים, בעוד שמשרד האוצר דורש ממנו מס בגובה 11,215 שקלים - ולכן מכירת הרכב אינה כדאית. ברשות המסים התעקשו שתייר המעביר את רכבו שנקנה בחו"ל למי שאינו תייר חייב בתשלום מס. אבל, בפועל התברר שהרכב עצמו נקנה בארץ והקשיש הוא עולה חדש. בסוף הוא חויב לשלם רק כמחצית מהסכום שנדרש ממנו בתחילה.
גם נגד משרד החוץ נמצאו תלונות מוצדקות. תארו לכם שאתם בחו"ל ולשגרירות שם לא ממש מתחשק לעזור לכם בסוף השבוע. זה מה שקרה לישראלית, שהיתה בתאילנד. לאחר שדרכונה הישן התמלא, הנפיקה לה השגרירות בבנגקוק דרכון חדש – ובו פרטים לא זהים לדרכון הישן. כשניסתה לחצות את הגבול ללאוס היא התבקשה להציג את דרכונה הישן. היא התקשרה לשגרירות ישראל ואז נאמר לה שעניינה אינו חשוב דיו כדי שהשגרירות תטפל בו בסוף השבוע. לאחר שהתעכבה יומיים בגבול, התרצו התאילנדים ואיפשרו לה להמשיך בדרכה. הנציב העיר במקרה זה למשרד החוץ על התנהלותו ועל כך שהשגרירות לא רשמה בדרכון החדש את שם משפחתה של האשה, כמו שהופיע בדרכון הישן.
אין כסף - אין בגרות
בכל שנה מקבל הנציב תלונות על עיכוב בהענקת תעודת בגרות בגין חיוב תשלומי הורים. השנה התקבלו שתי תלונות בנושא זה, למרות שהחוק קובע שאין לעכב תעודת בגרות. הבירור עם משרד החינוך העלה כי גורמים שונים במשרד סברו שחוזר המנכ"ל מתייחס למקרים שבהם לא שילמו ההורים את תשלומי החובה לבית הספר, ואילו במקרים שבהם מקור החוב הוא אי-תשלום עבור שירותי רשות או עבור שירותים שההורים רכשו מרצונם, ניתן לנקוט נגד התלמיד אמצעי ענישה, בין היתר עיכוב תעודת הבגרות. הנציבות קבעה כי אסור לעכב את מסירת התעודות במקרים כאלו.
נגד המשטרה הוגשו לא מעט תלונות. אשה שנסעה באוטובוס מנתניה לירושלים טענה, כי כשהגיע האוטובוס לצומת בני עטרות, צפר הנהג לרוכב אופנוע שחנה בתחנה. התברר מהר מאוד כי האופנוען הוא שוטר, שלקח את רשיון הנהיגה של הנהג. – כיוון שהפעיל צופר שלא לשם מניעת סכנה. השוטר הורה לנהג להתלוות אליו לתחנת משטרת מסובים, ליד אור-יהודה, כדי לקבל את רשיונו חזרה. הנהג הסביר לשוטר כי אינו להטריח 60 נוסעים, אך הוא אינו יכול להמשיך בנסיעה ללא הרשיון. השוטר עזב את המקום ולנהג האוטובוס לא היתה ברירה אלא לשנות כיוון ולנסוע לתחנת המשטרה. לאחר שהנוסעים הועברו לאוטובוס אחר, הגיע השוטר לתחנה ורשם קנס לנהג. מהתלונה עולה, כי הנוסעים והנהג עוכבו במשך שעתיים.
בבירור התלונה עלה, כי השוטר לא היה מוסמך לקחת את רשיון הנהיגה של הנהג. גם אם הוא היה מורשה לכך, היה עליו לתת אישור לנהג להמשיך בדרכו. הנציב כתב, כי השוטר התנהג בבוטות כלפי נהג האוטובוס וסירב להזדהות בנסיבות המקרה. הנציב כתב, כי השוטר פעל באופן בלתי מקצועי ועל פי שיקול דעת מוטעה. דיווח על המקרה הועבר לסמפכ"ל המשטרה שהורה על נקיטת "תגובה פיקודית" כלפי השוטר.
ועוד מקרה על טעות. בשנת 1972 רכש גבר דירה במגדל-העמק, וכעבור חמש שנים הוא מכר אותה. למרות זאת, ב-2009 שלח אליו מחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל לשלם חוב עבור הדירה. בפנייה אליו נמסר כי החוב נוצר ב-2003, 26 שנים לאחר שמכר את הדירה. בעקבות פניית הנציבות התברר שמדובר בטעות.
לא מעט תלונות הוגשו נגד תאגידי המים על חיוב מוגזם. למשל, התלוננה רופאת שיניים בעלת מרפאה בבני-ברק, כי במשך חודשים רבים סכום אגרות המים שהיא נדרשת לשלם ל"מי ברק" אינו סביר. לטענתה, רוב הסכום הוא בשל צריכה משותפת. בבירור עלה כי הצריכה הפרטית של המרפאה נמוכה מאוד ושמדי המים לא נשלחו לכיול, אחת לחמש שנים, כפי שנדרש. בסופו של דבר התברר גם כי חלוקת הפרשי הצריכה המשותפת בין הדיירים לא נעשתה בהתאם לכללים.
הרשויות לא רק טועות בנושאי מים, אלא גם בארנונה. למשל, אשה התלוננה כי הוריה המנוחים שילמו ארנונה על דירה ששטחה 90 מ"ר, למרות שגודלה הוא 78 מ"ר בלבד. עיריית תל-אביב סירבה להחזיר את ההפרשים. בהתערבות הנציב העירייה הסכימה להחזיר את הפרשי הארנונה בין 2000 ל-2006, כולל ריבית והצמדה, ליורשים.
Read this article in English