התפריט שהרגיז אותי

1. פלצנות יתר

אם משהו שנשמע ממש נהדר מתגלה כעוד סלט ירוק משעמם, לפחות הנמיכו ציפיות ותנו לנו להיות מוכנים למה שייצא מהמטבח. התיאורים של השף היצירתי לא ממלאים את הבטן אלא רק מגביהים ציפיות, אז נשמח להסתפק בתפריט שכתוב בגובה העיניים בלי שלל סופרלטיבים ריקים. לא אכפת לנו אם הגבינה שלכם נמנמה ברכות במשך ארבע שנים במרתף בכפר הולנדי קטן או אם הכרוביות נקטפו עם שחר מטולל בחודש תשרי, בשלו לנו אוכל, ובשלו אותו היטב. זה כל מה שאנחנו מבקשים, את הפואטיקה בשקל השאירו למגירה.

סליחה, מישהו יכול לעזור לי לקרוא את התפריט? (צילום: shutterstock) 

2. מילים שאנחנו לא יודעים לקרוא

קוֹלי? קוּלי? קונפי? אתם מוזמנים לייבא שיטות הכנה מצרפת ופרודוקטים מערב הסעודית, אבל אנחנו לא רוצים להצטייד במתורגמן כדי להבין את המנות בתפריט שלכם. אנחנו לא רוצים להרגיש לא אנינים מספיק בשביל המסעדה האינית שלכם, אז במקום שנצטרך לגמגם בביישנות, אולי פשוט תנקדו את המילים המיובאות, כדי שלפחות נלמד משהו? בסופו של דבר גם המלצרים שלכם יטעו במילים האלה, וכאן העניין הופך ממש מביך. 

3. שגיעות קטיב

חלק מאתנו ממש רגישים ולוקחים ללב את האופן שבו אתם כותבים את התפריט, אז בבקשה עשו את המינימום והימנעו ממבוכות כמו קוראסון, סלומון או קממברט. זה צורם, מכוער וגורם לנו לפקפק במידת היכולת שלכם להכין את הסולומון (גם כזה ראיתי בתפריטים) הזה כמו שצריך ולהפוך אותו למשהו ששווה להוציא עליו כסף.

זה סולומון, סלומון או סלמון? (צילום: ירון ברנר) 

4. ערטילאיות

שקיפוּת היא לא רק עניין לממשלה, כשלא מפרטים מה באמת יש במנה ומותירים לך לנחש או לנדנד למלצרית, ברור שיקרו אכזבות. אם תגידו מראש שיש רוטב צדפות במנה המוקפצת לא נצטרך להחזיר אותה כשתגיע. חסכוני בשבילכם, לא? אתם בטח רגילים כבר שאנשים שסובלים מאלרגיות שונות למזון חופרים למלצרים שלכם בנשמה כדי לוודא בשלושת אלפים אחוז שאין סויה גם בעוגת הגזר, אז עשו עוד מאמץ קטן ופרטו את רכיבי המנה למען הכלל, כדי שלא נגלה צלפים משונים מתחבאים בסלט או חציל שזה ממש לא מקומו.

5. איכס!

הלקוח שישב בשולחן לפנינו אכל סלט סלק, וזאת שישבה לפניו לקחה את הפירה בטטה. איך יודעים? התפריטים מגיעים בקלסרים דביקים ומגעילים למגע, שמשמרים טוב מאוד את הממצאים הארכיאולוגיים של סעודות גורמה שנאכלו כאן לפני שנתיים. עשו לנו טובה ונקו היטב את התפריטים כמו את הסכו"ם והשולחן (אנחנו אכן מקווים שכך קורה), או דאגו להחליף אותם בתדירות גבוהה. אין ללקוחות שלכם שום עניין בלהחזיק תפריט שומני ומוכתם שלפי טבעות כוסות הקפה שעליו אפשר לחשב את גילו.

לא, אנחנו לא רוצים לדעת מה אכל הזוג לפנינו (צילום: shutterstock) 

6. כשיש תמונות של המנות

כלל ידוע ומפורסם בציבור הוא שבמקום שבו תמצאו תמונות של המנות בתפריט המסעדה יהיו גם שלל מנות מוקרמות אה-לה שנות השמונים. אין שום דבר מפתה בתמונות האלה או מעורר תיאבון, ועצם היותן מעיד על רמת התחכום של המטבח. זאת אומרת, אפס. מסעדנים יקרים, אנחנו לא במקדונלדס ואנחנו ממש מעדיפים להשאיר מקום לדמיון ולציפייה לאוכל שיגיע, תודה.

תחסכו מאיתנו את תמונות המנות בבקשה (צילום: shutterstock) 

7. כשאין מחירים

זהו זן הולך ונכחד של מסעדות, למרבה השמחה, אך פעם הייתה נטייה למסעדות יוקרה להעלים את הספרות הקטנות (או הגדולות, בעצם) שלצד תיאורי המנות, בהנחה שמי שהגיע עד אליהן כנראה לא יעשה עניין מיוחד מהחשבון שיגיע. מה למסעדני גורמה ולעניינים ארציים שוליים כמו כסף (מלבד העובדה שהוא נלקח מאיתנו ועובר אליהם)? היום הסתרת המידע המייגעת הזו עברה לאינטרנט - באתרי המסעדות אפשר למצוא את התפריט בקלות, אבל המחירים? יוק. המחיר הוא פרמטר חשוב בבחירת הבילוי שלנו הערב, ונשמח לא לקנות חתול בשק ועוד לשלם עליו 600 ש"ח לאדם לפני יין.

8. "אין לנו, המנה אזלה"

סביצ'ה לווייתנים? נגמר במטבח. פסטרמה קרנפים? אין כבר חודשים. מרק חלבלוב? נורא יקר עכשיו בשוק. לכולם קורה שמנה מסוימת אוזלת במטבח מעודף ביקוש או אי-היערכות בדיוק כשאתם מעוניינים בה. אבל בלא מעט מקומות מדובר בשיטה - פשוט משאירים מנות שלא קיימות, והתפריט נראה עשיר ומגוון רק על הנייר ובבלוטות הרוק שלכם. בפועל אתם יכולים לבחור בין טוסט צהובה לסלט הבית - וזה עוד במקרה טוב שבו לא נתנו לכם לסיים את ההזמנה, לחכות רבע שעה ורק אז לשמוע שבעצם אין את מה שביקשתם. בטוחים שאתם לא רוצים טוסט?

9. איטלקי? יש גם סיני!

השף שלכם השתלם ביותר מ-30 מדינות וב-59 שיטות הכנה ולכן יראה לכם בתפריט את כל - אבל כ-ל - מה שהוא יודע. התפריט הצנוע כולל 127 מנות שמחולקות לתשעה סוגי מטבחים ול-37 תתי-פרובינציות ושכונות במקסיקו. כשיש יותר מדי מגוון לבחור ממנו וצריך לעשות חישובים מסובכים על הנייר כדי לנסות לשלב בין ראשונות תאילנדיות לעיקריות צרפתיות וקינוחים איטלקיים, אנחנו מתבלבלים ומתעייפים עוד לפני שהתחיל סחרור הטעמים של הערב. את שפע הבחירה השאירו למדף של היוגורטים בסופר, כאן נסו לערוך את התפריט ולצמצם אותו מראש.

מה תאכלו? יש סיני, הודי, איטלקי וגרוזיני (צילום: shutterstock) 

10. 24 תפריטים ביממה

האח הצעיר של בעיית העומס בתפריט הוא ריבוי תפריטים. במקומות כאלה אף פעם לא תמצאו שוב את המנה שמצאה חן בעיניכם כל-כך בפעם הקודמת, פשוט כי הגעתם בשעה אחרת. כאן יש תפריט בוקר, תפריט עסקית, תפריט צהריים רגיל, תפריט ערב, תפריט לילה ותפריט happy hour בין חמש לשבע. אם משעמם לכם, תוכלו לקרוא בינתיים את תפריט היינות, תפריט הקינוחים ותפריט המיוחדים. מרוב ניסיון להעניק לכל קהל יעד את מה שמתאים לו, נשארים עם אופי קופצני ולא מגובש של המקום, וחוסר יכולת לקבע מנות אהודות במיוחד כגורם משיכה עיקרי ללקוחות חוזרים. ועל זה כבר אמרו: תפסת מרובה – לא אכלת דבר.