The Witcher 2: דיאבלו לאדם החושב

אני חנון הארדקור אמיתי. כזה שעדיין מקפיד על נוכחות קבועה בקבוצת מבוכים ודרקונים, שומר נאמנות לאחד הצדדים במלחמת הנצח בין Star Wars ל-Star Trek (הדעה המדויקת שמורה במערכת), מקריב זבחים לג'.ר.ר אלופנו וחושב שהנסיכה ליאה - בתחפושת השפחה כמובן - היא האישה האולטימטיבית. באופן טבעי, ז'אנר המשחקים האהוב עלי הוא משחקי התפקידים.

כבר הרבה זמן שבלוטת ה-RPG שלי (יש איבר כזה, אל תתווכחו) לא חוותה ריגוש אמיתי. לצערי, אפילו Dragon Age 2 לא הביא למזור המיוחל ורק הגדיל אצלי את הציפיות למשחק תפקידים אפי אמיתי. עבר זמן מה מאז הפעם האחרונה בה התענגתי על משחק RPG עם עלילה עמוקה, מערכת פיתוח דמות רצינית, חרב קסומה +20 קוטלת טרולים, דרקונים נושפי אש וגמדים עם מבטא סקוטי גרוני.

והנה באה חברת Cd-Project Red, הפולניה הזאת, ומצליחה לענות על כל הציפיות הללו עם The Witcher 2: Assassin of Kings. המשחק The Witcher 2 הוא לא פחות מיצירת מופת: הוא בוגר, עמוק ואמיץ יותר מכל משחק שתחשבו עליו בשליפה, ולכל אורכו ניכרת אהבה אמיתית לז'אנר ותשוקת היצירה. יתר על כך, The Witcher 2 גורם לשחקן לעשות יותר מלהתלבט בין סוגי שיקויים וחרבות. הוא גורם לו לחשוב.

כולם מדברים על רשע עתיק, אף אחד לא מדבר על צדק

בפתיחת המשחק אנו שבים לגיבור המזדקן, "הזאב הלבן", קוטל המפלצות ושובר הלבבות גרלט מריבייה (Geralt of Rivia). ידידנו גרלט הוא Witcher, בן אנוש שעבר שינויים גנטיים ואימונים מפרכים במטרה להפוך למכונת מלחמה שמתמחה בציד מפלצות. לאחר סיומו הדרמטי של המשחק הקודם, גרלט מוצא עצמו בתפקיד שומר הראש של מלך שאפתן וקשוח, אחד מארבעה ראשי ממלכות שנאבקים על שליטה בחלקה הצפוני של היבשת.

גרלט נאלץ להתלוות למלך במהלך מצור נגד משפחת אצולה סוררת ובמהלך הקרב (זהירות, ספויילר קל) נכשל בתפקידו כאשר מתנקש מסתורי משסף את גרון השליט מול עיניו. האירוע מכניס את הגיבור למערבולת של תככים, קנוניות ומזימות בהם מעורבים מלכים שאפתניים, מכשפים ערמומיים וקללות עתיקות. מעל כל אלה מרחפת מחלת השכחה של גרלט, אשר טפח אחר טפח נעלמת, והגיבור נחשף באופן הדרגתי ומבריק לעברו האפל.

עלילת המשחק לא עוסקת במאבק נגד רשע עתיק שעולה מן המעמקים, מציאת חפץ אגדי או לחימה בשר אפל. היא גם לא אודות בחירת צד בין טמפלרים לקוסמים או בין טובת הממלכה לעושר הפרטי של הגיבור. גרעין הסיפור הינו התמרון של גרלט בין גורמי כוח שונים בממלכה ושאיפותיהם, וברובד אישי יותר, מסע הצלב הפרטי שלו אחר האמת והצדק. ובעוד שהאמת כאן היא אובייקטיבית, הצדק הוא בעיני המתבונן, מה שמציב את גרלט ואתכם בפני לבטים קשים להחריד.

העלילה מרתקת מהתחלה ומשתפרת ככל שהמשחק מתקדם. הדבר המצער היחיד הוא שהקתרזיס המיוחל השאיר אותי עם חצי תאוותי בידי. זה לא שהסוף מאכזב לחלוטין, ובכנות - גם לא ראיתי את כולם (כי יש 16 סופים אפשריים), הוא פשוט לא מגיע לעוצמה הדרושה כדי לסגור סיפור משובח שכזה. מצד שני, הוא משאיר פתח למשחק שלישי, עובדה מצוינת לכשעצמה.

אלף-קעידה

הנושאים שמלווים את המשחק פונים לקהל שחי ולמד קצת: אלפים וגמדים מבודדים בגטאות, בנפרד משאר בני האדם ונרדפים על ידי פוגרומים מזדמנים (איך חשבו על זה הפולנים?), ה-Scoia'Tell, ארגון אשר לוחם למען זכויות הלא-אנושיים ובמשימתו למען הצדק לא בוחל האמצעים והופך לארגון טרור רצחני. רוצים גם גזענות, כיבוש, שימוש בנשק לא קונבציונלי ופשעי מלחמה? קיבלתם. כמובן שי­­­­­­­­­­­­­ש גם סצינות סקס, הפעם ללא הקלפים הזכורים לשמצה מהמשחק הקודם, אלא יותר מסוג הסרטים שרואים לפעמים בערוץ הסרטים בלילה.

חיים ומוות ביד הלשון. והאישון

לפעמים חלק מהבחירות הגורליות קצובות בזמן ולעיתים גרלט יכול להשפיע על בני שיחו באמצעות איום, שכנוע, או במעין Jedi Mind Trick שמלווה בתנועה של האצבעות ומבט חודר.

הבחירות יכולות לגרום למשימות משנה להיווצר או להיעלם, להשפיע על כיוון העלילה ואפילו לגרום למותו של הגיבור. למעשה, חלק מהבחירות כל כך משמעותיות שכל הפרק השני של המשחק וחלקים מהפרק השלישי יראו שונים לחלוטין בהתאם לבחירות שביצעתם. הדבר יוצר למעשה לפחות שתי חוויות משחק שונות והמשחק ממש דורש שתשחקו בו שוב ותבצעו את הבחירות ההפוכות.

קשה באימונים, קשה בקרב

מערכת הקרב ב-Witcher 2 לא סולחת לטועים. חסימה בתזמון לא נכון, שימוש יתר בקסמים או הפניית הגב לאויב תסתיים קרוב לוודאי במותו של גרלט - ורוב הסיכויים שתראו את מסך המוות לעיתים קרובות, במיוחד בתחילת המשחק. איפשהו ממחצית הפרק השני ואילך תקבלו מספיק נסיון כדי להפוך את גרלט למכונת קטל משומנת ואז הלחימה הופכת למהנה וזורמת יותר. לבסוף תקבלו גם מד אדרנלין אשר פותח בפני גרלט יכולות-על מוקצבות בזמן. מי שרוצה להתמקד יותר בסיפור ופחות בקרב, מומלץ שיעביר את רמת הקושי ל-Easy . אלו שחפצים בחוויה מזוכיסטית במיוחד מוזמנים להעביר את רמת הקושי ל-Hard או אפילו ל-Insane, בה מוות הוא סופי ואין אפשרות לטעון מחדש.

כמו במשחק הקודם, היתרון האמיתי של גרלט על אויביו בא לידי ביטוי בשיקויים. במהלך המשחק הוא אוסף מגוון רחב של מרשמים לשיקויים שונים שמגבירים את יכולותיו משמעותית. אין אפשרות לשתות שיקויים תוך כדי קרב (תשכחו משיטת דיאבלו לריפוי מהיר) אלא רק במצב מדיטציה בו הגיבור מכין את עצמו לקרב. הרבה פעמים ההבדל בין ניצחון הרואי לתבוסה מבישה הוא השיקוי הנכון שנלגם רגע לפני.

ארבעה נתיבים לתהילה

עולם המשחק ב-Witcher 2 מלא במשימות משניות, משחקונים ודרכים לחקור את העולם, כיאה למשחק תפקידים מודרני. המשחק מעודד שיטוט וחקירה, כאשר כמעט כל משימות הצד מושקעות מאוד והיהלומים האמיתיים מתגלים רק אחרי חיפוש מדוקדק של כל פינה וסדק. שיטוט חסר מעש ביער, למשל, יכול להביא אתכם לבית חולים נטוש ורדוף רוחות עם סיפור מזעזע בעברו; מה שנראה סתם כמו מערה טחובה יכול להכיל ראיות לסיפור רצח מסתורי. אפילו משימות משחקי תפקידים בנאליות כמו השמדת גובי מפלצות לא מתפתחות בהתאם לציפיות, ואין אפילו זכר למשימות "אסוף 10 לשונות של מפלצת X והבא אותם לנקודה Y" הזכורים לשמצה מהכותר הקודם.

גרפיקה ללא פשרות

בקרב חובבי משחקי תפקידים נהוג לחשוב שאם משחק הוא טוב, אין כנראה ברירה אלא להתפשר על גרפיקה בינונית. The Witcher 2 מוכיח שהם טועים. עולם המשחק כל כך חי ונושם, שלפעמים פשוט עצרתי לבהות במתרחש: סצינת הפתיחה מכילה קרב ענק, עם מכונות מצור מרשימות ומאות חיילים (וסצינת העירום הנשי הטובה ביותר במשחק אי פעם). כפרים שבהם תבקרו מנהלים חיים בלי קשר למעשי השחקן: אנשים מבשלים אוכל, ילדים מתרוצצים ומשחקים בחרבות עץ, שומרים עומדים (ונוחרים) על משמרתם.

היער בפרק הראשון מכיל פסלים עתיקים, גשרים מתפוררים ומעיינות מרהיבים. זו לא הגזמה להגיד שפיסת היער הכי שכוחת אל במשחק יותר מרשימה מכל Kirkwall, העיר בה מתרחש רובו של Dragon Age 2. הגרפיקה במשחק היא מהטובות שראיתי השנה ומלבד קטעי הקישור של משחקי Square-Enix, שזה דבר אחר לגמרי, אף משחק תפקידים מעולם לא נראה טוב כל-כך.

כל הפירוט הזה גובה מחיר מהשבבים שלכם ואם אין לכם מחשב על, כנראה שלא תוכלו להריץ את המשחק על ההגדרות הגבוהות ביותר שלו. אבל גם בהגדרות בינוניות ואפילו נמוכות המשחק נראה מצויין, טוב יותר ממירב משחקי קונסולות הדור הנוכחי.

השורה התחתונה: קסם אמיתי

כבר מהרגע הראשון של The Witcher 2 מרגישים שהוא מכוון גבוה, ושואף להיות משחק התפקידים הטוב ביותר אי פעם. רק הזמן יגיד אם אכן יזכרו אותו כאחד מהענקים, אבל הוא ללא ספק אחד ממשחקי התפקידים הטובים של השנים האחרונות. אם אתם מחפשים משחק תפקידים עם עלילה מרתקת ומשחקיות אינטנסיבית, אתם פשוט לא יכולים להרשות לעצמכם להחמיץ אותו.

פלוסים:

עלילה מפותלת, בוגרת ומרתקת, מהטובות שנוצרו למשחקים.

דילמות ובחירות מורכבות אשר לא מופרדות לטוב ורע חד משמעיים.

עולם משחק חי ועשיר.

מרשים ויזואלית.

קרבות טקטיים מהנים.

מינוסים:

מערכת קרב לא סלחנית.

יכול להקשות על חייהם של מחשבים חלשים יותר.