מי ינצח בתופסת - דור הפייסבוק או ילדי השכונה?

מתכוננים לחופש - סיקור מלא ב-ynet 

• מורידים לחץ: מדריך להורות שפויה בחופש הגדול
• קיצור תולדות החופש הגדול
• כוח עבודה זול בחופש הגדול: "שישלמו יותר"
• לילד משעמם? תפסיקו לנסות לשעשע אותו
• רוצים לדבר על החופש? הפייסבוק של ynet מחכה
  

אהרונצ'יק הבריון והמדריך שאול של יהונתן גפן חיו בתקופה אחרת, בישראל שלפני עידן המחשבים והפייסבוק. ישראל של השוקו והלחמנייה, של "כולם נפגשים ב-16:00 בשער בית הספר", של מחניים, גולות, שמות, גומי, 3 מקלות, תופסת, מחבואים ו-"אחת, שתיים שלוש - עמודו". האם באמת היה כאן יותר שמח, כשהרגליים והידיים היו פעילות ולא רק האצבעות שעל המקלדת? האם הילדים של פעם - ילדי השכונה ומשחקי הכדור - היו באמת חברותיים ומאושרים יותר או שמא ה-Wii והפלייסטיישן הופכים את היאוש של גיל ההתבגרות להרבה יותר נוח?

"עידן הפייסבוק מסמל את מהפכת החברתיות", אומר פרופסור עוז אלמוג, סוציולוג וחוקר תרבות מאוניברסיטת חיפה. "פעם היכולת לשחק ולפגוש חברים הייתה בעלת אוריינטציה מקומית והחברויות היו נגזרת של השכונה או בית הספר. אך בעשור האחרון, בעיקר מאז כניסת תוכנות המסרים חלו שינויים דרמטיים במנעד החברתי. היום בני הנוער חיים בתוך עולם שלם של חברים. זה נכון שפעם הילדים היו יורדים לחצר לשחק, אבל בסופו של דבר אלו תמיד היו אותם 4 ילדים גרים בשכנות אליהם. רמת האינטראקציה שמגדירות הרשתות החברתיות גדולה לעין שיעור וביטלה למעשה לחלוטין מושגים כמו 'שכונה' ו-'מרחב הפיזי'". לדברי אלמוג, גם המשמעות של המושג "חבר" השתנתה וכעת נוצרו דרגות שונות ומגוונות של חברויות ומערכות יחסים.

נוצרו דירוגי חברויות ומערכות יחסים (צילום: אילוסטרציה)

זיו קיטרו, מבית הספר לאמנות במכללה האקדמית בית ברל, סבור כי התחזיות השחורות על "ילדי הפייסבוק" המנוכרים לכאורה חברתית - מוגזמות: "הנוסטלגיה היא געגוע למה שהיה פעם וכל דור נוטה לומר 'שפעם היה פה שמח'. גם דור הפייסבוק יגיד בעוד 20 שנה 'לאיפה נעלמה התקופה שבה היינו עושים לייק ומצרפים חברים חדשים'. צריך להבין שתהליכי הסוציאליזציה אינם נעלמים מהעולם אלא רק משתנים, וכל מי שרוצה להתאים את עצמו לסביבה החברתית החדשה צריך לרכוש כלים ומיומנויות חדשים".

לדברי קיטרו, הורים נוטים לעתים לחשוב בטעות שילד המתסגר בחדר מול המחשב הוא ילד בודד, כיוון שבזמנים שלהם לא היה מקובל לשבת כך לבד. "זה נכון שבישיבה מול המחשב המפגש הפיזי לא מתקיים, אבל הצורך החברתי כן נשמר. המשחקים ששוחקו בעבר בחוץ נמצאים כעת ברשת. זו אותה פעילות חברתית רק בצורת משחק שונה".

שלח לי שקט

ד"ר שרית סגל, פסיכולוגית קלינית וראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה במכללת לוינסקי, סבורה שהשאלה המרכזית שעמה מתמודדים כיום הורים איננה "מה עדיף - משחקי חצר או משחקי מחשב?", אלא כיצד ניתן להרחיב את עולמם של הילדים ולדאוג לכך שילדי הפייסבוק ישחקו גם בחצר. לעמדה זו, לפיה הכל שאלה של מינונים ואיזונים, שותף גם פרופסור שלמה רומי, ראש החוג לחינוך באוניברסיטת בר-אילן.

פעם, זו היתה זירת ההתרחשות המרכזית (צילום: קובי קואנקס)

"משחק הוא חוויה מרכזית המסייעת לילד להבין את העולם ואת מקומו בעולם. המשחק, בנוסף להיותו פעילות משעשעת, מאפשר לילד להתמודד עם בעיות, לחפש פתרונות למצבים מתסכלים, לשתף פעולה ולדעת מתי לוותר ומתי להתחלק עם אחרים. מצד שני, משחקי המחשב כיום מאפשרים גם הם את האלמנטים האלה", אומרת סגל.

אך יש גם מי שמחזיק בעמדה שונה לחלוטין. עידית סולודקין, מומחית להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון, מסבירה כי "הרעיון החברתי דורש אינטראקציה פיזית, מגע עין בעין ושמיעה קולית שלחלוטין לא קיימים במשחקי המחשב. הטכנולוגיה היא כלי ולא תחליף לדבר האמיתי. זה נכון שלכאורה בפייסבוק לכל ילד יש מאות חברים, אבל זו חברות מאוד שטחית, כזו שניתן לאשר או למחוק בלחיצת כפתור. למעשה מדובר במעין 'פנטזיה של חברות' ולא חברות אמיתית".

לכך מוסיפה סולודקין אלמנט נוסף המשחק לטובת משחקי החצר והיא התנועה. "הרביצה מול המחשב עלולה לגרום לנזקים בריאותיים, בהם ניוון שרירים, השמנה ואכילת יתר. משחקי החצר חייבו ילדים לכושר גופני, זריזות ואלמנטים נוספים". לעמדה זו מצטרף גם אלמוג: "משחקי החצר עודדו כושר מנהיגות, חוש הומור ויצירתיות. אלה דברים שחסרים קצת אצל 'ילדי הכורסאות', שחייבים לצרוך גירויים מהירים כדי שלא לחוש שעמום. הצורך התכוף בסיפוקים כיום, לעומת הסבלנות שנדרשה פעם הוא אחת הסיבות לכך שהילדים של היום היפר אקטיביים ולא מסוגלים לחיות ברוגע ובדממה".