שלח לי שקט בקופסה: על הרומן "למעלה שקט"

משהו טוב קורה בספרית פועלים. מדור הסיפורת המתורגמת של ההוצאה, עליו אמונים כיום אברם קנטור ונגה אלבלך, העניק בחודשים האחרונים לקהל הישראלי שלוש יצירות מפעימות: "איש שלא הבחין בשום דבר" מאת רוברט ואלזר, "ילדה עם שיער מוזר" מאת דיוויד פוסטר וואלאס ולאחרונה, "למעלה שקֵט" מאת הסופר ההולנדי חרברנד באקר, שזכה בפרס ה-IMPAC היוקרתי. שלושת היצירות המרתקות הללו התהדרו בכריכות יפות, בעיצוב מעולה ובתרגומים מצוינים ומדויקים.

רגעים קטנים שנשזרים באיפוק (עטיפת הספר)

"למעלה שקט" עורר סערה כאשר זכה בפרס היוקרתי וגבר על מועמדים חזקים, ביניהם "אלגנטיות של קיפוד" מאת מיוריאל ברברי ו"בית" מאת כלת פרס אורנג' והפוליצר, מרילין רובינסון, שלא זכה להתייחסות הראויה לו בארץ. הרומן מגולל את סיפורו של הלמר, חקלאי בחווה הולנדית מבודדת בשנות החמישים לחייו, המתגורר בבית הולדתו עם אביו הקשיש, אותו הוא מעביר לקומה העליונה ודואג שלא לפגוש בו, פרט למצבים בהם הוא מוכרח מטעמי היגיינה ובריאות.

אמו נפטרה ואחיו התאום, הנק, שהיה ממשיכו של אביו והבן האהוב עליו, נהרג בתאונת דרכים לפני שנים רבות. לשגרת יומו המדוכדכת והאיטית, חוזרת לפתע ריט, אהובת נעוריו של הנק, אשר נהגה ברכב באותו ערב בו נהרג התאום. בעוד הוא נושא את טראומת הנעורים, הלמר נענה לבקשתה הלא-שגרתית של ריט, וחייו משתנים לחלוטין.

זליגה מתמדת אל הקרקע

שם הספר מכונן את נקודת המבט ואת המיקוד של היצירה. רחל ליברמן, שתרגמה להפליא את הספר, בחרה להיצמד לרוח השם המקורי (באנגלית למשל, נקרא הרומן The Twin), ובכך שמרה על החלוקה בין שני המרחבים של הסיפור. הן מבחינה ממשית והן מבחינה רגשית. בית החווה מחולק לקומה העליונה, אליה הועבר האב הקשיש, ולקומת הקרקע, אותה מארגן הלמר מחדש. הציפייה לשני מרחבים דיכוטומיים מתערערת עם הזמן, שכן על אף הסטטיות המאפיינת את הקומה העליונה (יחד עם קיפאון, חולי, שתיקה והסתרה), מתקיימת זליגה מתמדת כלפי קומת הקרקע.

האב, המייצג את העבר הבעייתי, המסוכסך והכואב של הלמר, ממנו הוא מבקש להתרחק ולנתק את עצמו, אינו נותר כאנדרטה שחוקה בקומה העליונה. ניסיונותיו של הלמר לבצע תיקון ושינוי בחייו, גם אם בגיל מבוגר יחסית, עומדים למבחן אל מול הכוח האדיר שיש לשקט הרועם שאביו והקומה העליונה, בה ישנו הוא ואחיו התאום, מייצגים ואינם מרפים.

לפיכך, נקודת המבט שלנו ממוקדת ב"למעלה"; מרכז הכובד של הסיפור מונח שם, למרות שמרביתו אינו מתרחש במרחב זה. כך מתגבש מיקוד מתעתע לעתים אך בעל עוצמה רבה, שכן הוא נוכח ומשפיע לכל אורך העלילה ומכונן במידה לא מבוטלת את הנרטיב.

לצד תיאור נוקשה של שגרת היומיום בחווה חקלאית, מפליא באקר בשזירת רגעים קטנים המתוארים על-ידו באיפוק, בדיוק וברגישות מעוררת הערכה. בין אם מדובר בנוכחותו המתמדת של המוות בחיים, ובין אם במשמעות בחירת ציפיות לשני כרים שרק באחד מהם יש שימוש - הכל מונח על אותו מישור, שקול וראוי לציון. מצד אחד, אין פרטים רבים בסיפור, אך מצד שני, הוא מורכב מפיסות וקרעים של מציאות. לפיכך, כאשר שקט מתווסף לעוד שקט ולעוד אחד, מה הפלא שמתחוללת לבסוף סופה?

"העברתי את אבא לקומה העליונה. תחילה הושבתי אותו על כיסא, ולאחר מכן פירקתי את המיטה. הוא נשאר שמוט על הכיסא כמו עגל שזה עתה נולד, עוד בטרם ניקתה אותו לשון אמו, ראשו מיטלטל כה וכה, עיניו לא נאחזות בשום מקום".

כך נפתח הרומן ובאותו סגנון, באותה נימה לאקונית, מרוחקת משהו, הוא ממשיך להימסר בקולו של הלמר. הנימה אמנם משתנה מהמרחב העליון לתחתון, במפגשים החטופים עם אביו ובמפגשים עם שכנתו החביבה עדה וילדיה השובבים.

התזוזות מינוריות, המבע משתנה במעט וניכר במיוחד בניואנסים ובשימוש בניסוח קליל יותר, למשל. באקר מהלך בזהירות על קורת הדיבור של הדמות הראשית, ומסיט אותה מעת לעת ממסלולה; סטייה המובילה לא פעם למעידות רגשיות, החושפות אדם כואב ופצוע, שחלומותיו וכל היקר לו נגזלו ממנו וכעת הוא נאלץ לטפל באביו, אותו אדם מנוכר ואף אכזרי, שהיה מאוכזב ממנו כל חייו.

הסגנון היבש מאפשר לבאקר לשרטט דיוקן פסיכולוגי מדהים בעוצמתו. דיוקן של אדם

שעברו הוא טראומה, ההווה הוא שיממון והעתיד הוא עורב שחור וטורדני המישיר מבטו אל פנים הבית ממושבו על העץ. העבר אינו מניח להלמר והוא משוקע בכל צעד מצעדיו, בין אם מדובר בציון הכיסא בו הוא יושב (פעם בכיסא בו אמו נהגה לשבת, פעם בן משפחה אחר) או בתמורות שחלות בו כאשר הוא נענה לבקשתה של ריד, שאותה לא נחשוף כאן מטעמים ברורים.

העיצוב הסגנוני מצביע על הריחוק, הניתוק והכאב, ובה בעת הוא מאפשר לעמוד על התהליכים הנפשיים העדינים שעוברים על הלמר, אשר למעשה מבקש לכונן לעצמו, אולי לראשונה בחייו, זהות עצמאית ולבנות לו חיים מתוך האובדן והניכור. "למעלה שקט" הוא רומן יפה ונוגה. כתיבתו של באקר נוגעת במקומות החבויים ביותר וקסמה נובע מהיעדר קישוטיות ומניירות.

התיאורים ברומן, אלו העוסקים בדמותו של הלמר, בסיפור חייו ובמרחב בה הוא חי, כתובים בדיוק, בישירות ובכנות מרשימים. יחד עם הלמר, אנו עולים מהתהום אל היופי הנשגב, אנו מתפכחים מאשליית האין-מוצא ומבקשים לעצמנו שקט מסוג אחר, שקט של השלמה ורוגע, שקט של חיים חדשים.

"למעלה שקט", מאת חרברנד באקר. הוצאת ספרית פועלים, 263 עמ'.