לאכול ולהרוג: הראשון של אליזבת גילברט
קובץ הסיפורים הראשון של אליזבת גילברט, "לירות בציפורים", אינו רומן על הרפתקה אישית, נשית ואינטימית, אלא מקבץ צבעוני של אותנטיות, הומור וכאב אנושי של אנשי השוליים
קובץ הסיפורים המשובח והראשון של אליזבת גילברט, הוא יצירה מרתקת המגישה לנו דמויות וסיטואציות, שספק אם היינו שמים לב אליהן אם היינו נתקלים בהן במציאות שלנו: חוסר היופי, חוסר הייחוד והעדר השאיפה למציאות טובה יותר. מכל אלו רקחה גילברט סיפורי חיים קטנים ומלאי רגש, זמן רב לפני שהתפרסמה בזכות רב המכר "לאכול, להתפלל, לאהוב", שסביר להניח ששינה את חייה כאדם יוצר.
אמריקה של גילברט בקובץ "לירות בציפורים" אינה זוהרת ואינה מבטיחה דבר: המקומות בהם מתרחשים הסיפורים לעולם אינם נקיים ותמיד משמשים תפאורה מדוייקת לסיטואציות של גיבורי הספר: אסמים מבודדים, כבישים מאובקים, עיירות מנותקות ואלימות, רצפת שוק הירקות ופונדקים מזוהמים.
חיים של אחרים
גיבורי הסיפורים מתנהלים בטריטוריה אליה נולדו ובה ימותו, וחיים את חייהם הקטנים בשקט וללא פאר. גילברט מתארת עבור הקורא איך החיים נראים מבעד לעיניים של גיבוריה באותנטיות מופתית, שכן היא לרגע אינה שופטת אותם או מגישה לנו את בחירותיהם לביקורת. בדומה לריימונד קארבר, שכתב את סיפוריו על אמריקה של השוליים, גילברט עוסקת בדקויות היום-ויום של דמויותיה, ולא מעמידה אותם מול האפשרות לבחור חיים אחרים.
בסיפור "הלהטוט המפורסם של קריעה ושחזור של סיגריה דלוקה" - נכנס לסיפור זוג עורכי דין "עם שאיפות גדולות" שדווקא מושמים לעייני הקורא בלעג, ומוצגים כזוג קוקטי שנקלע לאזור לא מוכר, ולאחר מכן גם נרדפים על ידי גיבור הסיפור עד בושה: מר הופמן, מנהל תיאטרון קסמים ואיש מעט מפוקפק ומלא הומור קיבל מביתו ארנבת, אותה הוא טוען שהם גנבו ונעלו במקלט שלהם. בניגוד למצופה בתחילה, העלילה מצודדת דווקא בשכנים ההזויים - גיבוריו האמיתיים של הסיפור - ושמה ללעג את הזוג ה"נורמלי”, וכל זאת נכתב בהומור וקסם רב.
חוזק נוסף במקבץ הסיפורים הזה, נמצא בבחירה של גילברט להעניק לקוראים נתח לא נגוע מחיים של אחרים: הסיפורים מתחילים ללא התרעה, מנקודה רנדומלית על ציר הזמן של אנשים פשוטים, ומסתימים כבדרך אגב, לעיתים ללא כל סיבה, או תפנית - כך הם פשוט נגמרים.
לכל הדמויות יש כמו טיפשות מסוימת, חיננית, שאינה גורעת מתובנותיהם על העולם. הגיבורים שלמים עם המקום שלהם, עם סטטוס השוליים, ופשוט חיים את חייהם הפשוטים. גילברט משליכה אל תוך עולם בינוני ולא מזהיר במיוחד גיבורים בעלי אופי מגובש ומאופיין היטב ונותנת לנו להתבונן בהם מתנועעים בעולם כל כך קטן.
אגב כך ניכרת בספר הערכה לנשים חזקות, גם אם הן עצמן לא מודעות לכוח שלהן. הנשים בסיפורים מוקפות לרוב בסביבה גברית מצואיסטית ("היא תמצא חן גם בעיניכם", הוא אמר "היא סקסית כמו שסוס הוא סקסי. נחמדה וגדולה. חזקה") אך עדיין יהיה להן סוג של כוח ומילה אחרונה.
בסיפור "פונדק האנשים הגבוהים" - פונדק חשפניות המשמש תעלת ניקוז של שיכורי כל העיירות הקרובות, לכל חשפנית יש שם. בערב ארוך בו צופים שני הגיבורים, אלן ואל, במספר רקדניות מתחלפות, כאשר כל מופע חתום במילות אהדה וחמלה אנושית כלפיהן. כשאחת המוזגות מנופפת הביתה את אחרון השתיינים היא קוראת אחריהם: "לכו הביתה ובקשו סליחה מהנשים שלכם".
הכוח הנשי אינו מתנוסס לראווה בין ובתוך הסיפורים, אלא מוצנע ברמיזות קלות. מסיבה זו, הסיפורים מרתקים וכיף לשייט ביניהם, וגם בזכות המונולוגים החזקים שמונחים בתוך הסצנות בשפת דיבור פשוטה. אצל גילברט המוקדמת, אין מטאפורות מזהירות או משלב גבוה ומתוחכם, אך תמיד ימצא בסיפוריה דו-שיח רגשי שמועבר באמצעות משפטים מועטים, מלאי חמלה וחסד רב.
בסיפור "הדברים הרבים שדני בראון (בן חמש עשרה) לא ידע", הופך דני בקיץ אחד לחברו הטוב של ראסל, הבריון השכונתי. כדרכם של מתבגרים הם מוצאים את עצמם שקועים כל הקיץ בתחביב משותף: בניה ופירוק של מכונית פורד ישנה. עם הזמן הופך דני לבן בית ונסחף לרומן חשאי עם אחות של ראסל.
בהתקפת אבעבועות רוח הוא דואג לה ומטפל בה בבית המשפחה, תוך התעלמות
מוחלטת מחברי המשפחה ההמומים. ההתבגרות המהירה וההחלטות הרות הגורל של נער נוכח סיטואציה קיומית חוזרת על עצמה גם בסיפור "בוא לקחת את הילדות הטיפשות האלה", שם מוצאים עצמם חבורת מתבגרים בסערה מסכנת חיים בחוף הים. ברגעים כמו אלו גילברט מציבה עדות כיצד נערים אלו מתבגרים ברגע, תוך כדי תקרית אינטנסיבית אליה התגלגלו יחד - ואנו הקוראים מקשיבים לחשבונות הנפש שלכל אחד לבד, מול עצמו.
מכאן שהיה זה מעשה חכם מצד הוצאת כנרת זמורה ביתן לפרסם את הראשון של אליזבת גילברט, שפרצה לעולם בזכות רומן אחר לגמרי. "לירות בציפורים" אינו מספר רומן על הרפתקה אישית, נשית ואינטימית, אלא מקבץ צבעוני של אותנטיות הומור וכאב אנושי. אין ספק שכדי ליהנות מהחוויה האדירה שמציע לנו הספר, צריך לבוא אליו נקיים, וללא דעות קדומות.
"לירות בציפורים", מאת אליזבת גילברט. הוצאת כנרת זמורה ביתן. תרגום מאנגלית: עודד פלד 220 עמ'.
