הישרדות? התחסדות!

אמרו עליה שהיא ארוכה מדי, מתוסרטת מדי. אמרו שהמתמודדים לא מעניינים, שההפקה הורסת את רוח המשחק. אמרו שהיא אינה אלא קריקטורה דלוחה של תוכנית המקור. אמרו, ולרוב צדקו. אבל בכל זאת - למרות הבאזז הנשחק והרייטינג המידלדל - הישרדות-ישראל תחצה בשבוע הבא את קו הסיום של העונה החמישית, ומתברר שהיד (כמו זו של גיא זוארץ לפני שהוא אומר "צאו לדרך") עוד נטויה.

• לחלק השני: 5 התערבויות ההפקה הבוטות ביותר
  
• אירית, גב, יניב או נטלי - מי יהיה השורד האחרון? ענו על הסקר שלנו
  

לכבוד הרגע ההיסטורי הזה, החלטנו לסכם ולדרג כמה מהתופעות הייחודיות לפורמט הישראלי של התוכנית, כאלה שאפיינו את כל העונות - מזו ששברה את שיאי הרייטינג של 2008 והעניקה לנו היכרות מעמיקה עם מרינה, נועם טור ודנמנו, ועד זו שמסתיימת עכשיו בשיהוק, פיהוק ו(אורית) רחמים.

השורדים המתחסדים

ליהוק, כך אומרים, זו אמנות. הסוד של כל עוגה הוא המינון, והאיזון הנכון בין כל מרכיביה. בפרספקטיבה היסטורית, הפקת הישרדות-ישראל לא כל-כך הצטיינה בזירה זו, אבל על מרכיב אחד של העיסה היא הצליחה להקפיד: בכל עונה דאגו מפיקי הישרדות ללהק כמה מתמודדים חסונים, רהוטים, יפי-בלורית ותואר (כלומר - אשכנזים), שהגיעו לאי כשהם משוכנעים שהאור הבוקע מישבנם אינו אלא אורה של שרשרת החסינות האימננטית שלהם.

כשהם מגלים, למרבה עלבונם, כי יש מתמודדים שלא עוברים מולם לדום ומדיחים את עצמם לטובת הישרדותו של מלח הארץ, אלא אשכרה נאבקים על מקומם במשחק - הם הופכים לפתע לפולניה מפונקת, פולטים רצף עדויות מריר ולא קוהרנטי (שהמילים "ערכים" ו"אצלנו בסיירת" משמשים בהן בערבוביה) ובאופן כללי מפגינים גועל נפש מהסביבה, עד הדחתם הבלתי-נמנעת.

ואלו הם חמשת המתמודדים הכי צדקנים בתולדות הישרדות ישראל:

5. למקום החמישי הגיע האב המייסד של הז'אנר, הלא הוא מושיק "הראוי" ליפץ (עונה 1). מושיק, שהריורים של ורה וליה סביבו (שתי בלונדיניות... ר' מתגלגלת... אין בעיה, קחו קצת זמן להיזכר. גם אני חיפשתי בגוגל) מנעו ממנו לזהות את העקיצה הקרובה של דנמנו, יזכר לטובה בעיקר בגלל רגע אחד של כנות במועצת השבט האחרונה. אז הוא הודיע כי יצביע עבור השורד שערכיו הם הקרובים ביותר לאלה שלו. כן. זו היתה נעמה קסרי.

מושיק ליפץ. זה לא אני שהודחתי, זה המוסר שהתכווץ (צילום: אייל נבו)

4. יאנה קלמן (עונה 5) לא עונה לקריטריונים של המתחסד הקלאסי, אולם היא זכתה להיכנס לרשימת חמשת הגדולים בזכות הפליק-פלאק הקוגנטיבי המרהיב שביצעה תוך 24 שעות, ביומה האחרון על האי: בבוקר נפל לה סופית האסימון שהיא ובני בריתה בדרך החוצה; בצהריים היא שיקרה לאירית, ואמרה לה שיניב

מתכנן להדיח אותה; בערב היא הצהירה שהיא לא מוכנה להיות בשבט אחד עם שקרנים חסרי מצפון, והדיחה את עצמה על-ידי מסירת פסלון החסינות לאתי.

ששת הצופים שהטריחו עצמם לצפות ב"וילת המושבעים", אף זכו לשמוע אותה טוחנת שוב ושוב כמה היא שמחה שלא חצתה את הקו האדום שלה - ולא שיקרה לאף מתמודד (ע"ע "מה אגיד לילדים שלי כשנראה יחד את התוכנית?"). הדחקה, כך אומרים, עושה נפלאות לעור הפנים.

3. טומי אלתגר (עונה 3). זה הולך ככה: מתישהו נותרים על האי 5-6 שורדים. 4-5 שלכלכו את ידיהם בהדחות - ואחד טמבל. או-אז ניגש באישון לילה אחד מעוזרי ההפקה לאותו בר-מזל, וקורא לו לבונגלו של המפיק הראשי. "אם תעשה מה שאנחנו אומרים לך", הם מבטיחים, "אתה הולך לקחת את המיליון. מעכשיו אתה המתמודד הערכי. תחזור אחרינו: 'אמא שלי תמיד לימדה אותי לכבד את הזולת'. יופי. יש לנו את זה. בוא נצלם".

טומי אלתגר. עם כאלה תלתלים, מי צריך אסטרטגיה? (צילום: עידו לביא)

ההבדל בין ז'אנר ליפץ לז'אנר טומי הוא במידת השרידות של ההתחסדות. מושיק ושות' חונכו מגיל צעיר להאמין שהם איכותיים וראויים, ועל כן המונולוגים שלהם נשמעים כמעט אותנטיים. הטומ-טומים למיניהם משילים מעל עצמם את חליפת היפים והטהורים מיד עם תום המשחק, חוזרים להתחנגל עם פליטי ופליטות ריאליטי במעמדם, החולקים עמם את אותה תפיסת עולם ערכית.

2. מירית וקנין (עונה 2). אבל טומי הוא כמובן רק חיקוי של מייסדת הז'אנר. מדריכת אירובי בת 25, שאולצה לשאת על כתפיה הצרות מלהכיל תואר מזוייף כמו "המאמי הלאומית", מוצאת את עצמה נושאת הרצאות מתוסרטות בהן היא מטיפה לרופא ילדים על ערכים, מוסר ומאכלים מבית אמא. איך אומרים בפיליפינית? נוט אה פריטי סייט.

1. חנוך בודין (עונה 3). כל המתחסדים ברשימה לעיל אינם אלא חיקוי חיוור למי ששיכלל את המושיק ליפציות לכדי שלמות. עם פרוץ האיחוד, כרת חנוך ברית עם שאר הגברים היפים והאמיצים בסביבה, ובראשם בן דמותו טל אנגלנדר. לא זכור אירוע בו ניגש חנוך האמין וישר-הדרך למודחים הפוטנציאלים של אותה ברית, וסיפר להם בכנות כי בכוונתו לכבות את הלפיד שלהם, אך יתכן כי קטעים אלה פשוט הושמטו בעריכה.

לעומת זאת, כשגילה שעצם היותו נכה צה"ל ועברו האולימפי אינם לו מקנים לו חסינות מהדחה וכי הוא מופיע ברשימת הדחה של שורדים אחרים, הוא לא הסתפק בפאסיב-אגרסיב הסטנדרטי כלפי הסביבה (כמו סירובו ללחוץ את ידו של זיו), אלא נטש את חברי השבט ובנה לו מחנה נפרד במעבה היער. זה בהחלט לימד אותם לקח!

המחוות הכי מעצבנות של גיא זוארץ

מחוות זוארציות רבות הגיעו לשלב הגמר. ביניהן: תנועת היד הנחושה-נוירוטית שמתלווה לפקודה "צאו לדרך"; נטייתו להפגין חיבה לספורט אתגרי, ברכיבה על אופנועי ים, סירות מנוע ומסוקים (נטייה שמותנה מעט בעונות האחרונות, כנראה עקב קיצוצים בתקציב ההפקה); הביטוי "העם אמר את דברו", ששמור להדחת ה-sms בגמר העונה (כאילו שעמישראל כולו אינו אלא אלפיים בנות 14 עם גשר בשיניים שטורחות לסמס לשורד הכי חתיך); האופן בו הוא מזייף אמפתיה למתמודדת בוכיה ("האמנת שיום אחד תוכלי להאמין בעצמך?", או משהו בסגנון); והאופן בו הוא עושה אאוטינג לאסטרטגיות של השורדים במועצת שבט ("רגע, אז את אומרת שאת סומכת עליו בעיניים עצומות? *עפעוף* את בטוחה? *עפעוף* את באמת חושבת שהוא לא משקר כשהוא אומר שהוא לא ידיח אותך? *קריצה*).

אבל אין ספק שהזוארץ מגיע לשיאו בשלהי כל פרק הדחה, רגע לפני הכתוביות. אמנם מדובר בתוכנית ריאליטי, אבל לא מנחה כזוארץ יוותר על ההזדמנות להעניק איזה ערך מוסף לשורדים, ואגב אורחא גם לחלוק את תפיסת העולם המוסרית שלו עם הקהל בבית. מיד אחרי שכיבה את הלפיד של המודח התורן, הוא לובש את ארשת המורה הרוחני. "שבט בורה-בורה", הוא לואט. "הערב למדתם שזה ממש לא יפה להתנהג לא יפה לחברים. לילה טוב". דורה ובוץ לא היו מנסחים זאת טוב יותר.

וכדי לסיים גם את הכתבה הזו עם ערך מוסף, אספנו בשבילכם קצת ממיטב ההיגדים של תורת המידות לגיא זוארץ. צאו לדרך:

מה דעתכם? מיהו השורד המתחסד ששכחנו? מה הכי מעצבן אתכם בגיא זוארץ? ספרו לנו בתגובות. מחר, בחלק השני: התערבות ההפקה הכי בוטה בתולדות הישרדות-ישראל, ועוד.