איחוד תפילת יזכור בצה"ל: "אילוץ חשיבה דתית"

החלטת הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, לאשרר נוסח אחיד לתפילת יזכור בטקסי הזיכרון הצבאיים לא הובילה לתגובות אחידות. כמה הורים שכולים זעמו על כך שגנץ צידד בפתיחת התפילה במשפט: "יזכור אלוקים את בניו ובנותיו", ולא "יזכור ישראל את בניו ובנותיו". אב ללוחם שנהרג בלבנון אמר ל-ynet כי אסור "לאלץ את הכלל לחשיבה דתית". אחרים טענו, עם זאת, כי הנוסח "ראוי ומתאים".

לאחר שנים של אי אחידות בטקסים, דווח היום כי הרמטכ"ל גנץ אישרר פקודת מטכ"ל שקבעה את הנוסח הרשמי של צה"ל לתפילת יזכור. בהחלטה תמכו האלוף במילואים, יורם (יה-יה) יאיר, והרב הצבאי הראשי לשעבר, ישראל וייס. "בגוף הטקסט, מצוין גם 'יזכור עם ישראל'", אמרו בתגובה למתנגדים.

מקורה של תפילת יזכור מעדות אשכנז במזרח אירופה. בנוסח המקורי לחללי מערכות ישראל, שחובר על ידי ברל כצנלסון לזכר הרוגי הקרב בתל חי, נכתב "יזכור ישראל". בשנת 1976 השתנה הנוסח ל"יזכור אלוקים" בהוראת הרב הראשי לצה"ל, הרב גורן, לימים הרב הראשי לישראל. השינוי נכנס לפקודות מטכ"ל ולא שונה מאז - אך גם לא נאכף. בכל טקס הוקרא נוסח שונה, אפילו בטקסים הממלכתיים בהר הרצל לא נשמרה אחידות לאורך השנים.

הרבצ"ר לשעבר: ההתנגדות מוגזמת

"אמנם על פי הפקודות הנוסח שיש לומר הוא 'יזכור אלוקים', אבל כל אחד עשה מה שרצה במהלך השנים" אמר ל-ynet הרבצ"ר לשעבר, הרב וייס. הוא הדגיש כי המהלך להסדרת התפילה חשוב כי "האחידות, במיוחד בעניין חיילי צה"ל, היא ראשונה במעלה". הוא דחה את הטענות שהנוסח הנבחר הוא דתי ולא ממלכתי ישראלי, וקבע שהיא מוגזמת. "ההתקפה כלפי הרמטכ"ל לא לגיטימית, עוד רגע יאמרו שהוא חוזר בתשובה".

הרב וייס ציין שבהמשך התפילה אומרים: "יזכור ישראל את בניו ובנותיו". כך שלהשקפתו, הגרסה שנבחרה היא "שילוב מנצח, ואין צורך במהומה". הרב הצבאי לשעבר הדגיש כי כל קריאת יזכור נעשית בבית קברות במסגרת טקס דתי. לדבריו, "מי שלא רוצה טקס דתי, הולך לבתי קברות אלטרנטיביים".

ההחלטה צריכה להיות אישית

בצד השני של המתרס ניצבים הורים שכולים המתנגדים לנוסח האחיד. אהרון ברנע, שבנו נועם נהרג בסמוך למוצב הבופור בלבנון ב-1999, הגדיר את ההחלטה "סקנדל". בשיחה עם ynet הוא סיפר: "אני אומר קדיש ואל מלא רחמים על קברו של בני. מנגד, יש לי בן דוד ששכל את בנו וחושב שלא בנסיבות האלה צריך להזכיר את רחמי האל".

ברנע טוען שהנוסח הנבחר צריך להיות "החלטה אישית", כי "במקרה הנוגע לכלל אין לאלץ בניגוד לרצון להכניס חשיבה דתית". לדבריו, "אם המטכ"ל בעד מצב כזה, הוא לא ראוי למדינה ציונית, בה הרוב המוחלט חילוני". האב השכול גם התייחס לסוגיית חיילים מדתות אחרות שנפלו בקרבות ישראל. "מה אמורים לעשות הדרוזים? עלינו לפנות למחנה המשותף הרחב ביותר".

לצד המתנגדים התייצבה גם רובי דמלין, מפורום המשפחות השכולות למען שלום, שאיבדה את בנה דיוויד, חייל מילואים שנהרג בהתקפת מחבלים סמוך להתנחלות עופרה. "לכל אחד יש את הפרטי שלו, ואני לא חושבת שצריך להכניס שמות של אלוקים לתפילות כלליות כי מישהו בצבא החליט כך", טענה בשיחה עם ynet.

עלה בעבר לדיון במטכ"ל, ונדחה ע"י אחד אלופים

אבל לא כל ההורים השכולים מתרעמים על המהלך. האלוף במילואים, יורם (יה-יה) יאיר, ששכל את בתו שלומית בתאונת מסוק צבאית בשנת 1990, הסביר שהמצב הקיים בלתי נסבל. "בכל הטקסים

בהם השתתפתי בשנים האחרונות לא זכיתי לשמוע נוסח זהה. כל פעם מאלתרים". ראש אכ"א לשעבר איננו רואה בנוסח שהרמטכ"ל אישרר כפייה דתית: "כל אחד והאלוקים שלו. הרי אחר כך אומרים גם יזכור עם ישראל. אולי נשאל גם למה עם ישראל ולא אזרחי מדינת ישראל? מי שרוצה לבלבל שיבלבל, לדעתי הנוסח הזה ראוי ומתאים".

הרב וייס סיפר כי בתפקידו כרב צבאי ראשי ניסה לאכוף את ההחלטה להקריא את התפילה בגרסת "יזכור אלוקים". אולם לטענתו אחד מאלופי המטכ"ל הטיל על כך וטו. "רצינו ליצר אחידות, העברתי את הנושא לסבב חתימות של אלופי הצבא בשעתו, אך אחד מהם הביע התנגדות נחרצת ולכן זה נפל, למרות תמיכת רוב האלופים".