מחקר: הממשלה לא עומדת במשמעת התקציבית
פרופסורים לכלכלה כותבים בנייר עמדה למכון ון ליר בירושלים כי הממשלה העלתה את המסים העקיפים כדי לעמוד ביעד הגירעון. "הנטל הגבוה יחסית של המס העקיף פוגע ביכולת לחתור ליעד של הקטנת אי השוויון במדינה"
"הממשלה לא עקבית במדיניותה התקציבית ואיננה עומדת בכללי המשמעת התקציבית, להם היא מטיפה בעקביות למשרדי הממשלה ולגורמים אחרים במשק" - כך עולה ממחקר שערכו הפרופסורים לכלכלה נתן זוסמן מהאוניברסיטה העברית ואביה ספיבק מאוניברסיטת בן-גוריון, אשר נמנים גם על צוות החוקרים בתכנית לכלכלה וחברה של מכון ון ליר בירושלים. תוצאות מחקרם מוצגות בנייר עמדה שהכינו לקראת עיון שייערך מחר בערב (ד') במכון על תקציב המדינה והמדיניות הכלכלית.
החוקרים טוענים עוד כי "בהתנהגותה הלא עקבית נגררת הממשלה להעלות מסים עקיפים בשל התנגדות ראש הממשלה להעלאת המסים הישירים או לפחות להקפאתם, מה שמחריף את אי השוויון החברתי". זוסמן וספיבק קובעים כי כללי ההוצאה שהאוצר אימץ בתקציב אינם עולים בקנה אחד עם מדיניות הפחתת המס הישיר. "הממשלה הגדילה את ההוצאה והעלתה את המסים העקיפים כדי לעמוד ביעד הגירעון", אומרים החוקרים.
לדבריהם, העלאת המסים העקיפים מציבה את ישראל בעמדה חריגה במדינות החברות ב-OECD ביחס שבין המסים הישירים למסים עקיפים הנהוג בהן. "הנטל הגבוה יחסית של המס העקיף בישראל פוגע ביכולת הממשלה לחתור ליעד של הקטנת אי השוויון במדינה", כותבים החוקרים. "מצב זה עלול להחמיר אם תימשך הפחתת המסים הישירים כפי שמתכננת הממשלה".
הם מסתמכים על הנתונים העדכניים של החשב הכללי לגבי ביצוע תקציב 2011, שכבר מראים חריגה מההוצאה שאושרה בחוק התקציב, ומזהירים: "חריגה זו בתקציב הדו שנתי מחייבת להיערך לקיצוץ ריאלי בתקציב 2012. אבל מאחר שהסבירות לקיצוץ כזה אינה גבוהה, מאוד ייתכן שמסגרת התקציב תיפרץ כבר ב-2012".
מסקנת החוקרים: "למרות היתרונות הפוטנציאליים בתקציב הדו-שנתי, אפשר לטעון כי בעיית המשמעת התקציבית לא נפתרה. מבחינה פוליטית אולי ניתן להסכים על שני היעדים הסותרים של ההכרה בצורך להגדיל את ההוצאה הציבורית ושל הרצון להפחית מסים שמקטין את חלק ההוצאה הציבורית בתוצר. אולם האריתמטיקה התקציבית אינה מאפשרת זאת בפועל".
ירידה בהשקעה בבריאות
במחקר נוסף שיוצג בערב העיון קובעים פרופ' לאה אחדות מהמרכז האקדמי רופין ופרופ' גבי בן-נון, לשעבר סמנכ"ל משרד הבריאות, מאוניברסיטת בן-גוריון, כי היקף ההוצאה הציבורית לבריאות, כאחוז מהתוצר, מצוי בעשור האחרון במגמה ברורה של ירידה, בניגוד למגמת העלייה הרווחת במדינות ה-OECD.
לדבריהם, "עובדה זו מעידה כי ירידת חלקה של המדינה במימון שירותי הבריאות הציבוריים מתבטאת גם במימון יתר השירותים החברתיים. עם זאת, ייחודה של ישראל בקטע הזה במגמת העלייה הכללית בהיקף ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל, כאשר. שיעור המימון הפרטי של מערכת הבריאות בארץ הוא מהגבוהים במדינות המערב".
בנייר עמדה נוסף שיוגש לערב העיון מתריע הפרופ' דניאל צ'מנסקי מהטכניון כי הרגולציה בארץ, שתפקידה להגן על הצרכן, איננה עומדת בסטנדרטים המקובלים בעולם מבחינת מבנה התעריפים הנקבעים על ידיו, ולוקה גם ניגודי עניינים בהחלטותיה. "קיים עירוב של פונקציות מנוגדות ברשויות לשירותים ציבוריים – של החשמל, המים והגז הטבעי - ומכאן יוצא כי העלויות למשק של מצב זה בארץ גבוהות מאד".
פרופ' צ'מנסקי מתריע ש"הרגולטורים אינם עצמאים. בולטת מעורבות משרדי הממשלה וגורמים אחרים בהחלטותיהם. הם גם סובלים ממחסור בכוח אדם כשהעובדים הקיימים חסרי ידע בנושאים רבים. שיטות הרגולציה אינן אחידות ולרוב מיושנות. התעריפים אינם בנויים על עיקרון ההוגנות ומבנה התעריפים בכללו פוגע בעקרונות ההקצאה היעילה של משאבי אנרגיה ומים מוגבלים".
לפנייה לכתב/ת 
