גרו בדירה בלי זכות - וישלמו עשרות אלפי שקלים
בעל דירה תבע שוכרים, בטענה שהמשיכו לגור בדירה שנה נוספת מעבר לתקופת החוזה, לאחר שלא עמדו בתנאיו וללא הסכמתו. ביהמ"ש חייב אותם לשלם לו מעל 73 אלף שקל
בעל דירה טען כי בני זוג ששכרו ממנו דירה לשנה עם אופציה לשנה נוספת, לא עמדו בתנאי האופציה, בין היתר מאחר שלא הודיעו בכתב על רצונם בהארכת החוזה ולא אפשרו ביצוע תיקונים בדירה. בני הזוג טענו כי בעל הדירה הסכים להארכת תקופת השכירות בעל פה ואף הגישו נגדו תביעה נגדית. מה פסק בית המשפט?
עוד כתבות בנושא השכרת דירה
התובע, בעל דירה בגבעת שמואל, השכיר את הדירה למשך שנה. בהסכם ניתנה לשוכרים האופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת, בתנאי שיעמדו בכל תנאי ההסכם ויודיעו על רצונם בהארכה בכתב חודשיים לפני תום החוזה, וזאת אלא אם כן בעל הדירה מבקש למכרה.
לטענת בעל הדירה, הוא לא קיבל כל פנייה בכתב בחודשים שלפני תום תקופת השכירות. בנוסף, השוכרים סירבו לאפשר תיקון נזילה במרפסת הדירה, למרות שהודיע להם על כך שישה ימים מראש, ובכך הפרו את תנאי ההסכם.
עוד טען התובע, כי דרש מהשוכרים לפנות את הדירה בתום השנה הראשונה, אך הם סירבו לעשות כן, ופינו את הדירה רק כעבור שנה. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בראשל"צ, הוא דרש פיצוי של 50 דולר לכל יום איחור, ובסך הכל 73,821 שקל. בנוסף הוא דרש פיצוי של 4,000 שקל לחודש עבור דמי שכירות ראויים, ובסך הכל 48 אלף שקל.
השוכרים: התובע סירב לדחות את השיפוץ
השוכרים טענו כי התובע הסכים להארכת האופציה במהלך שתי שיחות טלפון שהתנהלו בין הצדדים כשלושה חודשים לפני תום שנת השכירות הראשונה, וכי התובע וויתר במפורש על דרישת ההודעה בכתב לצורך מימוש האופציה.לעניין תיקון הנזילה במרפסת, טענו השוכרים כי התובע הוא שהפר את ההסכם בכך שניסה להיכנס לדירה ללא רשות וסירב לבקשתם לדחות את השיפוץ במספר ימים עקב מבחן של אחד מהם ומתן חיסון לביתם.
לטענתם, הם הפקידו את דמי השכירות (750 דולר לחודש) במשרד בא כוחם, אולם התובע התעקש שלא לקבל מהם את דמי השכירות החודשיים.
הם הגישו תביעה נגדית בה דרשו מבעל הדירה פיצוי של 76,327 שקל בגין ההוצאות ועגמת הנפש שנגרמו להם עקב התביעה שהוגשה נגדם, פיצוי הכולל בין היתר 40 אלף שקל בגין הסבל שנגרם לשוכרת אשר היתה בהריון במהלך השתלשלות האירועים.
ביהמ"ש: השוכרים ישלמו את הפיצוי המוסכם
השופט אורן שוורץ קיבל את התביעה, לאחר שקבע כי לשוכרים לא ניתנה הזכות להאריך את תקופת השכירות, וזאת מאחר שהם לא פנו בכתב אל בעל הדירה חודשיים מראש, ומכיוון שהם הפרו את ההסכם בכך שלא אפשרו ביצוע תיקון בדירה ולמעשה הכשילו את ביצוע התיקונים.
השופט דחה את טענת השוכרים לפיה סיכמו עם התובע בעל-פה על הארכת תקופת השכירות, לאחר שקבע כי גירסת התובע לפיה הוא סירב להאריך את תקופת השכירות ואף ביקש למכור את הדירה, לא נסתרה. השוכרים לעומת זאת, לא הציגו לקביעתו כל חיזוק לגרסה בדבר הסכמת התובע בעל פה, ובכל מקרה, גם אם היו השוכרים מוכיחים הסכמה בעל פה, ספק אם היה בכך כדי לגבור על הוראות ההסכם הקובעות במפורש כי כל סיכום בין הצדדים יהיה בכתב.
לעניין ביצוע התיקון בדירה נקבע, כי מדובר בתיקון משמעותי שנדרש עקב בעיית נזילה, ולכן סירוב השוכרים לאפשר זאת מהווה הפרה יסודית של ההסכם. לבסוף נפסק כי השוכרים אמנם הציעו לתובע לבצע את התיקונים לאחר המועד שנקבע, אולם הם התנו זאת בתנאים שונים, כולל פיצוי על הפרעה למהלך חייהם התקין.
לפיכך נקבע, כי לשוכרים לא הייתה זכות להישאר בדירה לאחר תום שנת השכירות הראשונה, וכי בנסיבות המקרה, אין מנוס מלחייבם במלא סכום הפיצויים המוסכמים - 50 דולר לכל יום איחור, ובסך הכל 73,821 שקל.
עם זאת, דרישת התובעים לפיצוי בגין דמי שכירות ראויים נדחתה, בהעדר הוכחה ובהתחשב בכך שנפסקו לזכותם הפיצויים המוסכמים. השופט פסק, כי משנקבע כי השוכרים החזיקו בדירה שנה נוספת שלא כדין, הרי שיש לדחות את תביעם הנגדית, וחייב אותם לשלם מעבר לפיצוי המוסכם, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט של 9,500 שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין