על נייר או על מסך: שבוע הספר לאן

שבוע הספר העברי יצא לדרך. כיכרות הערים, הפארקים וחנויות הספרים ערוכים לבואם של קונים פוטנציאליים, קוראים המצפים לפגוש סופרים אהובים ומשוטטים סקרנים. כמיטב המסורת, ביקשנו לבדוק האם האירוע הנוסטלגי עודנו בעל חשיבות בעידן שלטון הרשתות והמהפכה הדיגיטלית שכבר נותנת אותותיה.

 היצע תרבותי או היצע מסחרי? (שבוע הספר 2011, צילום: עומר שוורץ)

עדנה אברמסון, עורכת ובעלת הבלוג הפופולרי "הרפובליקה הספרותית", מאמינה שחרף המבצעים החזקים של הרשתות, המוקד של אהבת הספרות והקריאה עודנו חזק דיו. "דווקא בעידן הזה, של מכירת ספרים כמעט לפי משקל ושל טלוויזיה שמשתלטת על הכל," היא מסבירה, "יש ערך עצום במפגש ישיר עם ספרים במסגרת הפנינג שמעודד גם מפגש בלתי-אמצעי עם הסופרים. אני לא מכירה אוהבי ספרים שמצליחים להתאפק מקנייה נוספת גם בשבוע הספר, כך שכנראה יש לזה עדיין כוח כלכלי מספק".

"שבוע הספר מאפשר גם להיחשף למגוון אדיר של ספרים שלא מוצגים בחנויות לאורך השנה. את הספרים הישנים יותר, ספרים של הוצאות קטנות וכו' אפשר לראות לפעמים רק כאן ובחנויות יד שנייה, כך שההוצאות יכולות פעם בשנה להציג את פניהן ה'אמיתיים' ואת ההיצע התרבותי שלהן ולא רק את מה שמכתיבים כללי השוק בחנויות - ושם כידוע המצב מסובך ורווי אינטרסים גם ככה".

מי ששותף לתחושותיה הוא יהונתן (חיליק) נדב, מו"ל הוצאת "חרגול". לדעתו, "שבוע הספר רלוונטי ועוד איך, בשני היבטים עיקריים: כאירוע חוצות צבעוני ומלא חיים ומפגש בין סופרים, משוררים, עורכים ומו"לים לבין הקהל, וכהזדמנות לקהל למצוא ולרכוש ספרים שבגלל שלטון המבצעים פשוט לא נמצאים בחנויות. רבים מהם נכסי צאן ברזל של הספרות העברית והעולמית".

מה משמעות האירוע עבורך כמו"ל?

"זוהי ההזדמנות היחידה שלי במהלך השנה להיכרות ושיחה עם קהל הקוראים, לשמוע מצד אחד ולהמליץ מצד שני. זוהי גם ההזדמנות היחידה להציג ולחשוף את הקטלוג שלנו כמעט במלואו, דבר שחנויות הספרים בימינו אינן מסוגלות לעשות. שבוע הספר היה מאז ומתמיד עניין של מכירות, אבל אני עדיין חש בחגיגה שמעבר להן ונהנה ממנה".

המילה 'עברי' בחגיגות שבוע הספר אינה מצמצמת את הספרות לכזו שנכתבה בעברית, אלא לכל ספרות שרואה אור בשפה זו. אך האם היה ראוי שרק ספרות מקור תהיה במרכז האירוע? "שבוע הספר משקף מציאות," מסביר נדב, "גם תרגום הוא יצירה בעברית, ולתרגומים איכותיים נודעת השפעה תרבותית מרחיקת לכת, גם על הספרות העברית. בכל מקרה, גיוון הוא המצב הרצוי מבחינה תרבותית. נוכחותם של סופרים ומשוררים רבים בדוכנים, והמגע ביניהם לבין הקהל הרחב, מעמידים את היצירה העברית במרכז".

להתנתק מהעולם

המשוררת סיון בסקין, שספרה "מסעו של יונה" (אחוזת בית) רואה אור בימים אלו, מוסיפה כי העובדה שאין מתמקדים רק בספרות מקור היא מהלך לגיטימי ומבורך, "בהנחה שיש לנו תרגומים איכותיים," היא מבהירה. "ספרות על שלל גווניה זה בדיוק מה שנחוץ לנו, אם אנחנו לא רוצים להיחנק בתוך המיץ של עצמנו ולהתנתק מהעולם.

"היצירה העברית רק תרוויח מהחיבור לספרות העולמית. חיבור כזה אינו בא על חשבון הספר העברי, אלא מעשיר אותו". כמשוררת, שבוע הספר מיוחד מאד עבורה. "בשבילי זה קודם כל שבוע שבו נוספת לי עוד משרה. במיוחד השנה, כששבוע הספר חל מיד אחרי שהוצאתי ספר חדש וגם תרגום חדש - זהו שבוע עמוס במיוחד. דווקא כקוראת אני מעדיפה דרכים יותר רגועות ופחות בעלות אופי של יריד רב-משתתפים לרכוש ספרים, אבל זה שיגעון שלי".

גם בסקין טוענת לרלוונטיות של שבוע הספר ולדעתה, אף מדובר בעשיית צדק לספרים שכבר לא מוצגים בחנויות. אך מהעידן הדיגיטלי היא לא מאוד מתרגשת. "כל הזמן שוכחים שמאז ומעולם בכל עיר היו ספריות ציבוריות. מה שמבטל את הנימוקים של הרשתות הטוענות שהמבצעים שלהן הם שהופכים את הספר לנגיש לשכבות החלשות".

מי שבהחלט לא מתנגד למהפכה הדיגיטלית הוא עומר גינור, מנכ"ל חברת "טאצ'ו" וספריית אצבעונית, המביאה לקהל ספרים אינטראקטיביים איכותיים לילדים בעברית. "אני מניח שעם התחזקות קריאת ספרים בפורמט דיגיטלי, גם שבוע הספר יקבל גוון שונה במעט יחסית להיום," הוא מסביר. "אך עדיין - הוצאות הספרים, הסופרים, המאיירים וכל העוסקים במלאכה ירצו לפגוש את הקוראים, והקוראים ישמחו לפגוש את היוצרים, גם אם אופי המפגש יהיה שונה".

וככל הנראה, השינוי הוא מחייב המציאות. גינור מציין כי "מפגשים עם סופרים, שעות סיפור, הצגות, חתימות - כל אלו יישארו ודאי במתכונתם הנוכחית, כי הם היו וימשיכו להיות חסרי תחליף. מה שישתנה הוא שטחי המדף, אופי המוצרים שיוצגו (יותר תצוגות דיגיטליות, ולפעמים גם אינטראקטיביות), כמויות הנייר שיחליפו ידיים, ואופי העסקאות בנקודות המכירה: יותר שוברי קנייה לפורטלים אלקטרוניים, יותר לינקים חכמים להורדת ספרים ישירות משרתי ההוצאה או קמעונאי הספרים".

סקאל. הזדמנות מצוינת לנוע קצת במרחב ובזמן (צילום: יונתן מיכאלי)

מאירה פירון, מו"ל הוצאת טל-מאי לספרי ילדים ונוער, סבורה כי שבוע הספר הוא חג השייך לכל הספרים שראו אור בעברית באשר הם "בלי הבדלי מין, גזע ודת. הערך המרכזי שלו הוא אמנם קריאה, אבל יש לו עוד כמה ערכים וביניהם מתן הזדמנות שווה, פתיחות, קבלה, רב-תרבותיות. מאחר שקריאה יכולה להיעשות מנייר או ממסך," היא מוסיפה.

לטענתה של פירון, המשמעות של האירוע עבור ספרות הילדים והנוער היא רבה. "משפחות, ילדים ובני נוער באופן עצמאי חווים את התחושה החגיגית המיוחדת הזאת. הם מדפדפים, מתעניינים, פוגשים סופרים ומאיירים ומתלהבים גם סתם להסתובב ולשוטט בין הדוכנים. ספרי הילדים והנוער זוכים לחיזוק מיוחד, כי ילד שהוריו לוקחים אותו ליריד יזכור את החוויה תמיד. אני מאמינה שמדובר בכלי נוסף להנחלת האהבה לספרים וזה מתחיל בילדות".

אחד מהסופרים שיערוך מפגשים במהלך שבוע הספר הוא משה סקאל, שגם יחתום על ספרו "יולנדה" (כתר). לטענתו, יש עניין גדול מאוד בספרות העברית ו"כל המפגשים והאירועים עם סופרי מקור מעידים על כך". עוד הוא רואה בשבוע הספר "הזדמנות מצוינת לנוע קצת במרחב ובזמן, ולהיזכר ביצירות המופת הנצחיות, שכל העיסוק העכשווי בענייני מכירות ושיווק, פשוט זר להן".

"אנחנו חיים בעידן דיגיטאלי" (ה"עברית", הספר האלקטרוני)

לשאלת המהפכה הדיגיטלית הוא מתייחס כמנהל מפעלי הספרות של מרכז הספר והספריות בישראל: "מהרבה בחינות אנחנו חיים בעידן דיגיטלי, אבל צריך לזכור שבכל הנוגע לתחום הספרות, רוב הספרים שנמכרים ונקראים בארץ, הם ספרים במובן הישן של המילה".

"הספר האלקטרוני אמור לאפשר לקוראים להתוודע לספרים שכבר מזמן נפחו את נשמתם בהתחשב בחיי המדף הקצרים כל-כך, אך כיום, הדוכנים של שבוע הספר הם עדיין ההזדמנות היחידה כמעט למצוא ספרים שפשוט אי אפשר להשיג ברוב חנויות הספרים במשך השנה. כמי שעובד ב'מפעל לתרגום ספרות מופת', אני נדהם בכל פעם מחדש מהעובדה שלפעמים קשה כל-כך למצוא בחנויות ספרים שרואים אור במסגרת 'מופת' - אפילו כשמדובר בספרים שראו אור ממש לאחרונה. מכל הבחינות האלה, שבוע הספר הוא בהחלט דבר נחוץ".

ספרים ומקלות סוכר

גם הסופר והעיתונאי יובל בן-עמי, שספר חדש שלו עתיד לראות אור ב"אחוזת בית", מציין את הנחיצות בשבוע הספר, אך מכיוון אחר. "דווקא במציאות הנוכחית," הוא מסביר, "מאבד שבוע הספר משהו מהעוקץ השלילי שלו. מרבית הסופרים בארץ הזאת לא רואים תמורה כלכלית לעמלם, אז בואו לפחות נחגוג, הרי שבוע הספר לא פוגם ברווחים באופן שחורג מן היומיומי". כסופר, גם הוא מצביע על חשיבות המפגש עם הקהל.

בן-עמי. שבוע ללא עוקץ שלילי

"אני בדרך כלל מגיע לדוכנים בלי ציפיות גבוהות ופתאום מגלה את הדמות האנונימית הזאת:

הקורא. לפעמים הוא חייל במדים, לפעמים אישה בגיל העמידה, לפעמים יש לו או לה קשר למקום או למצב קיומי שכתבתי עליהם, לפעמים המפגש עם הספר היה מקרי. כבר נוצרו חברויות ככה".

"שבוע הספר מאפשר גם מפגש עם סופרים אחרים, עם כותרים חדשים ועם סוכר על מקל. זה אירוע נהדר לאסוף בו זיכרונות. כילד בירושלים היו קונים לי מדי שנה חוברת מתורגמת חדשה של 'אסטריקס'. חשתי בגן עדן. כצעיר בתל-אביב יצא לי לפגוש את יהודה עמיחי, שחתם על 'פתוח סגור פתוח', מאחורי דוכן הוצאת שוקן. הוא היה חולה מאוד, קרוב לסוף. אין לי דרך לתאר את עצמתו של המפגש הזה ואת המשמעות שלו בשבילי".

בשונה מאחרים, בן-עמי חושף משמעות בעייתית במינוח העברי לאירוע. "חבל שהמילה 'עברי' מופיעה בשמו של החג. בישראל קוראים וכותבים באינספור שפות, ואת זה אנחנו צריכים לחגוג. העברית באופן טבעי תהיה במרכז, אבל חבל להדיר את רגליהם של הקוראים ערבית או רוסית. וחבל לא לחגוג את העובדה שיש כאן ציבורים קוראי פרסית, צ'כית, אמהארית, ואנגלית. בואו נחוש בטחון בעברית ונפרגן להם".