הבלגן חוגג
גיא חג'ג' דוחק בכם לגלות בעצמכם מוזיקה טובה בתחנות רדיו אינטרנט ובלוגים בארץ ובעולם. חוץ מזה, תוכלו לגלות את בון איבר החדש דווקא ב"ניו יורק טיימס", לחזות בקליפ המטריד של קנייה ווסט ולהשתכר עם השירים הפרועים של "בייבי בייבי"
בינתיים, הנה שלוש מנות לפתיחת התיאבון.
קליפ השבוע
רק אמן פוסטמודרני כמו קנייה ווסט, שנדמה תמיד שהוא זולל חלקים אקראיים מעולם האמנות בלי להבין את הרצף או ההקשר שלהם (שוב, כה פוסטמודרני), יכול לפתוח את הקליפ החדש שלו בכיתוב "את התוכן שלפניכם אין לפרש כמיזוגני (שונא נשים) או כשלילי כלפי כל קבוצה אנושית", ובפריים הבא להראות גופות תלויות של דוגמניות בבגדים תחתונים. קנייה, יקירי, אי אפשר להראות משהו ולהתעלם מההקשר שלו.
עם זאת, מדובר בשיר השני-הכי-טוב באלבום טוב מאוד של קנייה ווסט, "Monster", וכרגיל אצל ווסט, מדובר בהפקה קולנועית מושקעת. כיאה למטאפורה המפלצתית המובילה את השיר, מדובר בקליפ אפל, מעט מטריד, מעט רצחני, ומיזוגני לאללה - למרות מחאותיו הנמרצות של ווסט. ג'יי-זי מתארח בראפ מאיים, וניקי מינאז' גונבת את כל ההצגה עם אישיותה הכפולה.
ארוחת החינם של השבוע
ג'סטין ורנון הרעיד את עולמי, ואת עולמם של לא מעט מאזינים קשובים אחרים, כשהוציא לפני כמה שנים אלבום בכורה מהמם ביופיו ובעדינותו תחת השם Bon Iver. האגדה סיפרה כי ורנון כתב את השירים בבקתה נידחת מוקפת שלג בוויסקונסין, אחרי פרידה כואבת. השירים באותו אלבום הכירו לנו רמה חדשה של אינטימיות והיו חשופים, קרובים ונוגעים - וכל כך, כל כך יפים.
בון איבר. נערץ בעולם האינדי ומחוצה לו (צילום: Gettyimages)
האלבום המושלם ההוא, שנקרא "For Emma, Forever Ago", הפך את ורנון/בון איבר לנערץ. האלבום היה להצלחה גדולה בעולם האינדי ואפילו מחוצה לו, ובון איבר מצא את עצמו משתתף באוספים משובחים, פסקולים, וגם באלבום האחרון של קנייה ווסט, כולל בשיר שמופיע כאן בקליפ הנ"ל.
עכשיו מגיע האלבום השני, עטוף ציפיות-ענק. את חלקן הוא מצליח למלא, והשאר מלא בהפתעות: צליל מלא יותר, השפעות מגוונות הרבה יותר ופנייה מפתיעה להפקה מעט אייטיזית (שיר של ורנון בוצע באלבום החדש של פיטר גבריאל, ואולי ההשפעה באה משם). אבל השירים החדשים מרגשים ויפים, וזה מה שחשוב. תוכלו להאזין לאלבום במלואו בניו יורק טיימס.
אמן השבוע
"Baby Baby is very serious - about having fun", כך מתוארת רביעיית Baby Baby על ידי הלייבל שלהם, ואחרי ששמעתי וקראתי, אני משוכנע שזו ההגדרה המדויקת ביותר ללהקה הזו. הם נהנים, מאוד מאוד נהנים, לנגן ולשיר ביחד, לפעמים נהנים יותר מדי. וצריך לבוא עם גישה דומה כדי לחגוג וליהנות מהשירים המתפרעים והמתפרקים שלהם.
"בייבי בייבי". פאן טהור
לשירים של Baby Baby יש מבנה רופף מאוד, טקסטים שיוצאים מפי הסולן ברישול מכוון עד שאי אפשר ממש להבין את המילים, ופזמונים שמורכבים כנראה בעיקר מג'יבריש. אבל המוזיקה נהדרת, הבלגן חוגג, הפאן טהור, ואם תאזינו לשירים האלה במצב הנכון (שיכורים או שיכורים ברוחכם), ההנאה מובטחת.
שמעתם משהו חדש ומבריק? ספרו לנו בתגובות, גם אנחנו רוצים לשמוע!
