ספרי פנטזיה על הסכין

ספרי הפנטזיה והמדע הבדיוני היו באופן מסורתי בשולי הספרות והקולנוע, אבל לאחרונה אנו עדים לשינוי מגמה: ספרים שבהם אלמנטים של פנטזיה נהפכו למיינסטרים, והקולנועים ומסכי הטלוויזיה מוצפים אף הם בסרטים וסדרות מהז'אנר.

מיוחד: רוצים כרטיס לבלקן ביט בוקס? ענו על החידון בעמוד הפייסבוק שלנו

סדרת "רומח הדרקון". הפנטזיה במיטבה (עטיפת הספר)

בינתיים הפנטזיה הקלילה יותר, המתחוללת בעולם שלנו עם "טוויסט" מעולם אחר (כמו "הארי פוטר", "דמדומים", "דם אמיתי", ועוד), היא זו שחדרה למיינסטרים של הספרות, בעוד שספרי הפנטזיה ה"כבדים" נשארו נחלתם של המשוגעים לדבר. לא כך הדבר בקולנוע: סרטים וסדרות המבוססים על אותם ספרי פנטזיה כבדים: כמו "שר הטבעות" ו"משחקי הכס", כבר מעטרים את המסך ומכניסים רווחים נאים לאולפנים שהפיקו אותם.

סיבה אפשרית לשינוי המגמה הזה, היא שהמחשבים של היום מסוגלים לחולל אפקטים ברמה כל כך גבוהה, שבזכותם אפשר סוף סוף להביא את הקסם של הספרים אל המסך. דרך המסך, שהוא מדיום הרבה יותר נגיש, אנשים מתגלים לצרוך יצירות מהסוג הזה, ונעשים פתוחים יותר לספרים. תהא הסיבה אשר תהא, עכשיו זמן טוב (בעצם, תמיד זמן טוב) לעצור ולהתרפק קצת על כמה מיצירות הפנטזיה והמדע הבדיוני הקלאסיות.

"עולם חדש מופלא", מאת אלדוס הקסלי

"עולם חדש מופלא" (השם מאבד משהו בתרגום – A Brave new World), שראה אור ב-1932, משלב בין מדע בדיוני, פסיכולוגיה, פילוסופיה ואתיקה. הספר עוסק בעולם "אוטופי" - המרכאות לא שם במקרה - שבו בני אדם מיועדים מלידה לתפקידים מסוימים בחברה, ובאמצעות עקרונות הפסיכולוגיה הבהיביוריסטית, מתבצעת בהם כבר מלידתם התניה שתגרום להם לרצות לבצע את התפקידים האלה.

נפש האדם לא תיכנע כל כך בקלות

הרעיון הוא שבסופו של דבר, ולא משנה איך מגיעים לשם, אם אדם אוהב לעשות את מה שהוא עושה: הוא מאושר. זה ההיגיון המצמרר שעומד בבסיס "עולם חדש ומופלא", היגיון שהקורא מתמרד נגדו מהרגע הראשון, אבל מגלה שלהתווכח איתו זו משימה קשה. האקסלי בונה מהעיקרון הפשוט הזה בניינים תיאורטים אדירים, שמפחיד לראות כמה הם יציבים. אבל כמובן שנפש האדם לא תיכנע כל כך בקלות.

"רומח הדרקון (הרשומות והאגדות)", מאת מרגרט וויס וטרייסי היקמן

זה לא מקרי שששת הספרים שנכתבו על-ידי מרגרט וויס וטרייסי היקמן ב-1984-1985 בעקבות משחק מבוכים-ודרקונים שבו נטלו חלק, שימשו בסיס ליותר מ-190 ספרים שבאו אחרי כן. למרות קלישאה או שתיים יותר מדי, "רומח הדרקון" הוא, בעיניי, הפנטזיה במיטבה.

צללתי לתוך העולם הזה בפעם הראשונה כשהייתי בן ארבע-עשרה, ובפעם השנייה כשהייתי בן עשרים ושבע. מאז הקריאה השנייה עברו כבר שש שנים, ולכן כשהתיישבתי לכתוב שורות אלה, לא התפלאתי שלא הצלחתי לזכור במדויק את נפתולי העלילה ואת כל המקומות היפים והמיוחדים בעולם שהגו המחברים. אבל דווקא זה עזר לי להבין מה הדבר המיוחד בסדרה מלאת הנשמה הזו, שמספרת את סיפורם של קבוצת חברים שיוצאים להציל את העולם מרוע ההולך ופושט בו: בניגוד לעלילה (ואל תבינו אותי לא נכון, היא מצויינת), הדמויות ממשיכות לחיות בראשי ממש כמו ביום שבו סיימתי לקרוא.

דמויות שנחרטות בלב ובזיכרון  

קצרה היריעה מלסכם את ההרפתקאות שעברו הדמויות בששת הכרכים, אבל את סוד ההצלחה של הסדרה דווקא אפשר לסכם, ודי בקלות: דמויות שנחרטות עמוק בלב ובזכרון. אל תיפלו במלכודת של ויתור על "רומח הדרקון" דווקא בגלל היותה סדרה פופולרית. היא לא הצליחה במקרה. מדובר בפנטזיה אפית ומרגשת, שתמשיך להדהד בליבכם.

"אמבר", מאת רוג'ר ז'לזני

"אמבר", העולם שרוג'ר ז'לז'ני ברא כשהוציא ב-1967 את "תשעה נסיכים באמבר", שאליו התווספו לאחר מכן תשעה ספרים נוספים בסדרה, הוא עדיין, 44 שנים לאחר מכן, אחד מעולמות הפנטזיה המורכבים והמקוריים בנמצא. כדור הארץ, מתברר עד מהרה בספר הראשון, הוא בסך הכול "צל", אחד מאינסוף עולמות מקבילים, שכולם בבואות של העולם האמיתי: ממלכה אדירה בשם אמבר.

האינטריגות מניעות את הסיפור 

רק לבני משפחת המלוכה, תשעה נסיכים ונסיכות, יש את היכולת לנוע בין העולמות האלה. אלא שהאחים לא בדיוק מסתדרים אלה עם אלה. לכל אחד מהם יש אינטרסים, חלקם גלויים וחלקם חבויים, שרובם קשורים במאבק על הכתר שהמלך אוברון משאיר אחריו. האינטריגות ביניהם מניעות את הסיפור. אך כמו תמיד, זה לא רק ה "מה", אלא גם ה"איך".

מי שרוצה ללמוד איך כותבים בסטייל, ז'לז'ני הוא הכתובת. הסיפור מסופר בגוף ראשון מתוך עיניו של אחד הנסיכים, קורווין. הסגנון קולח ומדויק, הקצב מהיר, השינויים מפתיעים והאנגלית (למי שקורא בשפת המקור) כל כך יפה שזה תענוג.

"המשחק של אנדר", מאת אורסון סקוט קארד

בעולם עתידני גזע של חייזרים תקף את כדור הארץ פעמיים ומתכנן מתקפה שלישית. כדי לנצח, בני האדם זקוקים לחיילים מיומנים מאי פעם. המטרה - שבהדרגה עולים לגביה-עצמה סימני שאלה - מקדשת את האמצעים, והאנושות פונה לילדים. באמצעים טכנולוגיים מאתרים ילדים בעלי פוטנציאל ומזג מתאימים, ומאמנים אותם מגיל צעיר מאוד, כשהמוח עוד בשיאו, כדי להפוך אותם לחיילי על. אנדר הוא ילד כזה. הוא נלקח לאקדמיית המלחמה בגיל שש בלבד, ומסתמן שם כחייל מספר אחד.

מהר מאוד גם מתברר שאין שם חוק שאסור לשבור בדרך לניצחון. למרות שגם אחיו ואחותו הם עילויים, הצבא ויתר עליהם; על פיטר בגלל סממנים פסיכופתיים באישיותו, ועל ולנטיין משום שהיא אמפתית מדי. אבל הם לא טומנים את ידיהם בצלחת; בעלילת משנה הם הוגים תוכנית, שתכליתה בעיקר לשעשע אותם: להשפיע על האקלים הפוליטי בעולם באמצעות התחזות למבוגרים וכתיבת מאמרים בעלי דיעות מנוגדות.

המאמרים הגאוניים שלהם נקראים על ידי המוני אנשים והופכים אותם עד מהרה למנהיגים גלובליים. מלהיב לראות סופר מדע-בדיוני קולע בתחזיתו לגבי העתיד; כשקראד פרסם ב-1985 את המשחק של אנדר, לא היה אינטרנט, והרעיון שמישהו יכול לפרסם את הגיגיו ברשת, ובלי לקום מהכיסא להשפיע על העולם, היה בגדר מדע-בדיוני לכל דבר ועניין. היום, רק עשרים-ושש שנים מאוחר יותר, זו מציאות.

"אני, רובוט", מאת אייזק אסימוב

סוזאן קלאווין, רובו-פסיכולוגית, פורשת מתפקידה ב-U.S Robots and Mechanical Men אחרי שנים רבות ומסכימה להתראיין ולחלוק כמה מחוויותיה המעניינות יותר בתקופת עבודתה. הספר מורכב מתשעה סיפורים קצרים, מרתקים ומעוררי מחשבה, על רובוטים, שבבסיס התנהגותם שלושת החוקים המפורסמים:1 . רובוט לעולם לא יפגע בבן אדם, או ירשה לבן אדם להיפגע באמצעות אי-נקיטת פעולה. 2. רובוט תמיד יציית לבן אדם, אלא במקרים שבהם הדבר סותר את החוק הראשון. 3. רובוט תמיד יגן על עצמו, אלא במקרים שהדבר סותר את החוק הראשון או את החוק השני.

סתירות בין החוקים ובין המשברים 

הסיפורים של סוזן הם על סיטואציות יוצאות דופן, שבהן סתירות בין החוקים יצרו התנהגות מעניינת ובלתי צפויה, ותפקידה היה לפענח את ההתנהגות ולפתור את המשבר.

למשל, בסיפור Little Lost Robot, מדען מקלל רובוט ואומר לו: "get lost!". מבחינת הרובוט זו פקודה, שמתוקף החוק השני הוא מחויב לציית לה, והוא מתחבא. מתברר שהוא מתחבא בחדר ובו הרבה רובוטים זהים לו במראה. לכאורה יש פתרון פשוט: איום קל בפגיעה בבן אדם אמור לגרום לרובוט לפעול, בגלל החוק הראשון. אבל בעקבות צורך מסוים, בתוכנה של הרובוט הזה הייתה ואריאציה על החוק הראשון: אסור לו לפגוע בבן אדם, אך מותר לו להימנע מפעולה כשבן אדם נתון תחת איום. הסיפור הקצר הזה מתאר את התרגילים הפסיכולוגיים שנוקטת סוזן כדי לחשוף את הרובוט.

הפנטזיה והמדע הבדיוני מושכים את הדמיון עד הקצה, וזה מה שעושה אותם כל כך מהנים. הם יכולים להוות גיוון בתפריט של כל קורא, גם אם אינו חובב הז'אנר. הספרים ברשימה הזו הם מקום טוב להתחיל.

אורי ליאל, בן 33, תושב הרצליה, מהנדס תוכנה בחברת הייטק וסטודנט לפסיכולוגיה, פרסם לאחרונה רומן פנטזיה עברי ראשון בשם "להבת הפלדה" (הוצאת אודיסיאה).