גרג אראקי: "כבר לא עושים עניין מיציאה מהארון"

כשהסרט "קאבום" של במאי הפולחן חובב הבנים גרג אראקי הוצג בהקרנת חצות פסטיבל קאן 2010, המבקרים מיהרו להשוות אותו לסרטיו של דיוויד לינץ' בכלל, ולסדרה "טווין פיקס" בפרט. אחדים אף טענו שאראקי בעצם רוצה לנקום כאן במורו הרוחני.

"אין לי שום תשוקות לנקום בדיוויד לינץ'", הרגיע אראקי, כשנפגשנו אחרי הבכורה. "להיפך. יש לי רק כבוד עצום כלפיו. ראיתי את כל סרטיו בזמן שהם יצאו, ותמיד התעניינתי בעבודה שלו. הוא יוצר קולנוע נפלא ומוכשר ואמן מדהים. יש מעט מאוד במאים עם חזון כמותו, כך שאנחנו מבורכים וברי מזל שהוא קיים. יש לו השפעה גדולה על התרבות שלנו".

אראקי והצוות. יכול להיות שלא כולם יבינו את הסרט (צילום: GettyImages)

אראקי מודה שהוא מושפע מסדרת המופת של לינץ'. "'טווין פיקס' היוותה כמובן השפעה גדולה על 'קאבום'. בעיני זה סדרה מהפכנית, אינדיבידואלית בצורה טוטלית, בעלת הגיון מוזר משלה, והיא לא ניסתה סתם להדהים לאנשים ולגרום להם להלם. זוהי סדרה שהתברכה ברוח יצירתית חופשית, שהלכה לכל מיני כיוונים. והצופה לא מפסיק להשתאות ולהיות מופתע.

"גם אני רציתי ב'קאבום' להיות משוחרר מכבלים. לא רציתי להיות מודאג מאנשים שאומרים: 'אתה לא יכול לעשות את זה ואת זה'. לא התחשבתי בעובדה שאני הולך לעצבן קהל מסוים או להרחיק קהל אחר. יכול להיות שלא כולם יבינו את הסרט, וזה בסדר מבחינתי".

יצא לך להיפגש עם לינץ'?

"אף פעם לא נפגשתי איתו בצורה אישית. הייתי רק בהקרנות של סרטים שלו, בהן הוא נכח".

"קאבום" ינעל במוצאי שבת הקרובה את הפסטיבל הבינלאומי ה-6 לקולנוע גאה, שנערך בסינמטק תל אביב. בהמשך הוא יוצג בסינמטק ת"א בהקרנות חצות של ימי שישי. עלילת הסרט מתמקדת בסמית', סטודנט לאמנות דו-מיני המתגורר בקולג' ונוהג להסתובב עם חברתו הג'ינג'ית, הסרקסטית והלסבית שמנהלת רומן עם מכשפה.

בהמשך, סמית' מתיידד גם עם בלונדינית משוחררת, שסוחפת אותו להרפתקאות מיניות איתה ועם גברים נוספים. אחרי שסמית' אוכל במסיבה עוגיות עם סמי הזיה, הוא משוכנע שהיה עד לרצח, ומסתבך עם כת מסתורית.

מאיפה הגיע הרעיון ל"קאבום"?

"רציתי לייצור סרט שיהיה כמו סרט פולחן אולד פשיינד. כיום כבר לא עושים סרטים כמו 'קאבום', אפילו לא בעולם האינדי. כולם עכשיו מנפיקים סרטים קונבנציונאליים עם עלילה מסורתית, שנראים כמו הלהיטים שהצליחו לפני שנתיים. תמיד יש איזה מודל חיקוי, וכולם קורצים למעגל המסחרי. אני רציתי לעשות סרט שיחזור למקום נאיבי ואידיאליסטי, ולא יתאים לתבניות ולקלישאות.

"סרט שיהיה מצחיק, מיוחד, מוזר, מפחיד, מפתיע וסקסי. אני חושב שיש עכשיו קהל גדול, צעיר ומבוגר כאחד, שרעב ליצירות כאלה, בגלל שהצופים האלה עייפים ומשועממים מלראות את אותם סרטים צפויים ונוסחתיים שוב ושוב ושוב".

אנחנו דור מזויין (מתוך "קאבום")

אראקי הוא פעיל למען זכויות הומואים, וניהל בחייו מספר קשרים עם גברים. זה לא הפריע לו גם לצאת עם השחקנית קתלין רוברטסון, שהופיע בסרטו "זוהר" (1999). גם ב"קאבום" הוא מציג מיניות מולטי-סקסואלית ולא מקובע בדפוסים הרגילים.

"אני מרגיש שזה נכון כיום לעולמנו, ולמה שקורה אצל הדור הצעיר. אגב, מולטי-סקסואליות באה לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלי, ואני מרגיש שהם היו כמעט נבואיים. אצל אנשים צעירים כיום, כמו אלה שמוצגים ב'קאבום', המיניות היא ניסיונית וזמנית. אף אחד לא עושה עניין כמו פעם מהתנסויות ומהרפתקאות מיניות או מיציאה מהארון. אנשים פשוט עושים מה שהם רוצים ולא חוששים לחפש ולמצוא את עצמם. ובעייני זה משהו מאוד טבעי".

הסרט מתברך בהומור משובח. בהקרנה בה נכחתי הקהל לא הפסיק לצחוק.

"כשאני כותב תסריט אני פשוט משחק בראש שלי, ורואה לנגד עיני את כל הסצנות ואיך הסרט יהיה ערוך. אני גם מדמיין איך הדמיות יהיו וישמעו, וכך שהדיאלוגים המצחיקים זורמים בצורה מאוד טבעית. אני מאד מתעניין בסלנג ובביטויים מוזרים, ולכן אני מסתובב עם ספר קטן בו אני כותב כל מיני דברים משונים - למשל אם אני שומע מישהו אומר דבר מוזר, אני ישר רושם אותו בספר".

ב"קאבום" מופיע בתפקיד הראשי תומאס דקר (הסדרה "שליחות קטלנית: יומני שרה קונור"), אחת ההבטחות הממריאות והעסוקות של הוליווד, שנראה לאחרונה ב"סיוט ברחוב אלם" וב"השומרת אחותי". "תומאס מאוד רצה את התפקיד", מספר אראקי. "הוא בא לאודישן, והתמודד מול עשרות שחקנים אחרים. בראש שלי דמיינתי איך הגיבור צריך להראות, ותומאס היה האחד. הוא עשה עבודה מדהימה וכל הסרט מסתמך עליו. הוא העוגן. אני מאוד אוהב אותו, וחושב שהוא נורא מוכשר. אשמח לעבוד איתו שוב".

לא הטיפוס של אווטאר

אראקי שחגג בדצמבר האחרון יום הולדת חמישים, גדל בקליפורניה במשפחה יפנית-אמריקנית. הוא למד אמנות וקולנוע והחל לביים בשלהי האייטיז. "הסרטים שלי הם הומו-פרנדלי", מעיד הנחתום. "הכיוון שלי הוא גם פמיניסטי ובכל העבודות שלי יש דמויות נשיות מאוד חזקות, והן יותר חזקות מהגברים, לפעמים גם בסצנות הסקס. ב'קאבום' למשל הבלונדינית היא קלישאה של הבימבו הבלונדינית, כמו פריס הילטון".

אראקי התפרסם בזכות הטרילוגיה שעשה בשנות התשעים, שכללה את הסרטים "דפוק לגמרי","שום מקום" ו"דור מזוין", ולדבריו היא מטפלת ב"בעולם הכאוטי והאלים של בני נוער, שבו דברים רעים קורים באופן בלתי צפוי".

מדוע אתה מתמקד בסרטים שלך תמיד בבני נוער ובאנשים צעירים?

"זה לא שאני מתעניין רק בצעירים. כשניגשתי ל'קאבום' היססתי קצת בהתחלה לעשות עוד סרט על בני נעורים, בגלל שזאת תווית-תדמית, שאני נאבק בה. ובגלל שכל הזמן שואלים אותי את השאלה הזאת. 'אתה כבר בגיל העמידה, אז למה אתה עושה סרטים על צעירים?'. אחת הסיבות שאני מתעניין בצעירים, זה שמרתק אותי לעסוק בדמויות שנמצאות בשלב של עיצוב והתפתחות. כשאתה כבר מבוגר, העניינים מסודרים ומוגדרים ויש לך כבר בית, קריירה וילדים.

"אבל כשאתה נמצא בגיל ההתבגרות, אין לך מושג איך יראה העתיד שלך, מי תהייה והאם תהייה הומו או סטרייט, האם תהיה נשיא ארה"ב או מחוסר בית מכור לסמים. הכל יכול לקרות לך. ולכן, עבור אמן או קולנוען, זהו דבר מרתק עם המון אפשרויות. סיפור כמו 'קאבום' לא יכול להיות על בני שלושים, כי אז לא היה בזה שום היגיון".

אראקי מעיד שהיצירות שלו משקפות את חייו בזמן עשייתם. "'דור מזוין' הוא פאנק רוק כאוטי, והרבה יותר זועם ואפל מ'קאבום', שהוא הרבה יותר פאן, סקסי ומסעיר. זה בגלל שאני נמצא במקום שונה כיום בחיי ובגלל שאני אדם אחר. הסרטים שלי משקפים את מה שאני בזמן שאני עושה אותם. וכשעשיתי את 'דור מזוין', הייתי בתקופה יותר אפלה".

אראקי מודע למעמדו כיוצר אינדי פולחני, ומוצא בזה גם משהו בעייתי

("מצפים ממני לעשות תמיד סרטים מוטרפים"), אבל הוא בעיקר רואה את היתרונות. "זה כייף לנסוע לפסטיבלים ולפגוש צעירים מקנזס וממילווקי ש'דור מזוין' הוא סרט הפולחן שלהם. אלה מקומות שהסרט הזה בכלל לא הוקרן בהם. חלק מהילדים האלה אפילו לא נולדו כשהוא יצא למסכים. זה תמיד מאוד מחמיא לי, כשאנשים ניגשים אלי ואומרים ש'דור מזוין' שינה את חייהם ועד כמה הוא משמעותי בשביליהם ושהם ראו אותו מאה פעם. אני עושה סרטים בתקווה שיש שם מישהו בעולם, חוץ ממני שהסרטים האלה יהיו משמעותיים עבורם וידברו אליהם, ואז כשאני מגלה שיש כמה אנשים כאלה, זה מחמיא ומרגש".

ולמרות מעמדו, אראקי עדיין מתקשה להשיג כספים לממש את חלומותיו. "עשיית סרט היא תמיד מאבק, בעיקר בעולם האינדי. החלק שאני הכי לא אוהב זה לחפש אחר כסף. אני לא איש מכירות. החלום שלי הוא שמישהו ייתן לי עשרה מיליארד דולר ואז אוכל לעשות עד סוף חיי את הסרטים שאני רוצה לעשות. אבל לא הייתי רוצה לעשות סרט גדול תקציב כמו 'אווטאר' או 'טיטניק', בגלל שזה נראה לי מאוד מתיש. זה היה מטריף לי את השכל וגם הייתי משתעמם מהצורך להקפיד על פרטי פרטים. זה ממש לא בשבילי".