בחולצה לבנה, נעמה שפיר עמדה ושאלה "למה?"
נעמה שפיר עומדת עם טריקו מתחת לגופיית הכדורסל ושואלת "למה?", וכל עולם הספורט ופיב"א, וכל מיני עסקנים ופקידים, עומדים מולה ולא מוצאים תשובה מלבד - "ככה"
יש משהו נאיבי באנשים העומדים על עקרונות, אך יותר מכך יש בהם משהו מלא חן ועוצמה. יש בהם משהו נאיבי בכך שהם סבורים שאפשר לתקן את העולם ולהילחם במערכות ובמנגנונים גדולים, ביורוקרטיים, מסואבים ומסורבלים, ומנגד יש בהם משהו מלא הערכה - במאבק שלהם למען נושא כזה או אחר.
השיר הישראלי הזכור לטוב של רותי ספרוני צייר בצבעים מדויקים כל-כך את שאלת ה"למה?" התמימה של הילדה הקטנה בשמלה האדומה. שאלה שכל הרי הגעש
על אותו משקל אני מלא הערכה לספורטאית דתית צעירה ומוכשרת, שאומנם לא עומדת עם שמלה אדומה ושתי צמות, אלא עם חולצת טריקו תחת גופיית הספורט ושואלת "למה?" וכל עולם הספורט ופיב"א וכל מיני עסקנים ופקידים עומדים מולה ולא מוצאים תשובה מלבד - "ככה".
מעולם לא פגשתי ואיני מכיר את שחקנית הכדורסל נעמה שפיר. לפי העיתונות אני מבין שהיא שחקנית מחוננת ומוכשרת, שכל קבוצה הייתה חפצה בשורותיה, והיא גם שחקנית מרכזית בנבחרת ישראל. אבל לא זו הנקודה ולא זה מה שחשוב. גם אם היא הייתה שחקנית ספסל בליגה ד' הנקודה העקרונית היא אותה נקודה.
לאנשים, כולל ספורטאים, יש מלבד שרירים וכושר גופני - גם עקרונות, כולל עקרונות דתיים. לכאורה, העולם הנאור אמור לגלות פתיחות וסובלנות רבה לדעות, אמונות ואורחות חיים שונים. חלק מהאג'נדה של העולם החופשי זה היכולת להכיל ולכבד את השונה בשם עקרונות השוויון והחופש, אלא שמדי פעם מדהים לגלות כיצד העקרונות הללו מופעלים באופן מעוות כלפי גורם זה או אחר.
בגד זה כבוד
הצניעות הנשית אינה עניין חדש. מאז ומעולם דתות רבות על פני תבל עסקו בסוגיית הצניעות הנשית. גם הדת היהודית עסקה רבות בנושא וקבעה גדרים הלכתיים כאלה ואחרים לגבי אורח החיים הראוי ואפיוני הלבוש לגברים ונשים - לבוש שיכבד את לובשו וישמור על כבודו לפי אמונתו וערכיו. משום כך קראו חז"ל לבגד - כבוד.
הבגד לא נתפס רק כפריט של לבוש גרידא אלא כמשהו שבא לכבד, ומשהו המבטא כבוד. אפשר לדון האם הלכה מסוימת ניתנת לפירוש כזה או אחר, אפשר לדון עד כמה ניתן למתוח את גבולות ההלכה, אבל אי אפשר לדון בעצם העיקרון שלאנשים יש זכות לחיות כפי אמונתם גם בנושא הזה של ביגוד וצניעות, כולל בעולם הספורט.
ישנם מקומות רבים בעולם שאינך יכול להיכנס אליהם ללא ביגוד מתאים. אפילו לקזינו שמכבד את עצמו אי-אפשר להיכנס ללא חליפה ועניבה, שלא לדבר על כך שלוותיקן ברומא אי-אפשר להיכנס עם חולצה ללא שרוולים או מכנסיים קצרים, ולפרלמנטים בעולם, כולל בישראל כמדומני, אי-אפשר להיכנס עם סנדלים וג'ינס. מקום מכבד את עצמו, ואדם מכבד את עצמו, וחלק מהכבוד הוא הלבוש.
אז היא תלבש חולצה, מה קרה?
למרות שההלכה עוסקת בנושא הזה רבות, ומקדישה לו תשומת לב רבה, זה לא רק עניין הלכתי. זה גם עניין אישי, ערכי, מצפוני, שבא ממקום של תפיסת האדם את גופו ואת מה שהוא מגדיר כבודו וצניעותו.והנה, באה נעמה שפיר ואומרת דבר כל כך פשוט, בסיסי ואלמנטרי - בשם אמונתי והשקפת עולמי אני רוצה ללבוש חולצה תחת הגופייה. במשך שנים רבות שחקנים ושחקניות בעולם נהגו כך - לא בשם הצניעות, אלא בשם הנוחות, הזיעה וכדומה. אפשר לחשוב שהכללים של פיב"א זה עשרת הדיברות שניתנו מסיני, ואפשר לחשוב למה זה כל-כך חשוב להם. ביג דיל. ספורטאית תשים חולצה תחת הגופייה. הרי גם כך שחקנים ושחקניות שמים סרט על המצח וכל מיני שרווולונים על המרפקים והזרועות, וכל מיני מגיני מרפקים ידיים וברכיים, אז מה קרה ששחקנית תשים חולצה?
הרי אם היא תביא אישור מהרופא שמסיבה רפואית כזו או אחרת היא חייבת לשחק עם חולצה וזה עניין רפואי - זה ישמע אחרת. ואם היא תגיד שיש לה שם צלקת או גיבנת מכוערת שהיא מתביישת בה ולכן היא רוצה להסתיר אותה עם החולצה - זה היה נשמע אחרת, אבל כשהיא מבקשת את זה בשם אמונתה ובשם הבנתה ההלכתית את גדרי הצניעות - פתאום פיב"א ועוד כל מיני חכמולוגים, גם בארץ, נעמדים על רגליים אחוריות בשם המאבק על כבוד הכדורסל.
תורת חיים - גם בספורט
נעמה מציבה בפני כולנו אתגר ושאלה גדולה. כשם שבצבא יותר ויותר קצינים דתיים תופסים תפקידי פיקוד, וכך מעלים בין היתר שאלות ערכיות הלכתיות ומצפוניות הקשורות לקשר בין עולמם הצבאי ועולמם הרוחני וההלכתי, כשם שיותר ויותר רופאים דתיים תופסים תפקידים מרכזיים ומעלים שאלות הקשורות לעולם הרפואה ועולם ההלכה, כך יותר ויותר צעירים וצעירות דתיים ודתיות יתפסו מקום של כבוד גם בעולם הספורט. לא רק נעמה, אלא גם רוכב האופניים המוכשר, ולוחמת הטקוונדו המוכשרת ועוד רבים וטובים ודתיים - ירצו לממש את עצמם גם
בעולם הספורט, מבלי לוותר על אמונתם וערכיהם.
פעם שיחקו כדורסל בימי שישי בערב, והזיזו את זה לימי חול ושום דבר רע לא קרה, ההפך. גם משחקי כדורגל רבים משוחקים בימי חול ושום נזק לא קרה, כך עולם הספורט הישראלי והעולמי יבין שספורטאי מביא איתו לא רק שרירים אלא גם אמונות וערכים.
יש משהו נאיבי במאבק של נעמה מול עסקני הספורט, אבל יש בזה משהו מאד מעורר הערכה. הערכה לאנשים שעומדים על עקרונותיהם גם במחיר של הפסד או ויתור כזה או אחר. ימים יבואו, ועוד יתברר שנעמה וספורטאים נוספים שומרי מצוות היו הסנוניות הראשונות להפוך את התורה לתורת חיים - גם בתחום הספורט.