מסע בין חייזרים: מדע בדיוני ב-VOD

עוד לפני שראינו בדל-חייזר ראשון, עוד לפני שבחרנו במגיפה מסתורית או בכוחות על, כבר מתחיל מסע בזמן. השלט כבד וגמלוני, המסך מתקשה להגיב, וגם כשהמכשיר מתרצה ומונה בפנינו את שלל האפשרויות (הזעומות) לסדרות מדע בדיוני בשירות ה-VOD, הוא שוכח אחת חשובה.

את "דוקטור הו" הבריטית, סדרת המד"ב הפעילה הוותיקה ביותר על המסך, אפשר למצוא רק אם מנווטים החוצה וחוזרים ל"תוכניות מערוצים", ומשם מגיעים לחינמונים של ה-BBC. לא נורא: גם הדוקטור ומכונת הזמן שלו, ה"טארדיס" הבנויה כתא טלפון ציבורי זעיר ובתוכה עולם ומלואו, לא תמיד נוחתת בזמן ובמקום אליהם התכוון בן האלמוות האחרון להגיע.

אחר כך, למי שמוכן להתרווח עם לטאות מנוולות שלובשות עור אנושי, להתכרבל לצלילי ילדים השואגים פקודות מחוצנים או סתם להתמוגג מהרס התרבות המערבית על-ידי וירוס קטלני, מיד חוטפים דז'ה וו ענק ומוצדק, כיוון שכמעט כל מה שיש לז'אנר להציע במסגרת התוכניות-כבקשתך הם רימייקים, עיבודים וסתם העתקות של דברים ישנים שחלק מאיתנו כבר ראו לפני שנות דור. אבל מה האלטרנטיבה המוצעת לחובבי ה'אנר? כמה סטארגייטים יכול אדם לצרוך לפני שיישרף לו המוח? הסיכום לפניכם.

ניצולים: שאריות מחוממות

רימייק כבר אמרנו? ב-BBC הכחישו כשהחלו להפיק את הסדרה ב-2008. היא לא מבוססת, אמרו האחראים, על "ניצולים" מאמצע שנות השבעים כי אם על ספר שכתב טרי ניישן, יוצר הסדרה המקורית, בעקבות העונה הראשונה שלה.

ההפקה היתה צריכה להתפתל בתוך חור-תולעת שכזה כדי להתחמק מבעיית הזכויות, שהוחזקו בידי יותר מדי גורמים, ולכן בחרה בפתרון מאד לא אלגנטי. זה גם מה שמאפיין את "ניצולים" החדשה עצמה, שהורדה משידור אחרי שתי עונות בלבד בשל מיעוט צופים.

"ניצולים". הסדרה לא ניצלה

וירוס שפעת משמיד את רוב אוכלוסית בריטניה (והעולם כולו). ברחובות הריקים שלל טרגדיות אנושיות נפגשות בדמויותיהם של כמה אנשים טובים (ואחד רוצח), שמחליטים לשרוד ביחד בעולם בלי חשמל, מחשבים, ממשלה ומשטרה. האם יצליחו? ברור שכן, כי בסדרת מד"ב אי אפשר להשמיד את כל האנושות - מה יישאר לעונה הבאה?

עד שיצליחו, יהיו צרות צרורות. אנשים יגלו את טבעם האמיתי והחייתי, או הנאצל והמלאכי. נסיונות להחיות את הסדר הדמוקרטי יסתיימו בדיקטטורה, והגיבורה הראשית, אבּי גרנט טובת הלב, תדקלם משפטים מטומטמים להפליא בנוסח "למה אי אפשר שכולנו נסתדר יפה זה עם זה". מישהו היה צריך לומר לה, "כי אנחנו בני אדם, זה למה".

מישהו היה צריך לומר למפיקים עוד לפני שהתחילו לצלם, שיש בעולם ספר יפהפה ששמו "על העוורון" של ז'וזה סאראמאגו, ואם אתם מוכרחים לברוא עולם פוסט-אפוקליפטי, קראו קצת ותראו איך בונים אותו נכון. במנעד שבין הספר הזה לבין "יריחו" אפשר היה ללמוד כל מה שיציל את "ניצולים" מהחור השחור שאחרי העונה השניה, אבל זה כל כך גרוע, שבאמת לא אכפת לאיש אם הניצולים אכן ניצלו.

עברייני על: מצחיק זה לא

לא רימייק, אלא סוג של ספין-אוף. לפני שנים אחדות נולדה ב-BBC קומדיה מופרכת ומופרעת למדי, ובה אוסף גדול של גיבורי על עם כוחות מיותרים לגמרי, שנפגשים בפאב שכונתי, מלהגים במבטאים מוקצנים של מעמד הפועלים, נקרעים מרוב חרמנות, משתכרים ומקיאים ומצחיקים כאחד האדם.

"עברייני על". עם גיבורים זה עובד יותר טוב

"עברייני על" זה כמעט אותו דבר, בשני הבדלים מצערים: ראשית, זה לא מצחיק. שנית, זה לא מעניין. חבורה של פושעים צעירים עושה עבודות שרות במתנ"ס קהילתי מוזנח, כשלפתע מתחוללת סופה אימתנית שמטעינה כל אחד מהם בכוחות לא-לו. מה יעשו בהם? בעונה הראשונה, לא הרבה: למבקרי טלוויזיה אין ברירה, אבל אם אתם לא מוכרחים, ספק אם תשרדו יותר משני פרקים.

V: אורחים לרגע

רי-רי-רימייק. בפעם המי-יודע-כמה, לטאות טורפות משתלטות על עולמנו ומאיימות לאכול אותנו, להתרבות באמצעותנו או סתם לחסל אותנו כי הן צריכות את ה-DNA שלנו. בראשית (1983) היתה מיני-סדרה בת 200 דקות, בה הצלחנו לחסל אותם באמצעות המחתרת: באנגלית קראו לה the resistance, והדמיון לרזיסטאנס הצרפתי אינו מקרי.

הסדרה הזאת החלה את חייה כסיפור בדיוני אודות השתלטות הפאשיזם על אמריקה, אלא שב-NBC סברו כי העלילה מתוחכמת מדי לצופה הממוצע, ובמקום נאצים הגו לטאות מתחפשות. אחר כך היו סדרה ועוד מיני סדרה, וב-2009 שבו הלטאות לעולמנו: הפעם יש להן מלכה ושמה אנה, 29 חלליות ענקיות בשמיהן של הערים הגדולות בתבל, חיוכים קפואים ורצון עז להשמידנו, לא לפני שיתיידדו איתנו וינסו למכור לנו טכנולוגיה רפואית מתקדמת ואנרגיות נקיות תמורת חלבנו, דמנו והקוד הגנטי שלנו.

"V". מבהיל זה לא

עתירת אפקטים ומקפיאת דם לעתים, "V" מספקת לא מעט רגעים של עניין בצד קלישאות איומות. אולי צריך לחוקק חוק נגד אורות דמויי לייזר בצבע כחול עז שמרפאים כל פצע בחסות הפוטושופ, ואולי צריך היה להסביר ליוצרים כי אי אפשר שמלכת הלטאות תיתקף פתאום רגש אנושי באמצע העונה השניה, כי כל עוצמתם של השרצים הללו בדמיוננו היתה העדר-רגשות, רצחנות טהורה שכזאת, שבגללה (כמעט) נבהלנו מדי פעם.

במקביל לחשיפה הדרגתית של מזימת הלטאות, מתחוללים כאן לא מעט מרדפים, פיצוצים וחיסולים כמו במיטב סדרות המשטרה, וגם כאן תקוות המין האנושי היא אשה חכמה, סוכנת FBI כמעט ביונית שמשלבת קריירה ומשפחה חד-הורית בהצלחה מרובה. אכן, ימים נאורים. זה לא הספיק כדי שהלטאות יתנחלו בלבבות: לפני חודשים מספר התברר שלא תהיה עונה שלישית, ודווקא קצת חבל.

דוקטור הו: הניסיון מוסיף המון

זר לא יבין זאת. ככל הנראה, צריך היה להיוולד באיים הבריטיים לפני 1963 כדי להתמכר, או לגדל שם את דור העתיד ולחלוק עימו זכרונות ילדות. סדרת המד"ב הותיקה בתולדות הטלוויזיה (על פי ספר שיאי גינס) היא גם המצליחה והרווחית שבהן, ואולי אפילו המלבבת ביותר. סוד הקסם, עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא דווקא בהעדר התחכום.

אם הגעתם למצאי ב-VOD, הרי שנפלתם על העונה החמישית בסדרה החדשה - הישנה נגמרה ב-1989 - והדוקטור הוא השחקן ה-11 במספר המגלם את תפקיד אדון הזמן. פעם, בכוכב רחוק, חי גזע של אדונים כאלה, וכעת הוא האחרון שנותר, חופשי לטייל במרחבי היקום ובנבכי הזמן, קדימה ואחורה, בתא הטלפון המגוחך שלו באמצעותו הוא מציל את העולם שוב ושוב.

"דוקטור הו". תנו כבוד לוותיקים

על השלד הזה ניבנו במשך השנים מסעות היסטוריים ומפגשים מרגשים בין הדוקטור למלכה ויקטוריה או לצ'רצ'יל, וגם התאפשרו תסריטים דביליים לגמרי כמו זה שמפגיש בין צ'רצ'יל לבין קופסאות מתכת קטלניות, הלא הם אויביו הנצחיים של הדוקטור, בני גזע הדאלק. לא צריך להיות לטאה כדי לרצות להרוג אותנו, די בדמות של משפך צבעוני עם אורות מהבהבים וקול מיכני חורק.

לעיתים אפשר למצוא עניין גם במסעות לעתיד ובדמותה של בריטניה המסוייטת, שטה לבדה בחלל על פני כוכב טפילי, ובראשה עומדת מלכה שחורת עור העונה לשם "ליז-10". על כל אלה מאפיל מוטיב חוזר: מדי עונה יש לדוקטור מלווים אנושיים - טוב, בעיקר מלוות - אבל בדידותו הקיומית אינה מאפשרת לו להתיישב בקוטג' באוקספורדשייר, לשתות תה ולגדל ורדים וילדים.

מיליוני מעריצים יש לדוקטור בבריטניה. אם יש כאלה כאן, אשמח לגלות אותם. במקביל לעונה החמישית ב-VOD, בערוץ ה-BBC משודרת העונה השלישית: חלל וזמן, כבר אמרנו, הם משתנים גמישים מאד במסעותיו של הדוקטור, ואפשר להתרשם משני דוקטורים שונים. את חילופי השחקנים מסבירים בסדרה עצמה כ"התגלמויות" של אותו דוקטור עצמו, ויש גם בונוס - מדי פעם, במועדים מסתוריים, משדרים "מאחרי הקלעים" בהם יוסבר איך הגו, ציירו, בנו וצילמו כל אפקט. פרט טריוויה אחרון וגמרנו: הדאלקים הם פרי מוחו הקודח של טרי ניישן, שאחראי גם ל"ניצולים".

טורצ'ווד: נושאת הלפיד

גבוה, גבוה מעל אחיותיה הטראשיות היא ניצבת, היחידה שאינה רימייק כי אם ספין-אוף של "דוטור הו", והיחידה שיש בה ענין גם למד"ביסטים מיטיבי לכת. הפלא ופלא, היא גם משתבחת, מעמיקה ומתפתחת מעונה לעונה.

הרעיון הבסיסי פשוט וכובש: חייזרים מכל המינים כבר חיים בתוכנו, כבר מזמן, אבל רק מעטים ביחידה סודית למלחמה בחוצנים ערים לעובדה המצערת האת, והם יעשו הכל מבסיסם הסודי בווילס כדי לחסל את הנבלות.

"טורצ'ווד". עושה לכולן בית ספר

כמו בדוקטור, גם כאן נוסעים קדימה ואחורה בזמן. כמו בדוקטור, גם כאן יש לנו ענין עם בן אלמוות אחד - ג'ק הרקנס שמו, והוא יפה תואר, מגיע לכדור הארץ מן המאה ה-51 ומעדיף ללבוש סגין צבאי נושן מהמאה ה-19. כשהורגים אותו הוא נרדם לרגע ומתעורר מיד. בשתי העונות הראשונות הלכה דמותו והשתכללה, ובעונה השלישית המצויה כרגע ב-VOD, נחשף גם הרומן המרגש והעצוב שלו עם לוחם אחר ביחידה.

כן, קפטן ג'ק הרקנס מחזיק בתואר "גיבור המד"ב הראשון שהוא ביסקסואל מוצהר", ואפילו לזה יש "הצדקה" במונחי הסדרה, שכן אם גיבורנו כבר עשה סקס עם חייזריות וחייזרים בלבוש אדם - גברים זה קטן עליו. רק חמישה פרקים יש בעונה המוגשת לנו, ובניגוד לשתי קודמותיה, כולם עוסקים בסיפור

אחד שיש בו חייזרים, ילדים והכרעות מוסריות קשות. גיבורנו לא יוצא טוב מהסיפור הזה - הרקנס יצטרך לבחור בין משפחתו לעתידה של האנושות, ויותר מזה באמת לא נעים לגלות.

הביקורת וגם קהל הצופים הבריטי התאהבו ב"טורצ'ווד". היא כמעט נכנעה לגורל של שתי-עונות-וגמרנו כמו אחיותיה לז'אנר, עד שנורה גדולה נדלקה במוחו של מישהו שבין את עוצמתה אם רק יתנו לה הזדמנות. מתישהו, בעתיד הלא ידוע, תגיע העונה הרביעית גם אלינו. עד אז, נמשיך למחזר לטאות.