תקופת מבחנים, למי יש זמן בכלל להתאהב
עם כל העומס הזה, ברור שנוצרת הרגשה של מחנק ושל רצון עז שכל זה רק ייגמר. אבל שמתי לב שיש דבר אחד שאני כן מרגישה בו הקלה, אפילו הקלה עצומה. בתקופות האלה, הלחץ או הרצון שלי לזוגיות יורד. ולא רק יורד, אלא ממש נעלם
בואו לדבר על סטודנטים ואהבה בפייסבוק של ערוץ יחסים
לחודש הזה קוראים תקופת המבחנים, וזה קורה ממש עכשיו.
למה בעצם אני כל כך שונאת את התקופה הזו? לא כי אני שונאת ללמוד (אם כי יש דברים שהייתי מעדיפה לעשות מלסכם מצגות משעממות), אלא כי זו תקופה שבה זה כל מה שאני עושה. אין בתקופה הזאת זמן לכלום חוץ מלימודים. לא עבודה, לא חברים, לא משפחה, לא מסיבות, לא שינה, כלום. וגם אם כן, זה רק בקטנה ביום של מבחן או מלווה בנקיפות מצפון שאני לא לומדת.
בקיצור, החיים מושבתים לחודש. ומה לעשות, זה לא רק המבחנים. יש תקופות כאלה שפשוט עמוסות. ככה זה גם היה בפסיכומטרי וככה זה לפעמים גם עם עבודה.
בשביל להתאהב צריך זמן
עם כל העומס הזה, ברור שנוצרת הרגשה של מחנק ושל רצון עז שכל זה רק ייגמר. אבל שמתי לב שיש דבר אחד שאני כן מרגישה בו הקלה, אפילו הקלה עצומה. בתקופות האלה, הלחץ או הרצון שלי לזוגיות יורד. ולא רק יורד, אלא ממש נעלם.
אני לא לחוצה על זה, כי אין לי זמן לזה גם ככה. אני לא מוטרדת או מתוסכלת או חושבת על זה, כי פשוט אין לי זמן להיות מוטרדת או מתוסכלת מזה. ולא רק זה, אלא שזה ממש לא מתאים עכשיו. זה אפילו יבוא לי ברע וישבש לי את כל הלו"ז הצפוף ואת החדות וההתמקדות שאני צריכה בתקופה שכזו. אין לי זמן עכשיו להתחיל להתאהב, לאבד פוקוס ולרצות להיות עם מישהו כל היום וכל הלילה.
בקיצור, החיים מושבתים לחודש (צילום: Shutterstock)
בשביל להתאהב צריך זמן. אולי לא צריך, אבל רצוי שיהיה. אולי בגלל זה הקשר הכי ארוך שהיה לי התחיל בטיול שלי בהודו, ואני מכירה לפחות עוד כמה זוגות שהכירו ככה בטיול הארוך שלהם. יותר מזה, החברה שנסעתי אתה לאותו טיול הכירה שם מישהו שהיום הוא בעלה.
לא שאם הייתי פוגשת היום את אהבת חיי הייתי מנפנפת אותו
לא סתם זה קורה. זה קורה כי יש זמן להיות ביחד, להכיר זה את זה באמת, לעשות את מה שרוצים ולהיות כל היום רק עסוקים אחד בשני. הרבה יותר קל לבנות ככה את הקשר מאשר לצאת לדייט פעם בשבוע בתקופה עמוסה שכזו. לא שאם הייתי פוגשת היום את אהבת חיי הייתי מנפנפת אותו בגלל המבחנים, אבל מה לעשות שכשבקושי יש לי זמן לעצמי, איך יהיה לי זמן לפנות לעוד מישהו? ולא סתם שכקונטרה לזוגות המתאהבים בטיולים האלה, יש אינספור דוגמאות לקרייריסטיות וקרייריסטים למיניהם שנשארים רווקים ורווקות עד גיל מאוחר. למי יש זמן לצאת לדייטים ולהימרח כל היום במיטה כשעובדים 12 שעות ביום?
אני זוכרת שאחרי זה, כשחזרנו לארץ, המשכנו להיות ביחד עוד הרבה זמן, אבל התחילו כל מיני מועקות כמו עבודה ולימודים שלקחו פתאום כל זמן האיכות שהיינו רגילים שהיה לנו.
בהתחלה כשמאוהבים, אין דבר יותר מעצבן מלישון ביחד ולרצות להיות כל היום במיטה, ואז להצטרך להתעורר מוקדם בבוקר עם שעון מעורר כי יש איזו פגישה חשובה בעבודה או שיעור עם נוכחות חובה.
אני האחרונה שאטען שלא צריך לעבוד או ללמוד ושצריך כל היום להתבטל. אבל כשמאוהבים, סדר העדיפויות כולו משתנה. הכל מתהפך פתאום. כל דבר שלא כולל פעילות רומנטית או הימרחות כל היום במיטה נהפך להיות הרבה יותר מעיק.
אולי זאת מחשבה קצת מעוותת או קצת גברית או לא יודעת מה, אבל אני אוהבת את ההקלה הזאת. זה גורם לי להרגיש משוחררת מזה כמו פעם, כשלא הייתי כל היום עסוקה בלחשב את שנות ה-20 ההולכות ודועכות שלי ובמחשבות דכאוניות על כך שבחיים לא אמצא בן זוג. איזה הקלה שיש באדישות הזאת. כמה כיף זה שלא אכפת מכל דבר קטן שקורה עם המין השני. או שלא אכפת לך מהם בכלל.
הלוואי שהייתי כל הזמן כזאת אדישה לבחורים. הלוואי שהם לא היו מעניינים אותי אף פעם כמו שהם לא מעניינים אותי בתקופות כמו אלו. אולי ככה לשם שינוי, הייתי קצת, לפחות קצת פחות נפגעת.
טוב, נגמר הזמן, בחזרה למצגות. ולכל הסטודנטים שבינינו, בהצלחה עם המבחנים, ועם האהבות שאחריהם :)
לפנייה לכתב/ת 
