הקרב על הכלבה: האקס לא יקבל משמורת

הכלבה במרכז המחלוקת: בית הדין לענייני משפחה בקריות דחה היום (ה') את תביעתו של תושב האזור, שביקש לקבל את הזכות למשמורת על כלבה, שגידלו הוא ובת זוגו לפני פרידתם. השופט ציין כי למרות אהבתו העזה של התובע לכלבה, אין לו עליה זכות קניינית והיא שייכת לבת הזוג ממנה נפרד.

בני הזוג התגוררו יחד במשך קרוב לשלוש שנים ונפרדו בשנת 2007. כשנה לפני פרידתם מצאה בת הזוג את הכלבה, והיא אף היתה רשומה על שמה בלבד. רק כשנתיים לאחר הפרידה הגיש בן הזוג את התביעה ל"משמורת משותפת והסדרי ראייה" של הכלבה.

במרכזו של הדיון המשפטי עמד נושא הבעלות על הכלבה, ובין השאר הוכח כי בן הזוג לא רצה לרשום את הכלבה על שמו, "מהטעם שלא רצה לשאת באחריות הנגזרת מכך", כדברי השופט אריה נאמן. השופט הוסיף: "מי שאיננו מוכן ליטול אחריות של 'בעלים' על כלב על כל המשתמע מכך, אות הוא כי הוא איננו רואה את עצמו כבעלים על הכלב".

בהמשך התייחס השופט גם לפרק זמן של שלושה שבועות, בהם חיפשה התובעת דירה והכלבה היתה ברשותו של בן הזוג. באותו זמן הוסכם בין השניים, כי כאשר בן הזוג אינו בדירתו, תבוא האשה לטפל בה. עם זאת, כאשר הוחזרה הכלבה לחזקתה של האשה, לא דאג האיש להסדיר את הסדרי הראייה.

השופט ציין עוד את משך הזמן הארוך בין הפרידה להגשת התביעה. האשה טענה במהלך המשפט, כי במהלך השנים נהג לבקרה, כדי לראות לכאורה את הכלבה, אך למעשה ניסה לחדש את הקשר עמה. רק לאחר שהבין כי לא יוכל להחזירה לזרועותיו, וכי היא עומדת להינשא, הגיש את התביעה.

השופט קבע כי יש ממש בטענה זו: "מעדיף אני את גירסתה של הנתבעת, שאת ביקוריו את הכלבה ערך התובע לא משום שסבר ש'מגיע' לו מכח 'בעלותו', אלא בניסיון להיות קרוב לנתבעת ולחדש עימה הקשר... זכותו של אדם 'לחזר' אחר בת זוגו לשעבר, ומקבל אני את גרסתו, כי 'חיזוריו' פסקו כשהבין שהנתבעת עומדת להינשא; אלא שכנראה, משהבין

 התובע כי הקיץ הקץ על סיכוייו עם הנתבעת, החליט 'להציק' (או שמא 'לנקום' על אי-ההיענות לחיזוריו?...) בדמות הגשת תובענה זו".

בסופו של דבר קבע השופט כי בן הזוג לא הצליח להוכיח כי היתה בעלות משותפת על הכלבה, וכי תישאר בחזקתה הבלעדית של האשה. הוא אף חייב את בן הזוג בהוצאות בסך 3,000 שקל. סניגורה של האישה, עו"ד עודד גזית, אמר בעקבות ההחלטה כי מדובר בפסק דין "צודק ומקיף".