פרשת שבוע כלכלית: בדיקה עסקית לארץ כנען

העם בדרכו במדבר במסעו לארץ ישראל, חושש מהכניסה לארץ המובטחת ולא בטוח ש"הסחורה" אכן תענה על הציפיות שלו. משה מקבל החלטה קריטית ובוחר תריסר אנשים שיצאו לתור את הארץ טרם הכניסה אליה .תפקידם, לבצע בדיקת נאותות, (Due Diligence) כמקובל בעסקים.

• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
  

פרשת השבוע, פרשת שלח-לך, פותחת בחטא המרגלים ונחתמת במצוות ציצית. ההפטרה בפרשה זו היא מספר יהושע המספרת על שליחת המרגלים על ידי יהושע בן נון לרגל אחר יושבי הארץ ולתכנן את מהלכי המלחמה (סיפור רחב הזונה).

כלל חשוב - ללמוד מהניסיון של אחרים

מפרשי התנ"ך עוסקים בשאלה מדוע נסמכה פרשת שלח-לך לפרשת חטא מרים (בסיום פרשת השבוע הקודמת בהעלותך) ומסבירים בפשטות: מרים הוציאה דיבה על אחיה משה והמרגלים מוציאים דיבה על הארץ. אילו למדו מהניסיון מה היה עונשה של מרים היו נזהרים ונמנעים מהוצאת הדיבה.

מבט של תייר או מבט של מרגל?

משה מגדיר כי הוא שולח אנשים לתור את הארץ. הכתוב מדגיש כי המשימה היא לתור את הארץ. עם שובם המרגלים מוציאים את דיבת הארץ וזורים פחד בעם ההולך במדבר ואשר עם הזמן הופך למיואש ואמונתו ובטחונו במנהיג ובשולחו מתערערת.

בספר במדבר (י"ג, א') נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר. שלח-לך אנשים ויתרו את ארץ כנען...". ההטיה של המילה לתור חוזרת מספר רב של פעמים כדי להדגיש את המטרה. תייר בבואו לבקר את בארץ חדשה הולך לראות את כל הטוב והיפה שבה, בשונה ממרגל המחפש את חולשותיה של המדינה.

משה כבר קיבל מהקב"ה הבטחה כי הארץ תהיה של עם ישראל. למעשה, יצא כבר מכתב כוונות (Letter Of Intent) שבו נמסרו ההסכמות הכלליות לביצוע העסקה.

שלב מקדים של בדיקת נאותות הוא הוצאת מכתב הכוונות. התהליך של הבדיקה מתחיל רק לאחר שהמשקיע הביע עניין לביצוע הרכישה במחיר נקוב ותפקיד הבדיקה לאמת את נתוני החברה כפי שנמסרו מהבעלים.

חריגה מסמכות

המרגלים נשלחו כשליחים, כשם הפרשה שלח-לך, ומעלו בתפקיד והפכו למרגלים. למעשה הם לא מקיימים את תנאי העסקתם: המשקיע מבקש מהם להביא נתונים והם נותנים פרשנות.

לא אחת אנו נתקלים בבעלי תפקידים שנוטלים לעצמם את הזכות לתת פרשנות תוך חריגה מוחלטת מהגדרת תפקידם, ופרשנות זו עלולה להטות את ביצוע העסקה. פרשנים (הרב יחיאל משה - 1897, והרב מנחם מנדל מקוצק - 1787) מציינים כי למעשה המרגלים לא אמרו דברי שקר, אלא נתנו פרשנות והביאו אמת שטחית שגרמה לבהלה בקרב העם במדבר, או בלשונם: "כל דבר שאינו שקר אמת הוא, ולא כל מי שאינו שקרן הוא איש אמת".

סקפטיות ותלונות כדרך חיים

דברי המרגלים גרמו לבהלה בעם, העם החל להתלונן ולהתגעגע לשנות העבדות שלו במצרים. עם ישראל כבר אז מתגלה כמתאונן סדרתי: בכל פעם שיש מיני משבר או שהוא נדרש לבטוח בהנהגה מתחיל העם בקיטורים המוניים.

מצבו של העם במדבר שביר - עם עבדים שיצא ממצרים והולך אחרי מנהיג אחד לא צריך יותר ממאמץ קטן כדי להישבר. שוב מתגלה משה כמנהיג ומוצא את הדרך להרגיע את העם ולבקש מחילה בשם העם מהקב"ה.

לא היה עדיף לשלוח נשים?

השליחים שנשלחו היו כולם גברים. לדברי המפרשים, הגברים מעצם טבעם אוהבי גלות ולעומתם הנשים מעדיפות את הארץ ואת הקביעות. כדי לחזק את אחיזתם בגלות בחרו המרגלים להביא פרשנות שונה למציאות שבה נפגשו במהלך ביקורם בארץ.

אילו היו נשים נשלחות, סביר להניח שהיו נותנות דגש שונה לחלוטין. ועל זה נאמר "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים"(ילקוט שמעוני).

הדשא של השכן ירוק יותר

פרשת השבוע נחתמת בפרשת ציצית: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו ...ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..."(במדבר טו, לט'). ההטיה לתור שוב חוזרת - התיור של המרגלים מופיע בתחילת הפרשה והאיסור לתור אחרי רצון הלב והעיניים מופיעה בסופה.

המרגלים תרו עם הלב והביאו את נטיות ליבם ולא את האמת המלאה, אלא רק את האמת אותה הם רצו להגשים. פרשת ציצית היא נורת אזהרה למעשה המרגלים, ולמעשה מהווה פתרון. זוהי אזהרה מפני הנהייה אחר הנוצץ והמהיר, מפני תרבות הרייטינג הנמוכה המבקשת להשיג את האינסטנט האולטימטיבי על חשבון הלמידה האמיתית והמחשבה הסדורה.

ההתמודדות שלנו בעידן הפוסט מודרני עם הרדידות קשה מאוד. העיניים רוצות את הכול ועכשיו, הלב מתפתה. אבל לאן נעלמה עמקות המחשבה? הפתרון מופיע כבר בפרשת השבוע: "ולא תתרו ...אחרי עיניכם".

התיקון: המרגלים של יהושע

נקודת השקה מעניינית ניתן למצוא בין הפרשה העוסקת בחטא המרגלים להפטרה העוסקת בשליחת המרגלים (ספר יהושע, ב'). יהושע בן נון, עוזרו הנאמן וממשיכו של משה רבנו, היה במשלחת הכושלת בפרשתנו. הוא וחברו כלב בן יפונה היו היחידים שלא מעלו בתפקידים והביאו את הרשמים מהארץ כפי שנתבקשו.

במשלחת ששלח משה היו 12 שליחים ומתוכם רק שניים שלא מעלו בתפקידם. יהושע שלח רק שני מרגלים - הוא כבר למד מהטעות.

משה שלח את האנשים וכל העם חיכה למוצא פיהם, בעוד שיהושע היה היחיד שעודכן בנושא והקפיד על חשאיות. משה בחר את ראשי העם וכולם ידעו מי הם ומה שמם. מרגלי יהושע כלל לא הוזכרו בשם. ייתכן ומרגלי יהושע הם התיקון לחטא המרגלים בפרשתנו.

בימים אלו, בהם הדיון הציבורי נסוב על הצהרות ראש המוסד היוצא מאיר דגן, אולי היה כדאי לו ללמוד קצת משתיקתו של יהושע.