אם תתאמץ תצליח? 3 שקרים בין הורים וילדים

כדי שיוכלו להתפתח בצורה בריאה אנחנו חייבים לעוות עבור הילדים את המציאות. וכך אנחנו מספרים להם, ואולי גם קצת לעצמנו, כל מיני עובדות על העולם שבינן לבין האמת אין כמעט קשר. גיל ונטורה מסביר למה גם שקרים הם חובה הורית

גיל ונטורהפורסם: 19.06.11 , 09:25

טוב, תשמעו, ברור שמדובר בפרובוקציה. המילה "שקר" אולי חזקה מדי, אני מודה. בעצם אני מתכוון לכמה אמיתות חלקיות ועיגולי פינות שאנחנו מסתירים מפני צאצאינו, כמה נתונים בסיסיים אודות החיים על פני הפלנטה. עכשיו יבוא אדון צדקני ויזעק: "למה בכלל להסתיר?".

לכל הטורים של גיל ונטורה לחצו כאן

לפסיכולוגיה, משחר קיומה, היו כמה דברים מעניינים להגיד על הסתרות, עיוותי מציאות או בשמם הידוע "מנגנוני הגנה". הנחת היסוד לגבי שלמותו הנפשית של אדם (וילד, על פי מחקרים עדכניים, הוא סוג של בן אדם) היא שאנחנו לא יכולים לעמוד בפני האמת כל רגע וכל שעה מבלי שנתפרק או לפחות ניחבל. אי לכך, מה שחוצץ בינינו לבין האמת מהווה לעיתים כורח הישרדותי.

בטרם ניגש לרשימת הזוכים בתחרות "שקרים שסיפרתי לילד" נדרשת פה מילת הסתייגות ראויה: פרופורציות. צריך פרופורציות. שקר לבן או מנגנון הגנה שואב את כוחו מהיותו אקט נדיר יחסית על רקע מצע כללי של אמת. ברגע שילד חי באווירת שקר ,עיוות וזיוף מסיביים, לא צריך להיות גאון הדור על מנת להבין שטוב לא יצא מזה, מבחינה התפתחותית. יאללה, מתחילים.

שקר ראשון: אם תתאמץ - תמיד תצליח

הנה המבזק: הקשר הסטטיסטי שבין כמות המאמץ ואיכות התוצאה אכן קיים, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות מושלם. ישנן נסיבות חיצוניות שלא תלויות בילד, ישנם מרכיבים גנטיים (שהם באחריותכם, אם להיות פולניים לרגע). הרבה פעמים אנחנו לא נותנים לעובדות לבלבל אותנו - היינו רוצים להאמין שהעולם הוא מקום הוגן, שנותן תמורה בעד האגרה, והיינו רוצים שגם הילד שלנו יאמין בכך, ובצדק.

למה בצדק? כיוון שהשקעת מאמץ עושה טוב לנשמה, קודם כל. ילד שמתבונן בעצמו מתאמץ ומשפר במשהו את ביצועיו הוא ילד חסון יותר. התוצאות החיצוניות המפנקות הם לא יותר מסוכן המכירות שמשכנע את הילד בשלב הראשוני ללכת על העיסקה של החיים שלו – תשקיע מאמץ, תתמיד, אל תוותר. לא בשביל הג'יפ, הפנטהאוז והאיי-פד, אלא בשביל הדימוי העצמי שלך.

וכמו כן, בל נשכח שבהרבה מקרים השקעת מאמץ אכן... מובילה להצלחה.

שקר מספר שלוש: הסוף תמיד יהיה טוב (צילום: shutterstock)

שקר שני: אמא/אבא יודעים מה שהם עושים

הנה מניפסט נלהב בזכות הפאסון ההורי. אני ואתם יודעים כמה פעמים אתם טבולים בתוך סיטואציית ילדים שבה אין לכם מושג ירקרק כיצד נכון לנהוג, ובכל זאת אתם עושים את מה שהורה טוב היה עושה: אתם משחקים אותה cool. קבלו טפיחה אמיצה על השכם.

בעולם דיגיטלי חרד ותזזיתי, ההורה מבין לא אחת שביטחון עצמי עולה לעיתים בחשיבותו על ידע. חלקנו חופרים בשאלות ספציפיות ומזעיקים את טובי המומחים על מנת להתחבט בשאלה "האם לגמול את עומרי מהמוצץ בגיל שנתיים וחודש או שנתיים וחודשיים?", אבל התשובות לשאלות הללו משניות בחשיבותן לאופן ההתנהלות של ההורה מול ילדו. יותר משהילד צריך צעצוע התפתחותי או קורנפלקס עם מאגדת סיבים תזונתיים, הוא צריך להיישיר מבטו, לראות מולו איש גדול (אתה!) שיודע מה הוא עושה (או לפחות נראה ככה) ואז סופסוף הוא יכול להירגע ולחזור לענייניו החשובים – לקשקש על הקירות, ללעוס את הבובות עד תום, ולהתפתח.

שקר שלישי: בעולם שלנו, הסוף תמיד יהיה טוב

האמונה בהפי אנד היא שקר המכין אותנו לאמת. נכון, יש בעולמנו אובדנים, מוות, גירושין, מחלות, עוולות ויותר מדי פעמים שבהן הרעים מנצחים, אבל אתה לא מטיח את אמיתות הקיום הדוקרות במי שעדיין לא עמיד מספיק לקבלן. ילד אינו עמיד מספיק בשנותיו הראשונות. תוציאו את המילה "חישול" מהלקסיקון, בבקשה.

בשנתיים הראשונות לנדודיו על הכדור, הפעוט אמור להשיג מטרה רגשית אחת אדירה: לבטוח. לתת אמון בעולם, ובעיקר בנציגיו הנבחרים, אמא ואבא. כל יום שעובר במהלך חלון ההזדמנויות הרגיש הזה אמור להוכיח לתינוק שבסוף הבכי מגיע ציצי, לאחר לילה של כאב בטן נתעורר לחיבוק של אמא, ואם היה לך יום עצוב עצוב בגן תמיד יהיה בבית מישהו בעדך. התינוק הנורמלי מוציא את פנקסו הקטן ורושם באצבעות קטנות "הבנתי. יש לפעמים רגעים קשים, אבל לפי מה שראיתי, בסוף הכל מסתדר. שיואו...איזו הקלה".

או אז, כשהתינוק בוטח בעולם, הוא סוף סוף מתפנה למשימה היותר חשובה – לבטוח בעצמו, בכשירותו, ביכולותיו להשפיע על העולם הזה ולגייס את תמיכתו ואהבתו. שם נקי ומדויק נתנו הפסיכולוגים לתחושה זו: "בסיס בטוח". את הבסיס הזה אנחנו אמורים לשאת איתנו בדממה לכל מקום ולהתעטף בו כשהגשם יורד, כשהבוס מפטר אותך או כשבן הזוג שלך אומר לך ש"אנחנו צריכים לדבר".

אי לכך ובהתאם לזאת, המשיכו להקריא להם את השלגיות, הפינוקיואים והיפהפיות הנרדמות. תבטיחו להם שיהיה בסדר, ובעיקר תמשיכו להיות מחויבים לילדים שלכם בסנטימטר וחצי יותר משאתם מחויבים לאמת המשפטית. לילה טוב.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל