בוס, אני חושב שאני חווה את משבר גיל ה-40

החיים המודרניים בעולם העבודה אורכים בממוצע כ-40 שנה. בשלב כלשהו באמצע, אנשים רבים חווים תקופה מבלבלת בה הם חשים, חלקם בעוצמה רבה, חלקם במעומעם, שמשהו השתנה לחלוטין.

• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
  

תקופה זו ידועה במחוזותינו גם כמשבר אמצע החיים או גיל ה-40, כאשר אנשים באמצע החיים משתנים, תחילה מבפנים ואחר כך הסימנים זולגים החוצה. אם נשכיל להתבונן באנשים סביבנו, נמצא שאנו מוקפים באנשים אשר מבחוץ נדמים כמתנהלים באופן שגרתי, אך מבפנים חווים תקופת בלבול וחיפוש עצמי, לעיתים כזו שאורכת אפילו מספר שנים.

העולם המודרני, עם דגש על עולם העבודה העכשווי, נוטה להמעיט בערכן של תחושות אלו ובדרך כלל, מנסה לא להעמיק ולתת להן נפח משמעותי. בניגוד לתרבויות שנדמות כמרוחקות אלפי מיילים מאיתנו, אשר בהן אנשים חווים טקסי מעבר משמעותיים בין שלב לשלב בחייהם, עם מודעות והכנה לכל שלב ושלב, התרבות המערבית המודרנית, בה דרים בכפיפה ניכור, שחיקה ולחצים שונים, נוטה לגישה המבטלת את הצורך בעצירה, בלקיחת פסק זמן משמעותי להתבודדות, בהתרוקנות לשם הטענות מחודשת.

לאן באמת רוצים ללכת

בין הסימנים הידועים לכך נוכל לפגוש גירושים, מעבר לבתים מפוארים יותר, רכישת מכונית חדשה, שינוי עיר או סביבת מגורים / עבודה, התנהגויות לא שגרתיות.

סימנים אלו מצביעים על כך שהאנשים אכן חווים מעבר, אך האתגר האמיתי, של לעצור ולבדוק לאן באמת רוצים ללכת, מה הסיבות העמוקות והערכים הפנימיים עליהם נשענים חיינו, למה אנו כאן, אינן נשאלות באמת. האנשים מוציאים אנרגיה רבה על הצורך לעבוד יותר שעות כדי לממן את הרכש החדש, או להבדיל, עסוקים בעניינים חשובים שצצים בעקבות השינוי שחוו, אך פעמים רבות האנרגיה המוצאת היא הסחת דעת מהצורך לחוות באופן מודע יותר את המעבר.

ברור לי שבעולם העבודה המודרני לא ששים לשמוע זאת או לקבל זאת, ואנשים רבים עסוקים בלסמן את המטרה הבאה בסולם הקריירה. יחד עם זאת, גם אם נתעלם מהצורך לחוות את המעבר של אמצע החיים ונתנכר לו, אין פירוש הדבר שאינו קיים. בדרך כלל זה מגיע, באיחור ובעוצמה רבה יותר.

שחיקה פנימית

נעמה (30) מנהלת בכירה בחברת היי-טק ואמא לילדים קטנים, מספרת לי שהיא נוהגת לעבוד כ-60 שעות לפחות בשבוע.

הניגוד בין ערכיה הפנימיים ורצונה להיות אמא נגישה ומסורה עבור ילדיה, לבין רצונה להתקדם בתחום העיסוק ולהיות הכי טובה שהיא יכולה, הובילו אותה לשחיקה פנימית עמוקה וללחצים שנוקזו כלפי משפחתה ופנימה - כלפי עצמה.

היא הסתובבה בתחושת תסכול וחיפוש עצמי במשך למעלה משנה, כאשר מצד אחד יש את עצמה ואת המשפחה, ומן הצד השני – את הרצון להתקדם בסולם התפקידים, אפילו לכס מנכ"לית שנדמה כקרב אליה. נעמה עשתה דבר חכם, היא פנתה לייעוץ וביקשה לעצור, להתבונן.

בעולם המטורף בו היא חיה אין הרבה זמן לעצור, לחשוב , לתכנן, להאזין לקול הפנימי ולרצון הפנימי שלנו, לילד הקטן שמזמן השתקנו את קולו. כאשר בכל זאת עברה את התהליך, אך תוך כדי המשיכה לעבוד, כלפי מקום העבודה ההתנהלות נדמית כשגרתית, אך מבפנים המהפך היה עצום.

בסופו של תהליך, נעמה החליטה לפרוש מעבודתה משום שהבינה שהיא עובדת בתחום שאינה רוצה באמת להיות בו.

היא הבינה שהיא בתפקיד מכל הסיבות הלא נכונות - צורך בביטחון כלכלי, צורך לרצות את ההורים ואת בן הזוג ועוד. היא הבינה שעכשיו הגיע הזמן לעצמה וידעה שאם היא לא הייתה עוצרת, הגוף והנפש בשלב מאוחר יותר, היו זועקים לעצור ואז כבר עלול להיות מאוחר מדי ותו המחיר יהיה גבוה הרבה יותר.

הכל מתפרק?

הצורך לעצור בחיים בין שלב לשלב הוא צורך עתיק ועמוק וחשוב להבין אותו ולא להיבהל ממנו. הרבה פעמים המעברים יכולים ללבוש צורה של "הכל מתפרק". אנשים לא מבינים פתאום כיצד כל מה שעבד עד עכשיו, פתאום מפסיק להצליח. דברים לא מסתדרים, אסטרטגיות מובילות ומצליחות מהעבר לא מצליחות לפתע והכל נדמה כמתפורר.

חשוב להבין שגם כשהדברים ניראים כמאיימים ולא מובנים, יש עדיין היגיון פנימי בתוך הכאוס שנוצר. חלק מהשלת הזהות שאנו עוברים הוא חיוני כדי שנבין את הצורך לרופף את הכבלים מן הדימוי שעדיין יש לנו על עצמנו, עבור הזהות החדשה שמתגבשת.

לסיום, אם אתם חווים תחושת בלבול מתמשכת -

• השלימו עם הצורך באזור הביניים הזה בחייכם. ישנן תקופות של חיפוש וללא תשובות. זה מתסכל, זה כואב, אך כמה שנפעיל יותר לחץ, כך נתחפר עמוק יותר. הבינו שלא סתם אתם חווים תקופה זו ושיש לה מטרה משמעותית בעיצוב עתידכם.

• הקדישו זמן להתבודדות פנימית - מתוך השקט באה הצמיחה. אני זוכרת שכשגרתי בפיליפינים לצורך עבודה, הגדרתי את השהות שם ככניסה למערה - כסוג של תהליך פנימי של התבודדות ולמידה עצמית, מה שבהמשך הביא לתובנות גדולות בחיי. ההתבודדות יכולה להיות גם בקימה מוקדם לפני בני הבית וכתיבה עם עצמכם, בנסיעה במכונית והאזנה למוסיקה שמרגשת אתכם, או לחילופין- נסיעה לסופשבוע או יותר עם עצמכם.

• חישבו מה היה לכם להפסיד אם חייכם היו מסתיימים היום - שאלה קשה ומזעזעת , אך כזו שמכריחה לעצור ולהתבונן. הקדישו זמן למחשבה כיצד ייראה ההספד שלכם, מה יאמרו עליכם- מעבר לפרטים הביוגרפיים - הוא היה באמצע תהליך....היא ריצתה את כולם...תמיד עזר אך שכח את עצמו...מה היו אומרים עליכם?

זיכרו, האזור המבולבל הוא זמן הביניים שבו יש יותר שאלות מתשובות. קבלו זאת, אל תילחמו בזה ואל תחששו מזה, הפרסים הרבה יותר גדולים למי שרץ את המקצה.