ה"חופש הגדול", בראייה אימהית
"כאם לארבעה העובדת במשרה מלאה וכבעלת ניסיון רב בהתמודדות עם 'המכה האחת עשרה', החופש הגדול. כאם אחראית אני מוצאת עצמי מעבירה לילות בדאגה ובשינה מקוטעת וטרופה, עד הגעתם של ילדי בשלום חזרה לבית. את המחיר אני משלמת למחרת היום בעבודה כשעייפות האתמול נותנת את אותותיה על התפקוד". קריאה לסדר
לאחרונה נפל דבר במדינת ישראל, שר החינוך הודיע על קיצור החופש הגדול, אחרי שנים רבות של דיבורים על הצורך לקצר את החופש הגדול, אבל דבר לא נעשה. עוד לא יבשה הדיו בעיתונים וטרם נדם ההד התקשורתי, החליט אותו השר, על ביטול החלטתו הראשונית.
אומרים שהתקפל, שלא עמד בלחץ הציבורי ואני אומרת זה ממש לא חשוב. גם ההחלטה על קיצור החופש הגדול וגם ההחלטה לבטל את הקיצור, שתיהן החלטות פופוליסטיות, שנבעו מרצון לרצות ולמצוא חן בעיני הציבור. ולראייה לאחר שההחלטה לקצר את החופש נתקלה בזעם הציבור, מייד שונתה.
ההחלטה לקצר את החופשה בחמישה ימים מתוכם ארבעה ימי לימודים, היא בעיניי לעג לרש, בבחינת ללכת עם ולהרגיש בלי. לאחר שנים של דיבורים וועדות שונות ומשונות והמלצות מומחים לקיצור החופש הגדול, זאת התוצאה?
ניכר כי בין החלטה זו לבין צרכי פרטים ומשפחות בציבור אין דבר. נראה גם כי החלטה זו מביאה לידי ביטוי את חולשת ציבור הנשים במדינה ואת היעדר הייצוג למגזר זה בין מקבלי ההחלטות, מאחר שלמרות מגמת הקידמה והשיויון בין המינים, ציבור האמהות, הוא זה החווה את עיקר הקשיים בגין החופש הגדול.
מאוד לא פוליטקלי קורקט לומר בקול, שגם לאחר מהפכת הפמיניזם ובעידן המודרני, שהביאו לשינוי מסוים ביחסי הכוחות בין גברים לנשים, אמהות עדיין נושאות ברוב האחריות ועול הטיפול בילדים. נכון, האבות מגלים יותר מעורבות בחיי הילדים ובטיפול בהם, אבל ברוב המשפחות האב מתפקד על תקן "טייס המשנה" כשהאם היא היא הקברניט המנווט את הטיסה על מכלול מורכבויותיה לרבות מציאת פתרונות והתארגנות במצבי משבר ומצבים בלתי מתוכננים.
ברוב המשפחות וגם באלה שבהן שני ההורים עובדים מחוץ למשק הבית, מתקיימת חלוקה "טבעית" וברורה, שלא תמיד מדוברת באופן ישיר. למרבית הגברים אבל גם לחלק גדול מהנשים, די ברור שרוב האחריות על הטיפול הפיזי והרגשי בילדים היא מנת חלקה של האשה.
נראה שמדובר בהבנייה חברתית כה מושרשת כשאם לדוגמא, כשאחד הילדים חולה ונזקק להשגחה הורית, בדרך כלל תהייה זו האשה שתשאר לטפל בו לאחר ויכוח עם בעלה שבו ינסו להכריע בשאלה עבודתו של מי חשובה יותר, כשלרוב הגבר "ינצח". הבנייה חברתית זו עומדת בבסיס הקשר המורכב והבעייתי שבין החופש הגדול לבין האמהות שהופכת את החופש הגדול ל"בעייה אקסלוסיבית לאמהות".
כאם לארבעה העובדת במשרה מלאה וכבעלת ניסיון רב בהתמודדות עם "המכה האחת עשרה", החופש הגדול. מייד עם החזרה ללימודים מחופשת פסח, מתחילה אצלי הספירה לאחור, המתח והתכונה לקראת החופש הממשמש וקרב. מתחיל חיפוש קדחתני אחר קייטנות, ממושכות ככל האפשר שתהוונה פתרון לילדים הצעירים, התארגנות לצהרון מאחר שהקייטנות לרוב אינן נותנות מענה ליום עבודה מלא ומציאת פתרונות ליום שאחרי היום האחרון לקייטנה בדרך כלל לקראת סוף חודש יולי, מצב המצריך התארגנות לחודש אוגוסט.
בכל שנה ושנה אני נדהמת לגלות מחדש שעלות הקייטנות ושאר הסידורים יעלו לי ממון רב ושלמעשה עלי לשלם על "הזכות" להמשיך ולעבוד באופן שגרתי. כשילדי בגרו הבנתי שאני בבעיה קשה יותר. למתבגרים ובני נוער מסתבר אין פתרונות ממוסדים או אטרקטיביים, אלא אם אחליט לקחת משכנתא ולשלוח אותם לסאמר סקול בלונדון.
ילדים עד גיל 16 אינם רשאים לעבוד ואלה שעברו 16 מתקשים במציאת פתרונות תעסוקה. מצב זה משאיר את המתבגרים חסרי מעש. ילדי כמו ילדים רבים, הופכים בין היום ללילה, ביום הם מרבים לישון, לצפות בטלוויזיה ולעמוד בקשר עם המחשב. בלילה הם יוצאים לבלות ולמצוא לעצמם עניין כל שהוא בגין השיממון שמביא איתו החופש הגדול.
כאם אחראית אני מוצאת את עצמי מעבירה לילות בדאגה ובשינה מקוטעת וטרופה, עד הגעתם של ילדי בשלום חזרה לבית. את המחיר אני משלמת למחרת היום בעבודה כשעייפות יום האתמול נותנת את אותותיה על התפקוד.
"אין לי מה לעשות"
השיח בביתנו בזמן החופש הגדול נושא אופי ייחודי. משפטים כמו "אמא משעמם לי", "אין לי מה לעשות", "אמא אני צריך כסף לקניון" ו"אמא, מה יש לאכול?", הם משפטים שגורים שחוזרים על עצמם. החופש הגדול מזמן גם מריבות וויכוחים כשאני כאם לא מבינה מדוע ילדי ישבו יום שלם בבית ולא טרחו לפנות כלים, לסדר את חדריהם ואפילו לא פתחו חלון לאורר את הבית.אנחנו מתווכחים גם על שעות שינה, שעות יציאה לבילויים, תעריפים לבזבוז וכמובן על משימות וחוברות העבודה לחופש. אכן שיח מורכב שמזמן לנו החופש והיציאה מהשגרה לכאוס מוחלט.
אני מעריכה שאמהות לילדים יסכימו איתי, שבתקופת החופש הגדול הן נדרשות לוירטואוזיות. במקביל לעבודתן במשק ביתן ולעבודתן מחוץ לביתן, הן משמשות כמשקיות תרבות הדואגות לפעילויות שונות למלא בהן את ימי החופשה, רס"ריות משמעת, האמורות לנטר, לבקר ולפקח על התנהגות ילדיהן במהלך החופשה כדי שלא יחצו גבולות, לא יסתבכו בצרות, לא יצפו בטלוויזיה וישחקו במחשב כל שעות היום, ולא יפרו חוקים וכללים שהחופש הגדול מזמן עבורם. אמהות צריכות גם לשמש כפקידות בנק ולדאוג לתזרים מזומנים זמין ולפיקוח על ההוצאות הכספיות הרבות והשכיחות הנדרשות בחופש הגדול.
בסופו של דבר מזווית ראייה אימהית, ניתן לומר שהחופש הגדול הוא תקופה מורכבת ובעלת דרישות רבות והשלכות רבות על אמהות. וזאת עוד מבלי שדיברנו על ההשלכות והנזקים הנגרמים לילדים עצמם שכבר נדונו באין ספור וועדות ומחקרים, שהמליצו על קיצור החופש.
לא נתעלם גם מההשלכות על האבות הנדרשים גם הם להתמודד עם השלכות ודרישות תקופה זו מבחינה אישית, רגשית, כלכלית ותעסוקתית בגין הצורך לסייע בהתמודדות עם השינויים המערך המשפחתי, בגין החופשה הממושכת.
הניסיון שעשתה המדינה, להתמודד עם סוגיית החופש ברוך וחיוני. יחד עם זאת המהלך שבוצע ובוטל מעיד על כך שניסיון אלה מנותק מהמציאות ומצרכי הילדים, האמהות וגם האבות והוא נעדר חשיבה רחבה ומעמיקה, באוריינטציה ידידותית לכלל המשפחה ולאמהות בפרט.
יישום שינוי רציני ויעיל בהיקפו של החופש הגדול, דורש זווית ראייה שתשים את טובת כלל המשפחה לנגד עיניה, זווית ראייה שתיקח בחשבון את מכלול הקשיים והצרכים ותנסה לתת הם מענה מקסימלי.
שינוי שכזה אינו יכול להיות מהלך חד צדדי של משרד החינוך. מדינת ישראל המגדירה את עצמה כמדינת רווחה ששמה את רווחת תושביה במקום מרכזי ובעל חשיבות, חייבת לקחת אחריות ולהפעיל חשיבה רחבה, מקורית ויצירתית בראייה רב מערכתית.
פתרונות או מענים כמו, סבסוד קייטנות, מתן החזרי הוצאות בגין תשלום על קייטנות, גיבוש בניית ויישום תוכניות ומסגרות לשילוב ילדים ובני נוער בחופשה, הסדרת מסגרות תעסוקה ממוסדות לבני נוער, מתן מענה לצרכי משפחות נזקקות או חד הוריות, הסדרת זכויות הורים לחופשה ופתרונות נוספים, מחייבים שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים כל אחד בתחומו וכמובן דורשים תקצוב מתאים.
רק חשיבה מערכתית ורחבה, באוריינטציה ידידותית למשפחה, תביא לשינוי המיוחל באורכו והיקפו של החופש הגדול על כל מורכבויותיו ותהפוך את החופש שכולנו בסופו של דבר מחכים לו וזקוקים לו לתקופה של הנאה אישית ומשפחתית ולא לעול כבד, שאמהות רבות כל כך חוששות ומודאגות מפניו ואינן מצפות לבואו.
אמהות יקרות, התעוררו והשמיעו את קולכן, רק מעורבותכן תשאיר את הנושא על סדר היום הציבורי ואולי תביא לשינוי משמעותי שיענה על צרכינו וצרכי ילדינו.
- הכותבת היא עובדת סוציאלית ותיקה, מפקחת במשרד הרווחה ואם לארבעה.
- מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל shlomit-sh@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
- לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
