"לקחתי קשה את הפיכת רשת ג' לתחנה עברית"

20 ביוני 1976 היה תאריך היסטורי בישראל. בלי שום ציניות. היסטורי, על אמת. הרדיו הישראלי, שעד אז ידע בעיקר חדשות ומוזיקה עברית נושנה בקול ישראל ובגלי צה"ל, זכה לקבל לראשונה תחנה מוזיקלית אקטואלית-פופולרית, שבלב לבה הלהיטים הגדולים מהעולם.

תוך זמן קצר מאוד, כבר הבינו אנשי התחנה החדשה, ובהם מנחם פרי, שוש עטרי, דן כנר ואחרים - את מה שהפך לימים לסיסמת התחנה: "כולם עם גימל".

בראיון ל-ynet, לציון 35 שנים לעלייתה של רשת ג', מספר ותיק השדרנים, מנחם פרי, על התקופה ההיא. "נכון, היתה את 'קול השלום' ששידרה מהים, אבל לא קלטו אותה בכל הארץ ואני זוכר שכצעיר בן עשרה בשנות ה-60, כשרציתי לשמוע מוזיקה לועזית הפכתי את העולם. חיפשתי בגלים קצרים את ה-BBC מלונדון", נזכר פרי.

פרי בימים הטובים של ג'. "גם 88fm וגלגלצ הן לא תשובות לתחנות פופ"

"האזנתי אז למצעד הפזמונים, רשמתי לעצמי את הדירוגים, וכמוני - היו המונים. היה רעב עצום, בעיקר אצל הצעירים, למוזיקה מחו"ל, וזה לא היה אז. אבל כשזה קרה, זו היתה סנסציה של ממש שזכתה לנתוני האזנה מטורפים. דמיין לעצמך שהטלוויזיה בחיתוליה, אין מחשבים, ותיכוניסט או תלמיד שחוזר הביתה - רץ לרדיו לשמוע 'לי ולך שיר וברכה'. היום רדיו הוא הדבר האחרון שצעירים מחפשים.

"חיים משה? במקום ה-20, אולי"

פרי בן ה-65 היה מעורב בכל התוכניות שעלו בתחנה הצעירה, ביניהן "יום יום גם", "שוקו חם", תוכנית שעסקה באלביס פרסלי וכמובן את "מקום בצמרת", המצעד השבועי, אותו הגיש 15 שנה ברציפות. "בכל השנים שהגשתי את המצעד, לא ראית בין עשרת הגדולים שיר ים תיכוני אחד אפילו. אולי נכנס איזה שיר של חיים משה למקום ה-20 ואמרנו 'וואו', או שימי תבורי שהגיע למקום ה-17. עד שהגיע פרנס והביא בשנים שלאחר מכן דברים כמו אייל גולן ושרית חדד", אומר פרי בטון ביקורתי משהו.

"רבים מהחברים שלי, וגם אני, לא ראינו את זה בעין יפה. אם להיות מדויק יותר, לקחתי את זה ממש קשה. אפילו הצענו לפצל את הרדיו לשתי תחנות - אחת עברית ואחת לועזית. אבל צריך להבין, השנה היתה 1997, שנתיים מאז שצצו התחנות האזוריות. עם הזמן איבדנו מאזינים, והבנו שהמנהלים היו חייבים לעשות את הצעד הדרסטי הזה, כדי להחזיר חלק מהמאזינים.

"במבחן הרייטינג זו היתה הצלחה באותה תקופה, הוא עלה פי שלושה, אבל אז שוב חלה ירידה חדה והיום אנחנו שוב בפרשת דרכים, כשהרייטינג לא מחמיא במיוחד. 88fm היא תשובה חלקית בלבד וגלגלצ ממש לא מהווה פתרון לעניין".

איך יכול להיות שהפופ הבינלאומי כל כך פורח בימים אלה בעולם, ובארץ אין אפילו תחנת רדיו אחת שמתמחה בז'אנר?

"אני רוצה לקשור את זה לטכנולוגיה. אחד הדברים שהכי אכזבו בשנים האחרונות, זה שלא קם בארץ הרדיו הדיגיטלי. זה משהו שהיה צריך לפרוץ כאן לפני ארבע-חמש שנים. בארצות הברית הוא פועל כבר יותר מעשור. דיברו על 30 תחנות ארציות וזו התשובה לשאלה - כי במצב שכזה אתה יכול להרים תחנות לפי ז'אנרים, ובהחלט יש לזה קהל".

בוא נפנטז - איך היתה נראית תחנה שכזו בהנהגתך?

"אם היתה לי תחנה כזו הייתי קורא לה 'נוסטלז'י', תחנה שתשדר כל היום שירים לועזיים ועבריים משנות ה-50 ועד שנות ה-90. אני חושב שאפשר היה להרים תחנה כזו והיא אפילו היתה יכולה להיות גם רווחית".

אז רדיו דיגיטלי זה משהו שכבר לא יקרה בארץ?

"אני כבר בספק. המכרזים לתשתית יצאו לפני ארבע שנים והתנאים היו דרקוניים.

היום מדברים על זה שנפסח על הדור הזה של הרדיו הדיגיטלי ונעבור לרדיו האינטרנטי, שיפעל גם במכוניות. זה יהיה המהפך הגדול. זה הדבר הבא".

אתה מדבר על זה בתשוקה מאוד גדולה. אז לא תם עידן הרדיו?

"בכלל לא. דווקא בגלל הסמארטפונים והרדיו ברשת אתה תראה שעוד תהיה פריחה למדיום הזה והצריכה שלו תהיה עוד יותר גדולה כשהתחנות ישדרו על תשתית אינטרנטית טובה".

הקלטות ארכיון רשת ג': קובי מנורה