בין "אתה מדהים" ל"אוי לא" - מבטים בזוגיות
אף אחד לא רוצה לחשוב על עצמו שהוא קטנוני, ילדותי, מפונק, תובעני, מנצל, חמדן, לא רגיש, לא קשוב, לא צודק ומעצבן. אבל זה בדיוק סוג האמת שניתכת אלינו לא פעם מהמבט של הזולת
כמו בשיר, הזוגיות מספקת לנו "מבטים" מכל מיני סוגים – הדרך שבה הצד השני רואה אותך, מרגיש אותך, חווה אותך, חושב עליך.
1. המבט של "כמה אתה מדהים"
זו תחילת הקשר שלכם, ופתאום היא מגיעה... ההתאהבות. הפנים מאירות, חיוך תמידי מרוח עליהם, גם כשאתה מתהלך לבד ברחוב, כשאתה מולה, הנשימה שלך מואצת, הלב דופק והאישונים מורחבים. כשאתה מביט לה בתוך העיניים אתה רואה בתוך עיניה בכל פעם את אותה מילה – כן. כל מה שאתה אומר חשוב לה, כל מה שאתה חושב מעניין אותה, כל בדיחה מצחיקה אותה עד דמעות, עם כל משפט שאמרת אתה מקבל את התחושה שזה בדיוק מה שהיא חיכתה ורצתה לשמוע. "זה זה", ושניכם מרגישים אותו דבר. זו הרגשה משכרת ומופלאה, כזו שחיכית לה המון המון זמן. הכל מתאים, הכל מדויק, הכל מתוזמן. אתם מרגישים כמו חצאים שנדבקים לנשמה גדולה אחת. אתם מרגישים כמו אחד בשני גופים. אתם כל הזמן רוצים להיות יחד. ואתם באמת המון המון יחד. כמה שיותר.
בואו לדבר על זוגיות טובה גם בפייסבוק של ynet יחסים
לפעמים אתה שומע בראשך קול קטן, שאומר לך "זה לא יכול להיות אמיתי. אתה לא כזה מצחיק, כמו שזה נראה לה. אתה לא כזה חכם כמו שהיא חושבת". אם חוסר הביטחון יכרסם בך עוד, הוא יפריע לאהבה ויכניס בך ספקות וחששות. "עוד רגע היא תתעורר ותראה מי אני באמת. עוד רגע זה ייגמר. זה טוב מדי ולא יכול להיות שזה אמיתי". מחשבות מרעילות כאלה יכולות לגרום לך להתרחק, להסגר, לעשות לה ולעצמך מבחנים. זה עלול אפילו להרוס את הכל.
אבל אם אתה מצליח לא להרגיש ככה, ונותן לעצמך לצוף בים האהבה, אתה מוצף בתחושת גן עדן. זה כל כך חדש, מרגש, מפתיע וחזק, אבל זה כל הזמן מרגיש לך כל כך מוכר. כאילו כבר היית בגן העדן הזה פעם.
התואמות המושלמת, ההדדיות הקסומה (צילום: Shutterstock)
האמת היא שהיית. רובנו היינו. תחושת הגן-עדן הזו, התואמות המושלמת, ההדדיות הקסומה, וזה שאין אף אחד מסביב כדי להפריע לזוגיות, היא מה שמרגיש כל תינוק קטן מוגן ואהוב בחיק אמו בשבועות והחודשים הראשונים לחייו. הוא לגמרי לא ער לשאר העולם, לזה שלאמא שלו יש צרכים, סדר יום, משאלות ורצונות, או לזה שיש אבא או אחים בסביבה. הוא לגמרי תלוי באמו, ואם היא נענית לו – אז הוא כל רגע מרגיש שהוא מרכז העולם, הכי חשוב, והכל סובב סביבו. כל תנועה שהוא עושה, מגרעפס ועד מלמול, זוכה לתשומת לב, פידבק והתפעלות. תוך זמן קצרצר הוא לומד איזה ערך עצום יש לחיוכים שלו, והוא מגביר אותם עוד ועוד. כל היפוך שלו סוחט קריאות התפעלות. כל הברה מוערכת. הוא הכי חשוב... כן, זה גן עדן קטן, שרובנו היינו בו בתחילת החיים. אמנם אנחנו לא זוכרים, אבל הכמיהה והגעגועים לתקופה המושלמת הזו נשארים בתוכנו והם חלק גדול מהאושר שלנו כשאנחנו פוגשים שוב את אותן תחושות. בזמן ההתאהבות.
שוב, כמו פעם, קרוב קרוב מול העיניים שלנו, אנחנו רואים עיניים אחרות, גדולות, מחייכות, מתלהבות, מתפעלות. "כמה אתה מדהים" אומר לנו המבט בלי מילים. וזו הרגשה ממכרת שכיף לצוף בתוכה.
2. המבט של "זה אתה"
כשאתה מסתכל עמוק עמוק בתוך העיניים של האדם שמולך, מה אתה רואה? את ההשתקפות של עצמך (לכן קוראים לו אישון – כי רואים בתוכו איש קטן). החיים מזמנים לנו כל מיני מראות והשתקפויות, דרך יחסים עם אנשים אחרים, אבל אחת החוויות המעשירות והמרחיבות ביותר את הדעת היא לקבל ממישהו בצד השני השתקפות של עצמך, כמו שאתה באמת: "זה אתה".
לקבל ממישהו בצד השני השתקפות של עצמך (צילום: Shutterstock)
ילד בן חמש מסתובב בשמונה וחצי בערב בסלון. הוא מתרוצץ מפינה לפינה, מבלגן את כל הצעצועים, לא מוצא מנוחה, מבקש מאבא שישחק איתו בכדור, מאמא שתתן לו כוס חלב. הוא חסר מנוחה, מעוצבן ואפילו כעוס. "לך לישון, אתה עייף", אומרת אמא. "לא נכון, אני צמא" הוא אומר. ואחר כך "רעב". ואחר כך "עוד סיפור אחד" ואחר כך "רק עוד רגע אמא". אבל האמת היא שאמא יודעת יותר טוב ממנו מה קורה לו עכשיו ומה הוא צריך. היא רואה אותו בדיוק כמו שהוא: "אתה עייף", היא אומרת ולוקחת אותו למיטה. בתוך דקה הוא נרדם. זה המבט הזה, שיודע מי אתה, מה אתה צריך, מה אתה באמת רוצה, ומראה לעצמך את עצמך, כמו שאתה באמת.
לפעמים את מרגישה שיש לך מסכות, שבכל מקום את קצת אחרת, כמו "לפי דרישה". שקשה לך להיות אותנטית. לפעמים נדמה לך שאת כבר לא יודעת מה זה להיות "אמיתית" כי כל כך מזמן לא הרגשת חופשית להיות את, כמו שאת באמת. תמיד מתחשבת, בודקת, בוררת את המילים לפני שאת אומרת אותן, מחפשת את הניסוח הכי מדויק ועדין. אף פעם לא פוגעת. מסתדרת עם אחרים, גם במחיר של לעשות דברים שלא נעימים או מתאימים לך. העיקר להיחשב אחת מהשורה. העיקר להיות מקובלת, רצויה, אהובה.
כמה געגועים יש לך, למקום שבו תוכלי להיות חופשית מהצגות. אמיתית ופתוחה, ושעדיין לא תאבדי את האהבה והקבלה של החברה. רוב הזמן את לא באמת מאמינה שזה אפשרי. לכן את אף פעם לא מנסה את זה עד הסוף. בטח לא בדייטים. שם זו "ההצגה הגדולה של חייך". חס וחלילה אם מישהו יראה אותך כמו שאת באמת, יציץ לך לפחדים, יחשוף את חוסר הביטחון שלך. הרי אין שום סיכוי שמישהו יאהב אותך "כמו שאת", נכון? או שאולי כן?
אם רק היה לך אומץ לצאת לדייט (או בכלל להתנהל כך בחיים - בעבודה, במשפחה, עם חברות, עם זרים) ולהיות את. כמו שאת. באמת. האם יש סיכוי שתפגשי שם מבט שישקף לך בחזרה אותך, כמו שאת באמת.. וגם יאהב את זה? אולי פעם תעשי ניסיון אחד כזה? אולי תתחייבי בפני עצמך על חמישה נסיונות כאלה בחודש הקרוב? מעניין מה יקרה...
3. המבט של "אוי לא"
את המבט הזה אין צורך להציג. כולנו מכירים אותו מצוין. תפגשו אותו בריב הזוגי הבא שלכם, ואם המצב בזוגיות כבר ממש ממש חמור – אין צורך לריב כדי לראות את המבט הזה מולכם. הוא פשוט שם כל הזמן.
את המבט הזה תפגשו בריב הבא (צילום: Shutterstock)
זה המבט של הצד השני, שמלא כעס, לפעמים אפילו שנאה ודחייה. זה המבט שלא רוצה לראות אותך כמו שאתה ובטח לא לקבל אותך. זה המבט שבדיוק ממנו רצית לברוח, והיית משוחרר ממנו, כל זמן שלא היתה לך זוגיות. המבט של "אוי לא".
אם היית יכול לשכנע את עצמך שהמבט הזה לא קשור אליך, לא תלוי בך, ולא באחריות שלך, הכל היה הרבה יותר קל, ואכן זה מה שהרבה אנשים עושים כשיש ריבים וקונפליקטים בזוגיות – משכנעים את עצמם שהם לא קשורים לזה. אבל מה שבאמת מפריע לנו ופוגע בנו בהקשר של המבט הזה הוא דווקא האמת שמתגלה שם. הכעסים הרבה פעמים מוצדקים, בן הזוג באמת רואה משהו אצלנו שהוא לא בסדר, לא נכון, או שהיה אפשר לעשות אחרת – וזו לא אמת שנעים לנו לחיות איתה.
אף אחד לא רוצה לחשוב על עצמו שהוא קטנוני, ילדותי, מפונק, תובעני, מנצל, חמדן, לא רגיש, לא קשוב, לא צודק ומעצבן. אבל זה בדיוק סוג האמת שניתכת אלינו לא פעם מהמבט של הזולת. ולצערנו, לא פעם יש מידה של צדק בדברים. הזוגיות מזמנת לנו גם "מראות" כאלה, שיקופים קרים, אכזריים וחדים שלנו, שהיינו מעדיפים דווקא לא לראות...
כולנו זוכרים את המבט הזה, הישר מסיפורה של שלגיה: "מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" כמה נורא לשמוע את האמת "שלגיה יפה ממך". מי רוצה אמת כזו?
הזוגיות מספקת לנו לא פעם מבט לא נעים כזה. לפעמים אנחנו שומעים את זה בתוכחה של הבן זוג ורואים זאת בעיניו. בפעמים אחרות אנחנו פשוט רואים את עצמנו, את החלקים שאנחנו לא אוהבים, לא סובלים, ומעדיפים לחשוב שאין לנו – בהתנהגות שלו. החלקים שהכי מעצבנים אותנו בבן הזוג שלנו, הם לא פעם פשוט השתקפויות שלנו, של חלקים בלתי נסבלים בתוכנו. ובכל זאת, מבט מסוג כזה בזוגיות הוא גם הזדמנות עבורנו לראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת, עם כל הטוב וגם הרע, מתוך תקווה שאפשר להשתפר. להתקדם. ללכת למקום יותר טוב.
בסופו של דבר, בכל קשר טוב, נמצא במידה כזו או אחרת את שלושת סוגי המבט. מאחלת לכם הרבה מבטים מהסוג הראשון והשני, ולדעת לצלוח את סוג המבט השלישי. והכי חשוב, הדדיות - שהמבט שתתנו יהיה גם זה שתקבלו.
- יעל דורון היא פסיכולוגית, מכון זוגות
