עדויות של פליטות: "המבריחים אנסו אותנו"
לרגל יום הפליט הבינלאומי המצוין היום בעולם, שלוש נשים חושפות חוויות של שבי, עינויים ואונס מצד המבריחים במדבר סיני
רבות דובר על סוגיית קליטתם של מבקשי המקלט בישראל, ועל האופן בו המדינה צריכה לפעול כדי להתמודד עם התופעה של שוהים בלתי חוקיים, נטולי זכויות ברחבי המדינה. עובדות פחות מוכרות הן התלאות שעוברים מבקשי המקלט בדרך לארץ, במחנות שבויים בחצי האי סיני.
התחנה הראשונה של רבים ממבקשי המקלט, לאחר השחרור ממעצר, היא המרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם (רל"א), הממוקמת ביפו. שם הם מבקשים טיפול לטראומות ולחולי, תוצאות מסעם המפרך. המרפאה מופעלת על ידי מתנדבים, אנשי ונשות רפואה וסיוע, המספקים טיפול רפואי למי שאינו מבוטח בביטוח בריאות.
אנשי רל"א מספרים כי השיטה להפעלת לחץ על קרובי מבקשי המקלט בזמן שהייתם בסיני כוללת אלימות שיטתית ועינויים של השבויים, בזמן שהמבריחים מתקשרים לקרובים ומשמיעים להם את זעקות הכאב בטלפון. הניצולים מספרים על אלימות שיטתית הכוללת שימוש באגרופים, סטירות, בעיטות והצלפות, ועל עינויים כמו קבורה בחול, שימוש במכות חשמל, תלייה מהידיים והרגליים, צריבה בברזל מלובן, ומעשי אונס והתעללות מינית.
"הם אמרו שאם לא נשלם הם יביאו רופא שיוציא את הכליות שלנו"
בחודשים האחרונים, החל צוות המרפאה הפתוחה להבחין בתופעה גוברת והולכת של נשים מבקשות מקלט, ששוחררו לאחרונה ממעצר ופונות בבקשה לעבור הפלה. בשיחות שנערכו עימן, חלקו הנשים עם מתנדבי ומתנדבות המרפאה הפתוחה, את העובדה כי נאנסו בדרכן לישראל.
לפניכם שלוש עדויות של נשים אריתריאיות המבקשות מקלט בישראל:
ה' (24) הגיעה לישראל ב-2/2011 :
"אחרי ששילמנו למבריחים 3,000$ הם כלאו אותנו. הם החזיקו אותי שלושה שבועות. הם לקחו ממני ומבעלי כל חפץ בעל ערך, תכשיטי זהב, ואת כל הכסף שנשאר לנו. המבריחים הרביצו לי, וגם לעוד אישה שהייתה שם עם ילד, כי רק 3,000$ לא הספיקו להם.
במשך שבועיים הם החזיקו אותנו בלי מים ובלי אוכל וישנו על החול. הם
איימו שהם יהרגו אותנו, ושייקחו לנו את הכליה אם לא נשלם עוד. הם אמרו שהם יביאו רופא שיוציא את הכליות שלנו. ראיתי אנשים מתים מרעב. רק אלו שהיה להם עוד כסף לשלם שוחררו. בעלי עדיין במתקן כליאה. אני שוחררתי מהר כי אני בהריון.
ג' (29) הגיעה לישראל ב-4/2011, שהתה 60 יום בסיני:
"הייתי בקבוצה עם עוד 20 נשים. בסודן מבריחים העלו אותנו בכוח על משאית ונסעו. אחת מהבנות מתה, וארבע נוספות היו במצב רפואי כל כך קשה עד שאושפזו כשהגענו לקהיר. אחת מהן ממש השתגעה, ועוד אחת איבדה עין. אני ועוד 14 הנותרות הגענו לסיני. בהתחלה המבריחים דרשו תשלום של 3,000$, אבל בגלל שנשברה לי עצם הבריח לא יכולתי ללכת עם שאר הבנות ברגל לכיוון ישראל, אז נשארתי עם המבריחים לעוד חודשיים.
התנאים היו נוראיים. כמעט ולא נתנו לי לאכול או לשתות, והיו כינים בכל מקום. ואז המבריחים דרשו שאשלם עוד 5,000$. כל כך כאב לי, הייתי ממש חולה ולא יכולתי להתנגד או לעשות כלום. הם סרבו לתת לי טיפול רפואי ובמקום זה הרביצו, ואיימו שאם לא אשלם עוד כסף - הם יהרגו אותי וימכרו את הכליות שלי".
ט' (21) הגיעה לישראל ב-6/2011 שהתה בסיני 8 חודשים:
"... בהתחלה נדרשנו לשלם למבריחים 3,000$ כדי שיבריחו אותנו לישראל דרך סיני. כשהגעתי לסיני, מבריח בשם אבו עבדאללה דרש ממני לשלם 18,000$. לא היה לי איך לשלם סכום כזה. אז המבריחים התחילו להתעלל בי ולאנוס אותי. אני הייתי קשורה בשרשרת ברזל ברגליים. המבריחים היו משחררים אותי מהשרשרת והיו אונסים אותי במשך שמונה חודשים, למעשה, כל אותה תקופה בה הייתי בסיני.
הם אנסו אותי כל יומיים, שלושה. כל פעם מישהו אחד מהמבריחים היה לוקח אותי ואונס. הייתה פעם אחת שלקחו אותי קבוצה של 3 גברים ואנסו אותי אחד אחרי השני. בסך הכל, בתקופה של שמונה חודשים
אנסו אותי 7 גברים. אני זוכרת את השמות של חמישה מהם: אבו עבדאללה ועוד ארבעה (השמות שמורים במערכת). כתוצאה ממקרי האונס האלה יש לי כאבים ברחם, אני מרגישה "שריפה" שם ואני נכנסת למקלחת כמה פעמים ביום.
כדי להכריח אותי לשלם את הסכום של 18,000$ במשך שמונה חודשים גם קיבלתי מכות באמצעות צינור. בנוסף, קיבלתי מכות חשמל. במהלך כל התקופה הנ"ל סבלתי גם מהרעב, כי נתנו לנו אוכל פעם בשלושה ימים, פיתה אחת. במשך שמונה חודשים לא התקלחתי ולו פעם אחת. בסופו של דבר, אבי מאריתריאה שלח לי סכום של 18,000$ ואז המבריחים הסכימו לשחרר אותי ולהעביר אותי לגבול עם ישראל. החבר שלי מת בסיני מרוב המכות וההתעללויות של המבריחים".
לפנייה לכתב/ת 
