המופע של בוב דילן - ללא מילים, ללא רגעי שיא

הערב (ב') זה קרה סוף סוף, בוב דילן עלה על הבמה הגדולה באיצטדיון רמת גן. אך למי שציפה לראות בהופעה של אגדת הרוק את המופע הגדול והמסעיר של הקיץ, נכונה הפתעה בדמות הופעה רגועה, מדויקת אך נטולת ריגושים. 

בשעה 21:20, נפתח המופע עם כרוז שהציג את דילן וסקר במהירות ובהומור את הקריירה שלו. בוב דילן פתח את המופע בקולו הצרוד והמוכר, לבוש ז'קט שחור וכובע בהיר. הוא התחיל בשיר "Gonna Change My Way Of Thinking", כשהוא מנגן בקלידים. משם המשיך למרכז הבמה, הניף ידיו באוויר ופצח בלהיט, "It's All Over Now Baby Blue", כשהוא מלווה עצמו במפוחית. האווירה, הן על הבמה והן בקהל, היתה, כאמור, פשוט רגועה. 

דילן ברמת גן. ללא קשר עין עם הנגנים

הקהל שהגיע לאיצטדיון לא עלה על 20 אלף איש - כמות פחותה מן המצופה. עם זאת, קהל המעריצים שכן הגיע חיכה לאיש ולאגדה בן ה-70 משעות אחר הצהריים. השערים נפתחו ב-18:30 ובשעה 20:00 עלה לבמה הזמר הישראלי אסף אבידן, שהגשים חלום ענק להופיע לצידו של דילן. לאחר אבידן, עלתה לבמה האורחת האישית של דילן, הזמרת הוותיקה ריקי לי ג'ונס, שחזרה לישראל בשנה השנייה ברציפות, והעניקה סט קצר ממיטב שיריה, כולל להיטה הגדול "Chuck E's In Love". כאמור, גם כאשר דילן עלה על הבמה, נותר גוש שלם של כסאות באמצע האיצטדיון ריק כמעט לגמרי.

בוב דילן בישראל - הסיקור המלא:

דילן נחת בישראל והצליח להתחמק מהצלמים

מכינים את אצטדיון רמת גן למופע הגדול

דילן בישראל - כל ההיסטוריה

טור אישי: "למה אני לא הולך למופע של דילן"

אסף אבידן מתרגש ממופע החימום באצטדיון

לביצוע השיר "Things Have Changed" נותר דילן במרכז הבמה. מיד לאחר מכן עלתה ההופעה הילוך בזכות השיר "Tangled Up In Blue". קולו צרוד אך מדויק, ללא גיטרה אבל עם המפוחית, דילן הגה את מילות השיר כאילו הוא מספר לקהל סיפורים ישנים. "Summer Days" בוצע בקצב הסווינג, כשדילן על הקלידים, מבלי לומר ולו מילה אחת לקהל. בכלל, התחושה הרווחת היתה כאילו הצופים הגיעו להופעה בבר קטן בדרום ארצות הברית, ולא לאיצטדיון ישראלי מיוזע.

לשירו השישי, "Simple Twist Of Fate", נטל דילן שוב את הגיטרה, וכמעט דיקלם את מילות השיר במהירות במקום לשיר אותן. כאן לא תמצאו משחקי תאורה מתחכמים, והמסכים בצדדים הראו כל הזמן תמונה קבועה של דילן ולהקתו, הכוללת את סטו קימבאל בגיטרה חשמלית, דוני הרון בגיטרת סלייד וכלי מיתר, צ'ארלי סקסטון בגיטרה מובילה, טוני גארנייר בבס וג'ורג' רסלי בתופים. היעדר הקלוז אפים גרם למרמור בקרב הקהל היושב במקומות המרוחקים יותר מן הבמה.

דילן. נראה שנהנה לבצע את השירים (צילום: EPA)

למי שקיווה למעט מילות ברכה בטרם השיר השביעי, נכונה אכזבה. דילן ביצע את "Cold Irons Bound" ללא אומר, אך בליווי סולו מפוחית. ללהיט הגדול, "A Hard Rain's A-Gonna Fall", עבר דילן ממרכז הבמה אל הקלידים. הקהל הרגוע מתעורר לשמע הצלילים המוכרים ונע בהתלהבות. 

למרות שלא דיבר ולו מילה, נראה שדילן נהנה לבצע את השירים לקהל. עם זאת, הוא לא יצר קשר עין עם חברי להקתו, ולא הציג אותם לכל אורך המופע, אלא העדיף להימצא עמוק בתוך שיריו הוותיקים. את "Highway 61 Revisited" הוביל כשהוא שוב ליד הקלידים. מעניין שבקהל נמצא הארווי ברוקס, הבסיסט המקורי של השיר, שעלה לישראל לפני שנתיים ומתגורר בירושלים. הפעם הוא הגיע כחבר, לא כנגן.

את השיר "Forgetful Heart" ביצע דילן רגוע רגוע, כשהוא מלווה את עצמו במפוחית שהפכה לסמלו המסחרי. הקצב גבר והלהקה עלתה הילוך בעוד דילן חוזר לקלידים לביצוע "Thunder On The Mountain".

העניק ביצועים אפלים יותר ללהיטים

עם סיום השיר "Ballad Of A Thin Man" ירד דילן מהבמה. הקהל לא מש מן הכסאות, גם לא כשהזמר שב לבמה לביצוע השיר המוכר "Like A Rolling Stone". רק בפזמון קם הקהל על רגליו לראשונה. בלהיט "All Along The Watchtower" חדלו מסכי הוידאו מלעבוד, למגינת לבו של כל הקהל המרוחק יותר.

קל לראות איך הקלאסיקות הישנות של דילן נשמעות שונה כיום. ניתן לזקוף זאת גם

לקולו וגם לדרכו, שהיא רגועה, בלוזית ולפעמים אף אפלה. הוא ביצע לסיום את "Blowing In The Wind", וזהו, נגמר. דילן והלהקה השתחוו וירדו מיד מהבמה. הקהל עמד על רגליו והריע, אך דילן לא חזר.

לאורך כל ההדרן פסקו המסכים מלפעול, אגדת הרוק לא אמרה מילה אחת לאוהדיה משך כל ההופעה, וניכר בקהל שהוא מאוכזב מכך. ניתן לסכם את מה שככל הנראה תהיה הופעתו האחרונה בישראל כמופע רגוע, הן מצד הקהל והן מצד הלהקה, ובעיקר - ללא רגעי שיא. ייתכן ששינוי מיקום לאתר קטן יותר היה עושה חסד עם האיש והקהל. כך או כך, מיד אחרי ההופעה עשה דילן את דרכו להמריא לאיטליה, שם יופיע בעוד כיומיים.