השר ישראל והפקידה שרה - יום במשרד הרישוי

השעה 10:00, ולפני ניצבים רק 50 איש. משהו אומר לי שזה הולך טוב. הזקן עם המכשיר שמיעה שואל מדי פעם את אשתו אם הגיע תורו, ושני אנשים שאני לא מכיר צועקים לי "אני אחריך". כאילו שאזכור אותם בבוא העת, כשיגיע תורם. השעה רק 11:00, בסך הכל שעה חלפה, נפתחה עמדה נוספת ותורי הגיע. או שלא. שרה, הפקידה שפתחה עבור ההמון המתגודד את העמדה, נוזפת בי. כוס התה ביד שמאל, והמלים ברורות. "אני לא יכולה לעזור לך. תעמוד בתור הרגיל".

ניסיונותיי להסביר לה שהפקידה לפני שבועיים ביקשה שאגיע אליה בתור מהיר, עלו בתוהו. היום הפקידות התחלפו, וזה היום שלה. חפוי ראש אני מבקש מהשומר מספר. על הפתק מודפסות הספרות 445. והמשמעות היא שבסך הכל אני צריך להמתין לעוד 250 איש וזהו, אני בפנים.

שעתיים וחצי המתנה לתור, זה המון כדי לחשוב איך הגענו לזה, מה התקלקל פה. ובניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא הקוטג' שמחמיץ במדפי הסופר, וגם לא הפרצוף החמוץ של שרה, שמאחוריה ציורים מאתרי נופש ביוון. משהו משמעותי הרבה יותר מקולקל פה. ליתר דיוק - במשרדי הממשלה בירושלים.

מודל משרתי הציבור פינה את מקומו לציבור מדוכא שמשרת את אדוניו העריצים, שעסוקים בערב גיבוש עם שרה נתניהו ואבשלום קור, או בהסברים על יצירות עתיקות של "בונגה בונגה" עם סילביו ברלוסקוני באיטליה.

כלואים פה בלי כוס מים

אם בעבר חיפשו שרים לגזור סרט, הפולישוקים של היום מתעניינים בסטאטוס שתכתבו עכשיו בפייסבוק, כשתמליצו על הטור, ובטוקבקים העצבניים שלכם. כשזה המדד להצלחה או לכישלון, יכול שר החינוך, גדעון סער, לבצע זיגזגים מטורפים - לקצר את החופש הגדול, ולהאריכו. אז הלכה לכם החופשה, הפסדתם כסף. לא נורא. מעליש. נקסט-טיים.

חברו למפלגת "רק הליכוד יכול", שר התחבורה, מיודענו ישראל כץ, יכול להכריז בהיסטריה שאוטוטו מגיע לפה האפר הוולקני מאיסלנד, לכנס מסיבת עיתונאים בהולה ולהודיע על פירוק רכבת ישראל וגם לשלוח הודעות לתקשורת - משוללות יסוד - על הוזלת מחירי התחבורה הציבורית. ועוד לא דיברנו על מדיניות השלוף ברפורמה בתחבורה ציבורית, עם ביטול קווי אוטובוס נחוצים בעוד ימים אחדים. צעד שמפנה עורף לציבור קשה יום - קשישים, עולים חדשים, בני נוער, חיילים וסטודנטים.

כאשר זו רוח המפקד, יכולים פקידיו במשרד הרישוי בבני ברק לתלות הודעות נייר על הדלפק "נא לא להפריע בשאלות, כאן לא מודיעין". סליחה? ברור שנפריע בשאלות. זה התפקיד שלנו כאזרחים. אנחנו שואלים, ואתם עונים. כלומר, כך זה אמור להתנהל במדינה נורמאלית.

השעה 13:30. שעה לתוך הארכת זמן קבלת הקהל. עכשיו כולנו כלואים פה. אני וגם הזקן שביקש טלפון נייד ממישהו כדי להודיע שלא יגיע לאן שהיה צריך. הדלתות סגורות, אין מים, אין גם מכונת שתייה. רגע לפני שאני מתפגר על ספסל המתכת הנוקשה, הגיע תורי. העניין סודר. עוד יום עבר במשרד הרישוי בבני ברק. הפקידה שרה עשתה log-off. היום זה אני, מחר אתם.