גאווה ודעה קדומה - הנוסח הדתי
אם הציבור הדתי קורא ספרות יפה, מתרחש כאן נס גלוי: בישיבה מחנכים אותך להתעלם מהספרות הזו עד כדי זלזול, וראו זה פלא - בוגריה משוקעים בקריאת ספרים הנכתבים על ידי סופרים שלא למדו כל בוקר שש שעות גמרא. על התנשאות והסתגרות
האשמה תלויה, ככל הנראה, במערכת החינוך הדתית של הדור האחרון. עם פריחתן של הישיבות התיכוניות ובתי הספר הדתיים החצי-פרטיים, התחדדה הגישה המפרידה בעולם הדתי: השכונות הנפרדות, היישובים הנפרדים, הפלוגות הנפרדות. מי שגדל בחינוך דתי מיין-סטרימי, נפגש לראשונה עם חילונים בצבא, וגם אז בעירבון מוגבל. החינוך לזהות דתית, מסתכם לרוב במבט חומל נוסח "תראו את החילונים, איזו תרבות רדודה (כלומר, טלוויזיה) יש להם, ואילו ערכים אין להם. הכול אצלם רק נהנתנות ושטחיות".
בישיבות לא אכפת מספרות
אני לא מכיר נתונים סטטיסטיים על כמותה או איכותה של הקריאה החילונית או הדתית. גם לא למדתי ספרות.
נכון, עשיתי בגרות בספרות, אבל ניגשתי אליה אחרי שקיבלתי סיכום ממצה של "והיה העקוב למישור" בערב שלפני הבחינה, וגם הכרתי את "הכניסיני תחת כנפיך" בביצועו של אריק איינשטיין. זה לא היה רק בגלל שכנער לא התעניינתי, אלא גם בגלל שלאף אחד בישיבה התיכונית שבה למדתי, לא היה אכפת מהשטויות האלה.
ומכאן שאם הציבור הדתי קורא ספרות יפה – מתרחש נס גלוי: בישיבה מחנכים אותך להתעלם מהספרות הזו, עד כדי זלזול בה. אבל הפלא ופלא, בוגרי המערכת הזו משוקעים בקריאת ספרים הנכתבים על ידי סופרים שלא למדו כל בוקר שש שעות גמרא.
מעבר לכך, הטענה כאילו דתיים קוראים יותר ספרות "איכותית" היא אבסורדית. האם מישהו באמת מאמין שיותר דתיים קוראים כתבי אפלטון מאשר חילונים? או את "מאמר על המתודה" של דקרט? "אתיקה" של שפינוזה? "החברה הפתוחה ואויביה" של פופר? מישהו?
הבורות היא נחלת הכלל
קל וחומר לגבי ספרות מחקרית-אקדמית, שהיא מוקצה מחמת מיאוס אצל חלק גדול מהרבנים ותלמידיהם.
אחוז החילונים המכירים את שמם של גתה או טולסטוי – גבוה בהרבה מאחוז הדתיים, שלא יהיה ספק. אפילו בספרות "תורנית" נוטים הדתיים יותר למדרשים ולפרשת שבוע, ולא לספרות חוכמה והגות (יעידו על כך העלונים המחולקים בבתי הכנסת).
אני מוכן להמר שאת "מורה נבוכים" של הרמב"ם קראו יותר חילונים מאשר דתיים, ובוודאי שכך לגבי "חובות הלבבות" של רבנו בחיי. בקריאת "כוזרי" בטח מנצחים הדתיים, אבל מתוך ספריו של רלב"ג, למשל, העולם הדתי יעדיף לרוב את פירושו לתורה, מאשר את ספרו "מלחמות ה'", שהרי יותר נחמד לקרוא וורטים על פרשת השבוע, מאשר לנסות לפענח תפיסת עולם מימי הביניים.
האמת היא שהבורות היא נחלת הכלל. ערכו סקר בקרב דוכני הספרים בשבוע הספר, ותראו מהם הספרים הנקראים ביותר - ללא הבדלי דת, גזע ומין.
אל תסתגרו
אולי יש כאלה שבאמת מרגישים כי דתיים קוראים יותר, מתעניינים יותר ומשכילים יותר, אבל זה
נובע מחוסר היכרות. הסביבה החברתית הדתית שרוצה לשמור על עצמה מפיתויי העולם החילוני, עושה זאת על ידי החלשה של האחר, הלא מוכר.
הסתגרות היא סימן של חולשה, ולא של חוזק. לכן, בדרך כלל, תמצאו שאנשים המחפשים לחיות בחברה הטרוגנית ולא מסתגרת, הם אנשים עם עמוד שידרה ערכי יציב יותר. כאמירה כוללנית, הייתי ממליץ למי שמחפש קהילה ערכית ומשכילה יותר (בממוצע), לחפש אותה בקהילות מעורבות ולא מסתגרות. מעבר למשיכה שקהילות ממין זה מהוות לאנשים איכותיים ומשכילים יותר, הן גם הזדמנות להיכרות עם האחר, ולגלות שגם במערכות ערכים אחרות יש המון איכות, ויש גם (הרבה) מה ללמוד.
- הכותב הוא יו"ר עמותת קהילת "קשת" מזכרת בתיה,
קהילה משותפת לדתיים וחילונים
לפנייה לכתב/ת 
