האם "מדע" הכלכלה הוא רק עוד משחק ניחושים?
מדוע כושלות תחזיותיהם של מומחי כלכלה? אולי משום שהנבואה ניתנה לשוטים? מייקל שרמר חושב שהדרך הבטוחה ביותר להשקיע היא אימוץ המתודה המדעית של הטלת ספק
סטוסל מצדו הביע את ספקנותו שלו והעלה את אפשרות קיומו של פסבדו-מדע פיננסי בדמותם של מנהלי קרנות השקעה פעילים הטוענים שהם יכולים ל"שבור את השוק" באופן עקבי.
בהדגמה חזותית דרמתית הטיל סטוסל 30 חִצי משחק אל לוח מטרה שאליו הוצמדה רשימת מניות. אחר כך הוא השווה את רווחיהן של המניות שבהן פגע מאז ה-1 בינואר 2010 לרווחי המניות שבחרו מנהליהן של עשר הקרנות המנוהלות הגדולות ביותר. התוצאות: מניות לוח המטרה עלו ב-31%, מניות הקרנות עלו ב-9.5%.
סטוסל הודה שמזלו הטוב נבע מכך שהדוגמה הייתה קטנה, אבל הוא המשיך והסביר שאילו זרק די חצים כדי לייצג את השוק במלואו, הוא היה מקבל עלייה של 12%, העלייה הממוצעת של השוק, כלומר 2.5% יותר משיעור עלייתן של המניות שבחרו הקרנות.
מומחים לבדיות
הכלכלן ברטון ע' מלכיאל מאוניברסיטת פרינסטון הסביר בפירוט במהלך התכנית כיצד בעשור האחרון "יותר משני שלישים מן הקרנות המנוהלות השיגו פחות מקרנות מדדיות זולות (למשל, קרנות נאמנות שמשקיעות במספר רב של מניות), ושקרנות מנוהלות שהשיגו הישגים טובים יותר בתקופה מסוימת לא היו דווקא אלה שהצטיינו בתקופה הבאה".
סטוסל ציטט מחקר, שפורסם בכתב העת לכלכלה ולאסטרטגיה של תיקי השקעות, שעקב אחרי 452 קרנות מנוהלות מ-1990 עד 2009 ומצא שרק 13 מהן הצליחו מעל לְממוצע השוק.
מלכיאל השווה את מנהלי הקרנות ל"מוכרי שמן נחשים" ואמר שוול סטריט מוליך שולל את האנשים מן השורה על בסיס האמונה שמומחים יכולים לתזמן את פעולותיהם בשוק באופן עקבי ולחזות במדויק מתי לקנות ומתי למכור. אבל המומחים אינם יכולים לעשות זאת. איש אינו יכול לעשות זאת. אפילו לא כלכלנים מקצועיים ואפילו לא לגבי מדדי שוק רחבי היקף.
וכפי שכתב חתן פרס נובל לכלכלה פול סמואלסון לפני זמן רב בטור מ-1966 בניוזוויק: "פרשנים מצטטים מחקרים כלכליים הטוענים שמפולות בשוק המניות חזו 4 מתוך 5 תקופות השפל הכלכלי האחרונות. זו לשון המעטה. המדדים של וול סטריט חזו 9 מתוך 5 תקופות השפל האחרונות!"
אפילו בתוך תחום טכנולוגי מוגדר, שבו היינו מצפים לרמה גבוהה יותר של מומחיות ספציפית, התחזיות הכלכליות כושלות. ב-22 בדצמבר 2010, למשל, פרסם המגזין וול סטריט ג'ורנל כתבה שבה מתואר כיצד זנח בעל ההון טי בּוּן פיקֶנס, יו"ר קרן הגידור בי פי קפיטל מנג'מנט, את "תכנית פיקנס" להשקעה באנרגיית רוח.
פיקנס השקיע שני מיליארד דולר על בסיס תחזיתו שמחיר הגז הטבעי יישאר גבוה. אך תקוותו נכזבה כשמחיר הגז צנח יחד עם שיפור יכולתה של תעשיית הקידוחים לשחרר מתאן ממרבצים של פצלי שמן, התפתחות שאפילו מומחה כמו פיקנס לא הצליח לחזות.
מצטיינים כמו שימפנזות
מדוע המומחים (וכמותם גם אנו ההדיוטות) גרועים כל כך בחיזוי? העולם הוא מקום לא מסודר, מסובך ובלתי צפוי שפועלים בו אין ספור גורמים מפריעים ומשתנים המשפיעים זה על זה, ולמוחנו אין כלים כדי להעריכם.
האבולוציה ציידה אותנו ביכולת לקבל החלטות מהירות על בסיס תחזיות קצרות טווח ולא בכושר לערוך ניתוח רציונלי לגבי השקעות ארוכות טווח. ולכן, אנו משלים את עצמנו וחושבים שמומחים מסוגלים לחזות את העתיד.
פרופסור פיליפ א' טטלוק מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי חקר את ההונאה העצמית הזאת בקרב חוזים מקצוענים ופרסם ב-2005 את ממצאיו בספר "שיפוט פוליטי של מומחים".
האם המשקיעים משחקים בקליעה למטרה? (צילום: Shutterstock)
לאחר שבחן מספר מדהים של תחזיות, 82,361, שהפיקו 284 מומחים במדעי המדינה, בכלכלה, בהיסטוריה ובעיתונאות הגיע טטלוק למסקנה שהם לא הצטיינו יותר מ"שימפנזה המשחקת בקליעה למטרה".
לדעת מעט על הרבה
אבל היה גורם משמעותי אחד ששיפר את הצלחת התחזיות והוא צורת החשיבה של המומחים: אלה שיודעים מעט על דברים רבים מצליחים בתחזיותיהם יותר מן היודעים הרבה על תחום מומחיות יחיד.
מי שהצליחו פחות, כתב טטלוק, היו "הוגי דעות ש'יודעים דבר אחד גדול' ומרחיבים בעזות מצח את טווח ההסבר של הדבר הגדול הזה לתחומים חדשים. הם מפגינים קוצר רוח זועף כלפי אלה ש'אינם תופסים את זה', ומבטאים ביטחון ניכר במיומנותם להפיק תחזיות נכונות".
לעומתם, המצטיינים במחקר היו "הוגי דעות היודעים דברים קטנים רבים (תחבולות מקצועיות) ומביעים ספק לגבי מגמות רחבות היקף. אין הם סבורים שהסברים ותחזיות הם תוצאה של תהליך הסקת מסקנות אלא דווקא של חשיבה גמישה ומותאמת למצב בשטח, הדורשת שילוב של מקורות מידע מגוונים, והם די חסרי ביטחון לגבי כושר החיזוי שלהם עצמם".
ידע מעמיק בנושא אחד משפר את המיקוד ומגביר את הביטחון העצמי אבל מטשטש את ערכן של דעות מנוגדות וממיר איסוף נתונים באישוש האמונה הרווחת.
אחת הדרכים להימנע מטעות היא להטיל ספק בכל פעם שאתם תופסים את עצמכם בחיזוי המבוסס על צמצומה של תופעה מורכבת ודחיסתה לתבנית כוללנית אחת. סוג זה של מלכודת מחשבתית הוא הסיבה לכך שאני לא עוסק בהפקת תחזיות ולעולם לא אעשה זאת.
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ספרו הקרוב הוא "המוח המאמין".
הכתבה התפרסמה בגיליון יוני-יולי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
