'מייקל ג'קסון - סודות הוליווד': יותר גרוע מג'יפה
כמה עוד אפשר לדוש בחייו ומותו של מייקל ג'קסון? שנתיים אחרי, כמו במקרה של "סודות הוליווד" שהופך את המקום עצמו למפלצת שגרמה למותו, זה כבר גרוע מלנבור במיץ של הזבל
אוכלי נבלות תמיד יודעים מתי להפסיק: כשהשלד מבהיק בלובנו, כשאין עוד בשר - הם מעופפים הלאה, לארוחה הבאה. עיתונאי רכילות לא ניחנו בתבונה וביעילות הזאת. ז'אק פרטי, מעריץ מושבע של מייקל ג'קסון, כבר יצר סרט מפיסות טירוויה וקרא לו "סודות הוליווד - מייקל ג'קסון". משום מה, ה-BBC הפיק ומימן את הפרויקט המשונה, ולכן ערוץ 8 שידר אותו אמש (ג'), אבל כל הצדדים המעורבים לא הסתפקו בזה - וחזרו לנבור בשלד. התוצאה? ג'יפה, במקרה הטוב.
הקליפ לשיר "Hollywood Tonight" של ג'קסון. אז הוליווד היא המפלצת?
ב"סודות הוליווד" הוצג מייקל ג'קסון כגאון ביחסי ציבור, כמי שבכוח רצונו המניפולטיבי יצר במו ידיו ובכוונה תחילה את התדמית המופרעת והמוקצנת שלו, מכפפות מנצנצות ועד לאף ההולך ונעלם. על פי הגרסה שפרטי רקח אז משיחות עם מרואיינים מדרג ב', לא צריך היה לרחם על הילד המוכה לשעבר, לא צריך היה לחוות אמפתיה כלפי כאבי הכוויות שלו או ייסורי נפשו השסועה, אלא רק להבין שהכל קר ומחושב.
הפעם, בשיחות עם דרג ג' ומטה, בקריינות מאולצת שכופה את עצמה על סיפור מלא חורים, פרטי טוען את ההיפך הגמור: שג'קסון היה קורבן של מפלצת אימתנית ואמורפית ששמה "הוליווד", ושכל הצרות שלו נובעות מכך שחי בקרבה גיאוגרפית מפחידה ללוע המפלצת.
על דוכן העדים
ומי בא לאשש את התיאוריה? הנה למשל דוני בנדוצ'י, לשעבר בן משפחת פרטרידג' והיום מסומם (לשעבר?) שלמד עם ג'קסון בתיכון ומוכן (תמורת סכום צנוע?) לגלות שאז הוא היה נורמלי לגמרי, אבל חבריו לכיתה, כמו הבן של מרלון ברנדו שהיה לרוצח והבת של שר שעברה ניתוח שינוי מין, היו קוקואים.
פרטי בחקירותיו הלא מלומדות אחר מותו של מלך הפופ. לא רציני
ברגע שהתהילה התדפקה על חלונו ברור שהכל השתנה, ומייקל הפך מיד למשיסה לציבור גדול של יחצנים, עוזרים, אמרגנים, מנהלים, מעצבים, אנשי כספים, שומרי ראש, רופאים, רוקחים ומי לא, וכולם ביקשו רק לנצל אותו והוא לא ידע כיצד להיחלץ מלפיתתם הממארת.
עובדות? הנה, אסיסטנטית-לשעבר של רופא שניתח את מייקל טוענת שהלה התבדח על חשבון איבר המין של הקליינט. מנהל מרכז גמילה הוליוודי פותח את דלתותיו למצלמות, אבל נמנע מלהזכיר שג'קסון לא טופל במרכז.
אמרגן של סלבריטאים מתים, מלך המרצ'יינדיזינג הנקרופילי, גאה בכך שאלביס עושה 60 מליון דולר בשנה, גם עכשיו - אבל לא מגלה אם הוא אחראי למסחור שאחרי מותו של ג'קסון.
בית מרקחת שעושה משלוחים לעשירים ולמפורסמים מצולם מכל זוית אפשרית, אבל המרשמים היו חוקיים: הרופאים, לעומת זאת, היו נבלות, ואף רופא שטיפל בג'קסון לא מדבר כאן. גם בני משפחתו ומי שהיו חבריו לאורך שנים לא מדברים, והיחידים שפוצים פה ותומכים בתיאוריה של פרטי הם מי שהזדמנו באקראי לחייו של ג'קסון ונבעטו משם בגחמנות או בצדק אחרי שעשו קופה קטנה. כך, למשל, הבלש הפרטי שעזר לו להיחלץ מן התסבוכת המשפטית השנייה שלו, מוצג כאן כחלק מאותה מזימה הוליוודית לנהל את חייהם של עשירים ומפורסמים - ולא כעוגן הצלה.
זה התולעת מהזבל
ניצלו אותו, עבדו עליו, הוא היה כלי משחק בידיהם של כוחות גדולים ממנו: כך פרטי בוחר להציג את הנושא שלו מבלי לשאול את עצמו אפילו פעם אחת אם היה לג'קסון רצון חופשי, ואם - הייתכן? - באמת היה אקצנטרי עד כדי טירוף,
ורוב הזמן יכול היה להרשות עצמו את גחמותיו ומשוגותיו,
כולל הבאת ילדים לעולם בשלט רחוק, נישואים לבת של אלביס, טיפוח גן חיות ענקי ועוד ועוד טיפולים מלביני-פנים.
אולי כך רצה לחיות? אולי לקה בהרס עצמי שקיים לא רק בהוליווד המרושעת, אלא אפילו בגבעות השלוות והמוריקות של הרטפורדשייר או במודיעין-עילית? ואולי "הוליווד", בגרסת המפלצת, אינה אלא המצאה של רכילאי משועמם ומשעמם שבאמת כבר ניקר הכל, אבל לא מוכן להודות שאין לו חומרים חדשים? זה לא זבל, זה לא המיץ של הזבל, אלא - בפשטות - נבירה בקרביה של התולעת שניזונה מהמיץ.
