"באתי למקלט האטומי כדי למנוע חרדה"
למרות האדישות הכללית, רבים נכנסו למרחב המוגן ברגע האזעקה. לתושבת ת"א שנכנסה למקלט בכיכר הבימה היה חשוב לתרגל: "כשלא יודעים לאן ללכת, עולה מפלס החרדה". גם בנהריה נכנסו למרחבים המוגנים: "אזעקה היא דבר מרתיע"
בשעה 19:00 נשמעה האזעקה בפעם השנייה היום, ותושבי האזור היו אמורים לתרגל כניסה למרחב המוגן ולשהות שם 10 דקות. בעיר ללא הפסקה המשיכו העוברים והשבים בשלהם. "אני לא מבינה, מה זו האזעקה הזאת?", שאלה מיתר בעודה אוחזת בכלבהּ הקטן, "זו אזעקת אמת? אף אחד לא הודיע על כלום, זה לא היה בחדשות".
אבל היו תושבים שהגיעו ונכנסו למרחב המוגן. "הגעתי לכאן קודם כל כדי להכיר את המקום", אמרה אסתר ריבקין, תושבת תל-אביב, "כשלא מכירים ולא יודעים זה מעלה את מפלס החרדה, אבל ברגע שכבר הייתי כאן ואני יודעת בדיוק כמה זמן ייקח לי להתפנות ולאן אני נכנסת, סף החרדה שלי יורד ואני מרגישה מוכנה יותר".
עם זאת, היא ציינה כי ביתה נמצא רחוק מהכיכר ובשעת חירום לא תצליח להגיע בזמן למקלט. "אני בחיים לא אספיק להתפנות לפה בזמן אזעקה, אבל במידת הצורך אוכל להגיע לכאן לילה לפני 'לחתום כאן קבע' ולישון במקום. לי בבניין אין מקלט. אנחנו גרים בבניינים ישנים בלי מרחב מוגן".
למקלט, הבנוי מארבע קומות, הגיעו משפחות נוספות כדי להתרשם. בכניסה למתחם עמדו אנשי הנהלת החניון והסבירו למשתתפים בתרגיל כיצד להיכנס ולצאת מהמקלט.
לא הרחק משם, בגבעתיים השכנה, גילו כמה מהתושבים שלא נעים לראות מקלט סגור. מי שהגיע למקלט ברחוב גונן מצא את המקום נעול ולאף אחד אין מפתח, גם לא למוקד העירוני. התושב אלי אברמוביץ' הופנה לקב"ט העירוני, אך שם אחד אף לא ענה לטלפון. "באזעקה הבאה נישאר בבית", אמר.
המקלט הסגור בגבעתיים. "באזעקה הבאה נישאר בבית"
בתגובה לכך אמרו בעיריית גבעתיים כי "מקרה זה בהחלט מוגדר בעירייה כחמור וכלא מייצג, במיוחד בנושא חוסר המענה הטלפוני לתושב שהתקשר לקבלת מידע בעת התרגיל. מחר בבוקר מנכ"ל העירייה יערוך בירור מקיף בנושא מול כל הנוגעים בדבר".
"כל פעם כזו מחזירה אותי לילדות"
גם בנהריה נשמעה אזעקה, ולרבים מהתושבים היא הזכירה את הימים הקשים מתקופת ירי הרקטות וממלחמת לבנון השנייה. את אורי וגלית כהן תפסה האזעקה אחרי ארוחת הערב עם שתי בנותיהם ניצן, בת 13 ונטע, בת 11. בני המשפחה שמתורגלים היטב, נכנסו לחדר המוגן עם הכלב שלג.
משפחת בממ"ד. "אזעקה זה דבר מרתיע" (צילום: חגי עינב)
האב, שגדל בשלומי וחווה פעמים רבות בילדותו את הריצות למקלטים: "מבחינתנו, האזעקה היא דבר מרתיע, אך השנים הרבות והאירועים השונים הרגילו אותנו לפעול במהירות על מנת למצוא את המכסה הקרוב. את שתי המלחמות בלבנון חוויתי במסגרת הצבא וכמובן לצד הדאגה לחיי, דאגתי לשלומם של בני המשפחה".
גלית, במקור מנהריה, סיפרה שבכל פעם שמופעלת אזעקה מתעורר בה הפחד מחדש. "אני מוצאת את הילדות ונכנסות מיד לממ"ד. אם אורי נמצא, הוא איתנו ואם לא, אני מתקשרת אליו לשאול מה קרה. כל פעם כזו מחזירה אותי לילדוּת, שבה רצנו למקלט ציבורי וחיכינו דקות ארוכות עד ששמענו איפה נפלה הרקטה ומה היו התוצאות".
נטע, שבזמן האזעקה הראשונה בבוקר שהתה בבית ספר, אמרה כי "המורים דאגו להסביר לכולנו מה עומד לקרות. חלק מהילדים ירדו בצורה שקטה, אבל היו גם כאלה שנבהלו וירדו מהר".
לדעתה של נטע, חשוב לתרגל ירידה למקלט גם במהלך הערב. "כל התרגילים עד היום היו במהלך הלימודים/ ברור שהכי טוב להיות עם המשפחה שלך, אבל אני יודעת שבכל מקום שאשמע אזעקה, אני צריכה לאתר מקלט או מרחב מוגן ואם זה קורה בשטח פתוח אז למצוא מחסה ולהניח ידיים ולהגן על הראש שלי".
לפנייה לכתב/ת 
