מיומנו של מורה: מותו של תלמיד

הם לא היו צריכים להיות בבית הלוויות ביום הראשון של החופש הגדול. הם לא היו צריכים לבכות על חבר שנהרג בתאונת אופנוע. הם לא היו צריכים לעלות אל הר המנוחות בגבעת שאול בשעת ערב מאוחרת כדי לחלוק כבוד אחרון למי שלא יזכו עוד לראות במסדרונות בית הספר. כמו רוב תלמידי ישראל, הם בכלל תכננו לחגוג את תחילת החופש הגדול, להיות בים, אולי במסיבה. להעלות זיכרונות משנת הלימודים, לצחוק על המורים, לדבר על מה יעשו בשנה הבאה.

הימים האחרונים בבית הספר דומים לימי חג: כולם מחייכים זה לזה, מתנות מחולקות, דברי ברכה ופרידה נכתבים, חיבוקים ונשיקות מפוגגים כעסים שהצטברו. התלמידים מאושרים מכך שהשנה על ברכותיה וקללותיה מאחוריהם, והמורים שמחים על סיומה של עוד שנה עמוסת אתגרים ומשימות, שחלקן מומשו וחלקן לא. אלה גם אלה מצפים לחופש הממשמש ובא, לאגור כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה. לא צפינו ששנת הלימודים השנה תתארך בעוד כמה ימים.

השבוע, בלילה הראשון של החופש הגדול, ליאור נבון, תלמיד משכבת י' בבית ספרי, רכב על אופנוע ללא רישיון ומצא את מותו דקות ספורות לאחר מכן, ככל הנראה לאחר שאיבד שליטה על האופנוע. ברגע אחד אווירת החג שאפפה את בית הספר התפוגגה והתחלפה באבל כבד.

רבים התאספו בבית הספר לאחר האסון: תלמידי הכיתה, חברים מהשכבה, חברים מקבוצת הכדורסל בה שיחק, חברים משכבות אחרות, מורות ויועצות. הם הקימו לו פינת זיכרון וכתבו לו מילות פרידה. המעמד היה קשה: לנסות לעבד עם התלמידים את התחושות הקשות ואת האבדן. לרובם זהו מפגש ראשון עם המוות, בגיל כל כך צעיר ובנסיבות איומות כל כך. ומה יש לומר? שזו דרכו של עולם? שדברים כאלו קורים? כי זו לא דרכו של עולם כשחייו

של נער בן 16 ניטלים ברגע, וזו לא דרכו של עולם שילדים צריכים לקבור את חברם.

בתחילת השבוע הסתיימה שנת הלימודים ואיתה גם השנה הראשונה בה חינכתי כיתה. רציתי לספר על הפרידה מ-37 התלמידים שחינכתי השנה, על חווית החינוך, על איך נקשרתי לכל אחד ואחת מהם, על האהבה הגדולה שידעו לתת אבל כל מה שאני רואה לנגד עיני זה את פניו של תלמיד שלא ישוב עוד ואת התלמידים ממררים בבכי - מתקשים לעכל את הבשורה הקשה.

הכאב יקהה עם הזמן, אבל הזיכרון של ליאור שתמיד שמח, שתמיד צחק והצחיק, שאהב את כולם ושכולם אהבו אותו, יישאר איתנו לנצח. נוח בשלום, נבון. הלוואי שמותך יצווה לכולנו את החיים, ותלמידינו ידעו להישמר מסכנות בחופשת הקיץ.

• הכותב הוא מורה למחשבת ישראל ופיזיקה בבי"ס "זיו ומרקס" בירושלים.
• לכל הטורים "מיומנו של מורה מתחיל".