הפופ המשובח של האופרה: על "לה טרוויאטה"

לפני כ-160 שנה, במרס 1853, כשלה הצגת הבכורה של "לה טרוויאטה". הקהל הוונציאני הבוטה השמיע בוז גדול ולעג לסופרנית בריאת הבשר וורודת הלחיים, ששרה את ויולטה ענוגת הגוף (ושקופת העור מחמת מחלת השחפת). "הזמן יאמר אם זה כשלון שלי, או כשלון בבחירת המשתתפים", כתב ג'וזפה ורדי לחבר.

"לה טרוויאטה". סיפור אנושי קוע לב ורומנטי (צילומים: יגאל אלכסנדר)

ואכן, הזמן אמר את שלו, ובגדול. בתוך פחות משנה חזרה "לה טרוויאטה" לבמה, ומאז היתה לאופרה הפופולרית ביותר והמוצגת ביותר על במות האופרה בעולם (רק "חליל הקסם" של מוצרט מתחרה איתה על התואר הזה). ולא בכדי: מדובר בסיפור אנושי קורע לב ורומנטי להפליא, המומחש באמצעות מוזיקה גאונית ושובת לב.

עוד תרבות גם בעמוד הפייסבוק של ynet תרבות ובידור

כמעט כל אריה וכל דואט באופרה הזו הפכו ללהיטי נצח, שלאגרים ענקיים בספרות האופרה, כמו גם בשפע עיבודים פופולריים. האופרה הזו עלתה על כל בימות האופרה בעולם, במגוון גרסאות, שמרניות ומודרניות, ונעשו על בסיסה כמה וכמה סרטי קולנוע.

אהבת החולה הסופנית

סיפור האופרה מתבסס על ספרו של אלכסנדר דיומא הבן, "הגברת עם הקמליות" (שמצדו מתבסס על סיפור אהבתו האמיתי והטראגי של דיומא, בהיותו בן 20, לזונת-צמרת פריזאית), וזו תמציתו: בן אצילים צעיר, אלפרדו ז'רמון, מתאהב אנושות בויולטה, קורטיזנה פריזאית, בת חסותו של ברון עשיר.

סיפור אופרה בעל רלבנטיות חברתית מיידית לתקופתו

ויולטה משיבה לו אהבה, נוטשת את חיי הפריצות ועוברת להתגורר עם אהובה בכפר, אך לא לזמן רב. אביו מתערב בנעשה, משכנע את הנערה לנטוש את בנו כדי שלא להכתים את שמו הטוב ואת שם משפחתו בשל קשר עם אשה הוללת. ויולטה מקריבה את אושרה, נוטשת את אהובה ההמום, למענו, וקורעת אותו מלבּה. האהבה בין השניים תחזור ותתממש לרגעים ספורים ונואשים בלבד, בטרם ויולטה, חולת השחפת הסופנית, נופחת את נשמתה.

לסיפור האופרה (היחיד, אגב, מבין האופרות של ורדי שנטוע בתקופתו שלו) היתה רלבנטיות חברתית מיידית. ורדי בז לדו-פרצופיות של החברה הגבוהה: מצד אחד זו חברת אנשים הוללים שהופכים פרוצות כויולטה וחברתה פלורה למסמר הערב, אך בו בזמן הם גם מתנשאים עליהן ובזים להן. ועוד יותר מכך, הוא מבקר את המוסר הבורגני (כפי שמיוצג בדמות האב), שבשל קליפת כבוד חיצונית מוכן להשמיד אהבת אמת תמימה ולהרוס זיקה אנושית פשוטה וחוצת מעמדות.

להיט בטוח

"לה טראויטה" (בעברית: הסוטה מהדרך) שראינו אמש (ד') מבטיחה לאופרה הישראלית מופע-להיט. זמרים איכותיים, בימוי דינמי ומעניין, תלבושת ססגוניות, קצת עירום נשי, תפאורה חדשנית וכמובן המוזיקה המופלאה לבלי-גבול של ורדי. ואכן, שלוש השעות (כולל שתי הפסקות) פרחו להן ביעף.

צ'ינציה פורטה בתפקיד ויולטה. זמרת סופרן בעלת כישורי משחק מרשימים

הבמאי האיטלקי בעל השם הטווסי-משהו, סטפנו מצוניס די פלאפרה, עשה הפרדה אפקטיבית בין סצנות נשפי הפריצוּת שבהן עוטים כל המשתתפים (חברי המקהלה והרקדנים) איפור כבד, עטורי תסרוקות ענק גרוטסקיות ולבושים בפאר מגחיך, לבין המעמדים האינטימיים-אישיים שבהם ניצבים הגיבורים גלויי פנים במרכז הבמה עם רהיט אחד (מיטה גדולה, כורסה לבנה).

את תפקיד ויולטה שרה הסופרן האיטלקיה צ'ינציה פורטה, זמרת הלה-סקאלה במילאנו. ויולטה הוא תפקיד תובעני במיוחד, שמצריך סופרן שהוא גם דרמטי וגם לירי, עם יכולות של זמרת קולורטורה. ובכל אלה עמדה צ'ינציה פורטה בכבוד. יש שיאמרו שהיא מגזימה בויבראטו שלה וכי לתפקיד ויולטה מגיע סופרן פחות "אופראי"; יש שיטענו כי שירתה אינה זכה ונקייה דיה. גם אם יש צדק בזה וגם בזה, דומני שזהו מחיר מודע שמשלמת הסופרן החזקה הזו לטובת מבע דרמטי ומשחק של ממש. תופעה ברוכה ונדירה לכשעצמה בקרב זמרי האופרה.

ואכן, הטנור הרומני סטפן פופ, בתפקיד אלפרדו, הוא דוגמה לטנור שממש אינו יודע לשחק, אבל לשיר הוא יודע. ועוד איך.

כמה מהנה להגיע לאופרה ולשמוע סוף סוף - אחרי שורה של טנורים נוראיים למדי ששמענו השנה - טנור מדויק, בעל קול נקי, עוצמתי ורב-הבעה.

מענג לא פחות היה לשמוע את קול הבריטון הלירי של ג'ורג' פטאן, רומני אף הוא, בתפקיד ג'ורג'יו, אביו של אלפרדו. הבריטון שלו חם וצבעוני, והדואט שלו עם ויולטה, בסוף התמונה הראשונה במערכה השנייה, מכמיר לב.

מנצח האופרה אמש, ישי שטקלר, שבימים כתיקונם הוא מנצחה של מקהלת האופרה, הפגין יכולת מרשימה. הוא הניע את התזמורת הסימפונית ראשון לציון בקול אחיד, דינמי וצלול. שיח התזמורת עם הסולנים היה ערני ושופע, ומקהלת האופרה היתה טובה כתמיד.