פרשת שבוע כלכלית: המשבר הפוליטי הראשון
בפרשת "קרח" אנו עדים להתקוממות ראשונה נגד ממשל ריכוזי ושחיתות כלכלית - כשהאצבע הופנתה לסגנון מנהיגותו של משה. האם המחאה הזו היא שהובילה לתפיסה המודרנית לפיה קל יותר לפקח על משטר מבוזר?
פרשת "קרח" עוסקת בהתקוממות של קבוצת אנשים איכותית נגד מנהיגותו הריכוזית של משה. ניתוח סיפור ההתקוממות מלמד על ויכוח עקרוני על שיטת הממשל הראויה. אחת הטענות של עדת קרח הייתה נגד הממשל הריכוזי של משה ונטייתה לשחיתות כלכלית.
המורדים בראשות קרח
קבוצת המורדים בראשות קרח, כללה את דתן, אבירם, און בן פלת ו-250 נשיאי העדה. אחת הטענות של המורדים התמקדה בזכויות היתר של הכהונה בבית המקדש. עדת קרח רצתה שוויון זכויות, ואילו משה התנגד לכך.
טענה נוספת הייתה ביחס למעמדו הפוליטי של משה. עדת קרח קראה תיגר על מנהיגותו של משה: "ומדוע תתנשאו על קהל יהוה" (במדבר טז, ג). הדברים בולטים בדברי דתן ואבירם נגד השררה של משה: "תשתרר עלינו גם השתרר" (במדבר טז, יג). לדבריהם, משה נהנה ממשטר ריכוזי שהעניק לו כוח ועוצמה.
הדברים אמנם לא נאמרו במפורש, אך קורח ועדתו האשימו את משה בשחיתות כלכלית. ניתן ללמוד זאת מדברי ההגנה של משה: לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם" (במדבר טז, טו). משה מכיר בעובדה כי טבעם של שליטים לנצל את מעמדם לרעה בדרך של נטילת זכויות על חשבון אחרים, אך טוען שהוא לא ניצל את מעמדו לרעה.
שמואל מדגיש את העיקרון הזה שטבעם של שליטים לחמוס רכוש וממון של אחרים, בנאום המכונה משפט המלך. שם, נאמר בין היתר, "ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו" (שמואל א, ח, טז). דנתי בעניין זה במאמר אחר (פרשת "שופטים").
טענת קרח ועדתו, בדומה לביקורת של שמואל, היא כי עדיף משטר מבוזר על בסיס אזורי מאשר שלטון מרכזי עם הנהגה פירמידאלית. מדובר ברעיון מודרני לפיו משטר מבוזר ונטול ריכוזיות יכול להיטיב את מצבם של בני האדם ולהתמודד עם בעיית השחיתות בצורה טובה הרבה יותר מאשר במשטר ריכוזי.
מאפלטון ועד פופר
פילוסופים רבים, ובראשם אפלטון הסבירו כי בעיית היסוד בפוליטיקה היא השאלה מי ראוי לשלוט במדינה? מאידך, הפילוסוף קרל פופר (1902-1994) טען כי שאלה יסודית יותר מאשר מי ראוי לשלוט, היא כיצד נוכל לעצב את המוסדות המדיניים באופן כזה שניתן יהיה לרסן ואף להיפטר משליטים רעים או כושלים. שני הצדדים מניחים שיש צורך במדינה, הנחה בעייתית כשלעצמה, ואדון בה בהמשך.
פופר, בספרו "החברה הפתוחה ואויביה" חושף את הסכנות מאימוץ משנתו של אפלטון, אשר לדבריו היא טוטליטרית. אידיאולוגיה טוטליטרית בנויה על שני יסודות בעייתיים: ראשית, השלטון יודע מהו "הטוב החברתי" או הארגון הנכון והצודק של החברה. שנית, לשלטון יש תוכנית ביצוע שיכולה להוביל בבטחה להשגת הטוב החברתי.
הביקורת של פופר כלפי אפלטון מכוונת גם למשנתו של מרקס, ולשיטות המשטר בעקבותיו: קומוניזם, סוציאליזם ומדינת הרווחה. לדברי פופר, שיטות אלה המנסות ליצור גן-עדן עלי אדמות מובילות תמיד לגיהינום.
שר האוצר יובל שטייניץ, אשר כתב את ההקדמה למהדורה העברית לספרו של פופר ("החברה הפתוחה ואויביה", בהוצאת מרכז שלם), השתמש בביקורת של פופר נגד בית המשפט העליון, אותו הוא מכנה "מועצת גדולי המשפט". שטייניץ מסביר כי הבעיה היא שסמכויות מהכנסת והממשלה הועברו לגוף עליון של חכמים בלתי-נבחרים, שלא ניתן לפטר אותם.
ביקורת על פופר
פופר מדבר בספרו גם על בעיית השליטה על הכוח הכלכלי במדינה, אך הוא אינו מספק את הפתרונות. פופר, שהיה סוציליסט בראשית ימיו, האמין בכוחה של המדינה גם לאחר שהוא התפכח מרעיונות שווא אלה.
הבעיה עם משנתו של פופר היא שהיכולת של העם לפטר מנהיגים סוררים, מהווה רק פתרון חלקי "לבעיית השליט" או השחיתות השלטונית. זאת מכיוון שנזקים רבים עשויים להיגרם לכלכלה ולחברה עד לסילוקו של השליט הסורר. לפופר אין פתרון אמיתי בזמן אמת לבעיית השימוש לרעה של השלטון בסמכויות.
הפתרון לשחיתות השלטונית הוא משטר מבוזר ללא שלטון מרכזי. כאשר המשטר הוא מבוזר, קל יותר לפקח עליו. פתרון דומה מצוי בגישה האנרכו-קפיטליסטית הרואה במדינה ישות כפייתית, המפקיעה רכוש באמצעות מיסוי, מפעילה כוח פיזי, כדי להיטיב עם חלק מן העסקים והיחידים על חשבונם של אחרים. ככל שנצמצם את כוחה של המדינה ומוסדותיה כך נפחית את השחיתות השלטונית.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
