הם כ"כ אוהבים, אז למה הם נכשלים בזוגיות?

וכשסוף-סוף הם נכנסים לזוגיות, הם נמצאים שם "מאה אחוז" עבור בני-זוגם. אוהבים עד בלי די. מפנקים ומעסים ודואגים לבן/בת הזוג יומם-ולילה.

בואו לדבר על אהבה חונקת גם בפייסבוק של ynet יחסים

נירה הטרחנית

נירה אוהבת את דוד "עד בלי די". מאז עברו לגור יחד היא משכימה קום כדי להכין לו ארוחת בוקר (היא עצמה אינה אוכלת בבוקר), מכינה לו את הבגדים שלפי דעתה כדאי לו ללבוש, מפצירה בו לומר לה אם יש איזשהו סידור בעיר שהיא יכולה לעשות עבורו ("לי הרי קל יותר ממך לחמוק החוצה לכמה סידורים"). היא מזכירה לו להגיע הביתה מיד לאחר העבודה, שהרי היא ממהרת להגיע לפניו כדי להכין לשניהם את ארוחות הערב שהוא אוהב. כל ערב, לפני שהם הולכים לישון, אחרי שהסכימה לעשות איתו אהבה כפי שהוא מבקש, היא אומרת לו, בקול ילדותי-כלשהו, שהיא "כל כך אוהבת אותו"; שהוא "כל העולם שלה", וש"כל כך טוב לה איתו".

נירה אינה מבינה דבר אחד קטן: שהאהבה הרבה שהיא מרעיפה על דוד מתחילה עם הזמן לחנוק אותו. עצם העובדה שהיא "אוהבת כל כך" עליו מבוקר ועד ערב מתישה אותו. כשהוא מעיר לה על כך, היא אינה מסוגלת להבין ולקבל זאת. הרי היא כל כך אוהבת אותו, למה שלא תראה לו זאת כל הזמן? ובכלל, הוא צריך להיות מאושר שיש לו בת זוג כמוה!

צריך לכבד את החופש האישי של השני (צילום: Shutterstock) 

דניאל חי עבור בת-זוגו

מרגע שנכנסו למערכת יחסים התחיל דניאל להיות "מאה אחוז" בשביל רבקה. לא רק שקנה לה מתנות כל שבוע, ולא רק שהזמין אותה למסעדה לפחות פעם בשבוע, הוא גם היה חוזר ושואל אותה, מידי יום ביומו, אם חסר לה משהו, אם יש משהו נוסף שהוא יכול לעשות עבורה, ואם היא אוהבת אותו. במשך היום היה מטלפן אליה לעבודה לפחות חמש פעמים. ובערבי חורף גשומים היה בא לא פעם עם מכוניתו לקחת אותה חזרה מהעבודה, כדי שלא תצטרך לנסוע באוטובוס. כך גם "יש להם יותר זמן ביחד", נהג לומר שוב ושוב. היא הרי "כל החיים שלו", היה משנן, כמו מנטרה.

דניאל אינו מודע לעובדה שהוא חונק את רבקה. הוא גם אינו מודע לעובדה שהתנהגותו נובעת מפחד שמא תעזוב אותו עבור מישהו אחר, כמו גם מתוך צורך עז בשליטה. יותר קל לו לחשוב שהוא "אוהב אותה מאוד" מאשר לראות את עצמו כגבר קנאי ושתלטן. בניסיון לגונן על עצמו מפני האפשרות שרבקה תעזוב אותו ולשלוט בכל צעד מחייה, הוא קונה לה מתנות בלי סוף. אפילו ההסעה בחזרה מהעבודה מיועדת בעתם לוודא שהיא תמצא זמן לבלות עם מישהו אחר.

אנחנו וגילויי האהבה שלנו

כיף לחשוב שיש בנו המון אהבה לתת. שאנחנו רוצים להיות עם בן זוגנו 24 שעות ביממה. אבל כדאי לשאול את עצמנו אם אמנם זה כך, או שמא התנהגותנו נובעת מפחדים ומצרכים שלנו. ואם כן, האם זה בור ללא תחתית?

1. האם יש לנו את הנטייה "לאהוב עד בלי די", לתת את "כל-כולנו"?

2. אם כן, כיצד זה בא לידי ביטוי במערכת הזוגית שלנו?

3. לאן זה הביא (ומביא) אותנו?

4. האם אנחנו יכולים להבין מה מניע אותנו להתנהג כך? האומנם התנהגותנו נובעת מ"אהבה עצומה ללא תנאי", או שמא מתוך פחדים וצרכים? (למשל: חרדת נטישה, פחד הלבד, צורך בקבלה, חוסר-ביטחון אישי, תחושת פגיעה והזנחה בעבר).

5. האם יש לנו אפשרות להתמודד עם פחדים וצרכים אלה ולסגל התנהגויות חדשות, מאוזנות יותר?

יחסי זוגיות בריאים

יחסי זוגיות בריאים מושתתים על נתינה וקבלה הדדיים. כשאחד "אוהב המון", הוא למעשה אינו מאפשר לשני להחזיר אהבה. בני הזוג "מתרגלים" לכך שאחד אוהב ונותן והשני מקבל. זה שאוהב ונותן מתחיל במשך הזמן לרגוז ולרטון על שאינו מקבל, שהרי בסך הכל הוא "אוהב ונותן כל כך" כדי שבסופו של דבר גם יקבל.

• ד"ר דורון גיל מתמחה בתחומי מודעות אישית וזוגיות