הגידו "כן" לחתונה מעורבת
שלושה שותפים בחתונה: החתן והכלה וההורים המאושרים. רגע לפני שאחד הצדדים מנסה להפר את האושר ולכפות הפרדה בחתונה, צריך לקחת כמה דברים בחשבון. למשל, את ההלכה
רבים בציבור הדתי-לאומי המתכוננים ליום חתונתם, נתקלים בדילמה לא פשוטה, שבה מעורבים ההורים, החתן והכלה: סוגיית הישיבה הנפרדת. בדרך כלל, מעוניין צד אחד שהישיבה תהיה מעורבת, בעוד צד אחר מבקש להחמיר ולהפריד אף זוגות נשואים. לעיתים קרובות הוויכוח יוצר עוגמת נפש רבה לכל הצדדים.
הפוסקים נחלקו בשאלה חשובה זו: יש הסוברים שחתונה מעורבת אסורה באיסור גמור, אולם איסור זה אינו מוסכם על כל הפוסקים. בספר "אגרות משה" נכתב: "ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא (שאין) חשש ייחוד ויותר נוטה שליכא (שאין) לאיסור זה" (ח"א ס' מ"א).
גם בשם הרב עובדיה יוסף פורסם לאחרונה שניתן להקל בזה, ובעצם כך מפורש בספרו "יביע אומר": "ומכל מקום לכתחילה, ודאי שיש להקפיד כמה שאפשר". כלומר - אין בזה איסור גמור. וכן הקלו בספרים נוספים.
לא סוגיה חדשה
כבר נחלקו קדמונים בעניין זה. המקור הקדום ביותר המתייחס באופן מפורש לאיסור ישיבה מעורבת בסעודה, מובא בשם ספר חסידים: "כשאנשים ונשים בחדר אחד, אין אומרים שהשמחה במעונו, דאין שמחה כשיצר הרע שולט". לעומת זאת, "הלבוש" כתב שאין נזהרים עכשיו בזה, משום שעכשיו מורגלות הרבה הנשים בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה. כלומר גם אז נהגו לישב ביחד, כשסיבת ההיתר היא כיוון שהאנשים רגילים כבר בחברה מעורבת, ולכן הישיבה הזו לא גורמת להרהורי עבירה.
הרמב"ם, השולחן ערוך ורוב הראשונים לא התייחסו באופן ישיר למצב זה. נראה כי לדעתם זה כלול בחובה הכללית של הרחקה מעריות, אולם אין הישיבה המשותפת בכלל הדברים שנאסרו באופן נקודתי ומפורש, כמו ייחוד וכדומה. הריטב"א במסכת קידושין, הגדיר את הכללים, וכתב שהכלל הוא לפי האדם עצמו. אם הוא מכיר בעצמו שנכנע לייצר, אז אפילו להסתכל בבגדיה של אישה אסור לו. אבל אם הוא מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו, ולא נגרם לו שום גירוי - מותר לו להסתכל ולדבר עם האישה, ולשאול בשלום אשת איש.
הפרדה שיש עימה מחלוקת
ניתן לומר כי בציבור שלנו ישנן קהילות שהורגלו בהפרדה בכל הנהגותיהם, ובוודאי שהם נוהגים זאת גם
בחתונות. אולם בקרב ציבור רחב החיים מתנהלים באופן כללי במעורב. בתוך זה על כל אדם להכיר את עצמו ולשמור על עצמו. אנשים שמורגלים בפעילות מעורבת בכל התחומים, מתקשים לקבל את הרעיון שדווקא בחתונה עליהם להיפרד. פעמים רבות מדובר בבני משפחה, שזו ההזדמנות שלהם להיפגש ולשבת ביחד, או סתם בידידים וחברים ששמחים לשבת יחדיו.
ויש לזכור גם זאת: לחתונה שלושה שותפים - הזוג הצעיר וההורים של שני הצדדים. האירוע כולל, למעשה, שלושה אירועים: של החתן והכלה, של הוריי החתן, ושל הוריי הכלה. ההורים הם המשלמים והם שחתומים על ההזמנה. כמובן שמאחר ושלושת האירועים מתקיימים ביחד, צריך כל צד להתחשב בשני הצדדים האחרים. ואולם צריך גם להשתדל עד כמה שאפשר, שלא לכפות, ולתת לכל צד לשמוח בשמחתו לפי הבנתו, מבלי להביאו לידי מבוכה. אני מכיר זוגות שמגיעים לאולם, ובראותם שהחתונה נפרדת, הם מיד נוטשים, דבר שעלול לגרום עוגמת נפש גדולה לבעלי השמחה.
על כן עצתי לכל המתחתנים, ניתן לחלק את האולם לשלושה חלקים בחלק אחד ישבו חברי החתן וכל הגברים החפצים בישיבה נפרדת בקצה השני החברות של הכלה והנשים החפצות בישיבה נפרדת ראוי גם שהריקודים של הבנות יהיו שם. בחלק בשלישי יישבו המשפחות הרוצות לשבת ביחד. אני מאמין שפיתרון זה ימנע מחלוקות ועוגמת נפש ותזכו בעזרת השם להקים בית נאמן קדוש וטהור" .
- הרב שלמה לוי הוא ראש ישיבת ההסדר בקריית גת
לפנייה לכתב/ת 
