שילמתם לקרן חניה בעיר? תבעו את כספכם

כל אדם המבקש היתר בנייה, למשל לצורך הרחבת דירת המגורים או בניית פרויקט חדש, נתקל בדרישת הרשות המקומית לדאוג לפתרון חניה פיזי במגרש, וזאת בהתאם לתקן המתייחס לסוג השימוש בנכס. במקרים שבהם אין מספיק מקומות חניה בהתאם לתקן - מחייבת העירייה את מבקשי היתר הבנייה לשלם לקרן חניה, שהוקמה במטרה לממן בניית חניונים ציבוריים. עלות זו משתנה בהתאם לעיר ולאזור, אך במרבית המקרים מדובר בתשלום של עשרות אלפי שקלים לכל מקום חניה.

החלטה תקדימית שהתקבלה לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, עשויה לשנות את ההנחיות שמחייבות את מבקשי היתרי הבנייה לשלם לקרן החניה.

שלושה תושבים הגישו לעיריית תל אביב בקשה לקבלת היתר בנייה עבור נכס שבבעלותם בשכונת נווה-צדק. הוועדה המקומית קיבלה את הבקשה, אך התנתה אותה בהסדרת מקומות חנייה, או השתתפות בתשלום לקרן החנייה. כדי למנוע עיכובים בפרויקט שילמו התושבים את התשלום לקרן תחת מחאה, ובמקביל החלו בהליכים משפטיים נגד העירייה באמצעות משרד עוה"ד רון ניב.

בתביעה נטען, כי לעירייה אין סמכות להטיל תשלום נטול תמורה, שהוא בבחינת "מס מסווה": "בהעדר קרן חנייה ספיציפית בעירייה לכל חניון, ונוכח הוראות התוכנית המאפשרות בניית החניון במרחק רב מבית התובעים, נשללה הזיקה בין התשלום לבין התמורה", נטען בתביעה.

העיריה טענה בתגובה, כי לא מדובר ב"מס" אלא ב"דמי השתתפות" למימון חניון ציבורי במקרה שמבקש היתר בנייה אינו מקים מקומות חניה בפועל. עוד היא טענה, כי התמורה למשלם מגולמת בפטור שהוא מקבל מבניית חנייה במגרשו, וכי לא עומדת לו זכות שימוש בחניון הציבורי המוקם מכספי התשלום.

ביהמ"ש: "תשלום ללא תמורה"

בית המשפט קיבל את טענות התובעים וקבע, כי העירייה לא הציגה תחשיב של ההוצאות שלהן היא נדרשת לצורך הקמה או הרחבה של חניונים ציבוריים בכלל, ולגבי חניון היכול להוות פתרון לתובעים בפרט. עוד צוין, כי העירייה נמנעה מלציין כמה כסף נגבה עד כה לטובת הקרן, מה הסכום המצוי בקופת הקרן ומה הסכום שהושקע בפועל בבניית חניונים או בהרחבה של חניונים.

כמו כן דחה בית המשפט את טענת העירייה ולפיה התמורה בגין התשלום לקרן החניה מגולמת במתן פטור מהקמת מקומות חניה בשטח הנכס - ואינה מגולמת במתן זכות השימוש בחניון הציבורי.

על פי פסק הדין, הוראות העירייה "נוגדות באופן מהותי את המתווה שהונחה בתקנות החנייה שמכוחן הוסמכה העירייה לגבות תשלום לקרן החניה. מתקיימת פגיעה ממשית במשלמים לקרן החנייה נוכח הגדלת המרחק בין הנכס לבין החניון הציבורי שאמור לשרתם, ובהתחשב בהימנעות התוכנית מקביעת טווח זמן לביצוע פתרון החניה. בפועל, לא ניתנת על ידי העירייה כל תמורה עבור התשלום לקרן החנייה".

לפיכך נקבע, כי "משלא הוכח על ידי העירייה כי קרן החניה מנוהלת על פי הוראות הדין וכי כספי התובעים הופקדו בקרן החניה, זכאים התושבים להשבת הסכום שנגבה מהם".

לדבר עו"ד ניב, שייצגה את התובעים, "למעט ארנונה, לעירייה מותר לגבות תשלומים רק כנגד מתן שירות ספציפי עם זיקה לתשלום, למשל ביוב, סלילת כביש או מדרכה, שהנכס נהנה מהם. לעיריות אסור לגבות תשלום ללא תמורה, שמשמעותו מס מוסווה, אך תושב או קבלן שנדרש לשלם עבור קרן החנייה, אינו יודע שהדרישה לא חוקית, שכן הוא מאמין בכשרות הדרישה השלטונית. הוא מצוי במצב של נחיתות מול הרשות, וחושש באופן טבעי שאם יעמוד על זכויותיו, יבולע לו. 

"בדיוק את מצב הדברים הזה מנצלת עירית תל אביב. לטפסי הבקשה להיתר היא מצרפת טופס פרי המצאתה, ובו מתחייב מבקש היתר הבנייה, לשלם כל מה שיידרש ולא להתנגד לבקשה. בהמשך לכך, נשלח אליו לאחר זמן חשבון אגרות בנייה הכולל סכומים מכובדים לקרן החניה לפי הסולם העירוני שאינו זוכה קודם לכן לכל פרסום ציבורי. הציבור נחנק ומשלם".

ניב הוסיפה: "לגיטימי כי לאור מצוקת החניה ההולכת וגוברת, תדאג העיריה לחניות בכמות הולמת, אך חובתה לספק תמורה כנגד התשלום, למשל זכות שימוש בחניון שייבנה מכספי המשלם בקרבת מקום ויוכל ליהנות מהחניה. בפועל, תושב הגר באזור אחד עלול לממן בניית חניון באזור הרחוק ממנו קילומטרים רבים ואין לו סיכוי ליהנות מהחניון, וגם אם יממן בניית חניון באזורו, הוא לא יקבל מאומה כנגד התשלום זכות חניה. למעשה, התוכנית יצרה לעירייה קופה צבורה של עשרות מליוני שקלים הנגבים כל שנה מתושבים חסרי ידע משפטי".

אף שמדובר בתיק נקודתי, ההערכה היא כי יהיו לו השלכות פוטנציאליות רוחביות על כלל ציבור מבקשי היתרי הבנייה הנדרשים לשלם תשלומים לקרן החניה ללא קבלת תמורה לתשלום – בין אם זה האזרח הפרטי ובין אם יזמים או חברות קבלניות. ההשפעות עשויות להתבטא בתביעות השבה על כספים ששולמו, ובהגבלות שיחולו על כל רשות מקומית שקיימת בה קרן חנייה.