סרט וראיון: הדי קורן רוצה לבד

לפעמים כל מה שצריך לעשות כדי ליצור קולנוע זה מצלמת וידאו, מכשיר הקלטה ורגש שרוצה לצאת החוצה. עובדה: הדי קורן נשלח לעשות תרגיל במסגרת שנה ב' במכללת ספיר, בו נדרש להשתמש בצילומי סטילס מאלבומיו הפרטיים, בניסיון לשחזר זיכרון מן העבר. צילומים לא היו, אבל רגש כן. אז במקום הוא יצא לצלם סרט במדבר וזה מה שיצא:

"הסרט 'זיכרון' התפתח מתרגיל שנתנה לנו המרצה לעריכה ציפי רז", מספר קורן (28), היום סטודנט שנה ד' במכללה. "היינו אמורים לשחזר זיכרון שהיה לנו, מתמונות או מווידאו. הסיפור שמופיע בסרטון, בעיקר החלק של העבר היותר רחוק רדף אותי במשך שנים. החלטתי שזה הרגע להתמודד. הבעיה היתה שלא היו לי תמונות רלוונטיות, והבחורה הראשונה שמוזכרת בסרט לא רצתה לשתף פעולה ובכלל להופיע".

לשחרר את ניצרת הרגש

"הייתי צריך לפנות לכיוון שונה כדי לשחזר את מה שלא היה - ובחרתי לגשת לזה דרך דימויים. קיבלתי השראה מסרט על קורט קוביין, שבו הוא עצמו לא מופיע. זה היה אצלי בראש הרבה זמן ודי התפלשתי בזה. היה לי זיכרון קשה, כואב ואישי. אז יצאתי לצלם במדבר, בידיעה שאני יודע מה אני מחפש, והדברים התחברו. מדהים היה לגלות איך כל דימוי מוצא את הדרך שלו אל הצופים כשכל אחד מספר את הסיפור האישי הקטן שלו דרכו. קוץ יכול לסמל כאב, אבל גם בחורה יפה או צמח מת".

הסרט מוצג כמסע בזרם התודעה. הצילומים היו מתוכננים או שבוצעו בדרך של ניסוי וטעיה?

"את הסרט צילמתי במדרשת שדה בוקר, בקיבוץ טללים וליד הקרוואן המנוח שגרתי בו בקיבוץ דורות במשך יום אחד. העריכה נמשכה קצת יותר. בשביל ההקלטות הייתי צריך לילה פנוי והרבה עראק, ולאט הכל יצא. עכשיו, כשהסרט הסתיים אני יכול לשים את רוב החוויה הזו מאחורי, היא כבר לא מעיקה עלי, אני כבר לא מתבייש - הפכתי אותה למשהו אחר שאני יכול להתחבר אליו".

מתוך "זיכרון". תמונות וקולות מתערבבים

האתגר הגדול ביותר איתו נדרש קורן להתמודד בסרטו לא נגע דווקא לצד ההפקתי, אלא יותר לזה הרגשי. "הכי קשה היה להעז ולהוציא את עצמי ולחשוף כמה שיותר רגשות", הוא מודה. "הייתי צריך להפסיק לחשוש מאיך אחרים יראו אותי ולהיות מאוד פתוח עם עצמי. לא להתפתל ולהיות אותנטי. לזה תרמו גם האפקטים הפשוטים שנוספו בעריכה. הם נותנים הרגשה של משהו ישן ושרוט, כמו ארכיון הזיכרון הפרטי שלי".

זה ניכר בעיקר בהקלטות ה-voice over לסרט, אותן ערך קורן לבד בביתו בשדרות, חמוש בבקבוק עראק. "לקחתי ערב חופשי והתייחדתי עם עצמי. הורדתי שוט ונכנסתי לקטע. ככל ששתיתי יותר, זה הרגיש יותר זורם. הקלטתי כל הלילה ואז בבוקר אחרי שהתפכחתי, גיליתי שארבעת הגרסאות האחרונות היו כבר מזעזעות. הכל התעוות מרוב שתייה. אבל מצאתי ביניהן גם גרסה טובה ואז שחזרתי אותה בשקט באולפן".

לעבוד לבד זה יתרון?

"יצאתי לצלם לבדי והיתרון בזה הוא שיש לך חופש לעשות מה שאתה רוצה. אתה לוקח את המצלמה ולא תלוי באף צלם או אף איש צוות. אתה לא מתבייש ואתה גלוי עם עצמך, וגם עם הצופים. צוות עלול קצת לסגור אותך. מצד שני, כשאתה עובד לאט, אתה יכול להתפזר, לצלם דברים לא קשורים. הרעיון להוציא מהשטח את הדברים הכי טובים".

מדורת הצוות

לעבוד לבד? זוהי לא באמת אופציה לעשייה קולנועית - מדיום שדורש שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע. קורן מודה כי עבודת צוות היא לא אחת הנקודות החזקות שלו, והוא יודע כי הוא נדרש להשתפר בנושא זה, כפי שהוא מגלה בימים אלה של צילומי סרט הגמר שלו. 

בין שמיים וארץ. דמויי הזכרון של קורן

"היה לי צוות ענק...סליחה היה לנו צוות ענק", הוא מתקן את עצמו. "אני יכול להגיד שבנוגע לעבודת צוות יש לי עוד מה ללמוד. הייתי חייב להתמודד עם זה, וזה לא פשוט - בטח כשמדובר בסרטים עלילתיים. בסרטים תיעודיים, יש כאלה שעושים הכל לבד - זה ניתן לביצוע. בינתיים אני מנסה לגרום לכך שיהיו כמה שפחות נזקים. לא חסרות תקלות על הסט, אבל אני לא יכול להתנער מאחריות. אני חושב שאני משתפר. זה מרגיש כמו לידת עכוז. דוחפים עד שהתינוק יוצא".

ואיזה תינוק צפוי לנו?

"הדבר הבא שאני עובד עליו (ביחד עם גיא אוסטינסקי) זה סרט דוקומנטרי באורך מלא שיעסוק במודעות פוליטית של סטודנטים וצעירים בישראל. זה פרויקט שנמצא בחיתולים שלו, והוא מתקדם לאט אבל בטוח. בנוסף אני עובד על עוד פרויקט תיעודי. בסך הכל אני רוצה להתעסק בכלי שאוכל להתבטא בו ושאנשים יגיבו עליו. זה יהיה התגשמות החלום. גם אם הייתי כותב ספר מוצלח, הייתי מרוצה, אבל סרט זה המדיום שאני הכי מתחבר אליו". 

רוצה להגיד משהו על העולם. מתוך "זיכרון"

קורן מספר כי למרות הקשיים הוא מאמין כי אפשר להגשים את החלום, כפי שעושה במאי הקולנוע הקנדי דני קוטה, שהתארח גם בפסטיבל קולנוע דרום האחרון.

"הוא עושה סרטים באפס תקציב עם מצלמות זולות ומעט שחקנים, ואם הוא יכול אז גם אני יכול", מסביר קורן.

ומה בינתיים? איך מתפרנסים?

"אני משמש כתומך טכני במכללת ספיר ומחלטר פה ושם בעריכה וצילום. מבחינת עבודה נראה לי שיהיה לי קשה בתעשייה. ברור שהייתי רוצה לערוך ולביים, אבל אני טיפוס כזה שלא מתאים לענייני הפקה ותאורה. סבבה לי לשבת בכיסא הבוס אבל למה שמישהו יתן לי את זה? אני מקווה שאצליח לגעת בתחום מן השוליים שלו. כמו קוטה, שעסק בכתיבת ביקורות קולנוע. אני חושב על עבודת ביניים שתאפשר לי להמשיך לזרום, ובזמן הפנוי לעשות סרטים".

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com