לזכרה. "יריד שירה" ברעננה למען חולי ריאות
שירה דינור נפטרה בינואר ממחלת יתר לחץ דם ריאתי, וחברותיה אירגנו יריד שהכנסותיו קודש לרכישת מיכלי חמצן לחולים במחלה. לקראת היריד, מספרת אחת מחברותיה על שירה ז"ל. "היינו מדברות על בנים, היינו מקשיבות למוסיקה, היינו עוזרות אחת לשנייה. היינו כל הזמן ביחד. היינו"
מטרות היריד היא העלאת המודעות למחלה וגיוס כספים לשם רכישת מיכלי חמצן ניידים לחולים אשר תלויים במיכלים אלו 24 שעות ביממה (עלות מיכל אחד היינו 20,000 שקל). לפחות 25 אחוז מהכנסות הדוכנים ו-100 אחוז מהכנסות המכירות הפומביות וההגרלה יהיו קודש לרכישת המיכלים.
יריד שירה, בשיתוף פעולה עם העמותה ליתר לחץ ריאתי ועיריית רעננה, יכלול דוכני מזון ושתייה, דוכני תכשיטים ואביזרי אופנה, מוצרים לשבת, פרטי אמנות ועיצוב, מוצרים לתינוק, יודאיקה ועוד. בנוסף לדוכנים הרבים יתקיים קרנבל לילדים, משחקים נושאי פרסים והפתעות נוספות. במקום יתקיימו מכירות פומביות "שקטות" של חבילות מוצרים אטרקטיביות וכן הגרלה של פרסים שונים ביניהם לילה במלון דיוויד אינטר קונטיננטל בתל אביב, מנוי שנתי למכון הכושר הולמס פלייס ברעננה ואפילו אייפד 2. משתתפים יוכלו לקחת חלק גם בפעילויות ספורטיביות שונות ביניהם שיעור זומבה, טאי-צ'י, עיסויים וכדומה.
לקראת היריד, כתבה אחת מחברותיה על שירה ז"ל.
מביטה עלינו עם חיוכה המקסים. שירה דינור עם חברתה סיון
לחברה הטובה ביותר, זה לזכרך
שירה דינור היתה החברה הכי טובה שלי. היינו בלתי מופרדות עוד מהגן בלוס אנג'לס, היינו מבלות ביחד כל הזמן, היינו מדברות על בנים, היינו מקשיבות למוסיקה ורואות סרטים, היינו עוזרות אחת לשנייה תמיד. שירה הפגישה ביני לבין בעלי, בגיל 23 גרנו ביחד ובמקביל עבדנו באותה החברה. היינו כל הזמן ביחד. היינו.
שמי סיוון, אני בת 27 מרעננה ואני מארגנת אירוע צדקה לזכר החברה הכי טובה שלי שנפטרה לפני חמישה חודשים בלבד ממחלת יתר לחץ דם ריאתי. מחלה זו נדירה מאוד. מדובר במצב בו קיים לחץ גבוה בכלי הדם שבריאות שמקשה על החולה במחלה לחיות חיים אקטיביים ורגילים.
שירה נולדה עם בעיות לב אבל הצליחה להתגבר עליהם ולחיות חיים נורמאלים עד גיל 24 בלי שאנשים סביבה ישימו לב. שירה נולדה בלוס אנג'לס ועשתה
עליה לרעננה עם הוריה ושלושת אחיה בגיל 7. שירה הייתה אישה מיוחדת במינה, הקרינה שמחת חיים על כל הסובבים אותה והייתה בעלת לב רחב ונדיב שנגע באנשים רבים לאורח חייה.
בגיל 24 מצבה התדרדר מאוד עד שהיתה צריכה לחזור לבית הוריה, להפסיק לעבוד ולעבור אינסוף טיפולים. במשך כמעט שנתיים בקושי יצאה מהבית, לא יכולה לעשות פעילות גופנית והייתה מחוברת למיכל חמצן 24 שעות ביממה. למרות כל הקושי, שירה הייתה חיובית, התנדבה בעמותה ליתר לחץ דם ריאתי, המשיכה להיות תומכת וחברותית והתאמצה שלא לפספס אירועים חשובים, כולל החתונה שלי אליו הגיע בכסא גלגלים והבריתה של בתי התינוקת.
ב-13 בינואר 2011, בגיל 26, היא נלקחה מאיתנו והשאירה מאחור חלל עצום אותו אני מתקשה למלא.
לאחר ההלוויה של שירה, החלטנו, החברות הטובות שלה, לעשות משהו גדול לזכרה ולארגן אירוע צדקה וחגיגה קהילתית גדולה בשם "יריד שירה". אני מתרגשת מאוד לקראת היריד ואין לי ספק ששירה מסתכלת עלינו מגן עדן עם החיוך המקסים שלה וגאה בנו מאוד.
לפנייה לכתב/ת 
