אנשי הדממה: על עולמם הנשכח של המתרגמים

אלפי ספרים מתורגמים רואים אור מדי שנה בישראל. מאות מתרגמים, מקצועיים יותר ופחות, מפרסמים את תרגומיהם בהוצאות לאור, אך רובם אינם זוכים להכרה או להערכה הראויה. משיחה עם מספר מתרגמים עולה תמונה עגומה למדי: אהבת הספרות והתרבות, תחושת השליחות והעבודה הקשה, עומדים בניגוד חד ליחס הבעייתי מצד גורמים שונים. דבר אחד ברור: מלאכת התרגום נתפסת כפחותת ערך, ויש צורך בשינוי.

את אחת הטענות המרכזיות בנושא מעלה שירה חפר, בעלת תואר שני בתרגום וחקר התרגום, מתרגמת מלא פחות משבע שפות: אנגלית, נורווגית, שוודית, ספרדית, צרפתית, פינית ודנית. חפר, שתרגמה בין היתר ספרים מאת פטר אדולפסן ולינדה אולסון, רואה במתרגם איש מפתח, מתווך. "המתרגם הוא הפילטר שאתה תלוי בו," היא מסבירה, "איכות התרגום מכתיבה את איכות המגע שלך עם הסופר הזר".

חפר. המתרגם כשחקן על במה

חפר מצביעה על אנלוגיה מעניינת בין המתרגם לשחקן. "שניהם מפתחים כלים של פרשנות והגשה, כדי לגלם את הסופר מתוך האותנטיות של עצמם. אני לא מסכימה עם מי שטוען שמתרגם שואף בהכרח להיות סופר, כמו ששחקן לא בהכרח שואף להיות מחזאי. להפך, המתרגם הוא הרבה סופרים, בכל פעם הוא מישהו אחר".

חפר רואה בתרגום יצירה ארוטית: "הקשר שנוצר בין מתרגם לסופר הוא של התערטלות, התערבבות, התאחדות, הפרייה והיפרדות, תהליך שבסופו נולד להם ילד משותף". אך הילד המשותף אינו זוכה, לדעתה, להכרה הרצויה מצד הוצאות הספרים. "לצערי, נדמה לי שרוב הוצאות הספרים לא מעניקות חשיבות גדולה מספיק למתרגמים, ומתייחסות אליהם כאל עוד חוליה בשרשרת הייצור: חשוב שיהיה זול ככל האפשר".

מתקוממים ללא תקומה

"הבעיה היא שיש להם דימוי עצמי נמוך: היחס אליהם הוביל אותם להתייחס את עבודתם כאל פרנסה גרידא, והם לא רואים את עצמם כבעלי זכות בכלל להתייצב מול ההוצאות ולדרוש את מה שהם ראויים לו. מתרגמים צריכים לראות את עצמם כחלק מקהילה מקצועית חשובה מאוד בעיצוב התרבות: הרי יש להם משהו שאין לתלויי התרגום: רב לשוניות".

חפר מציינת שקיים פער בין מתרגמים ותיקים ומתרגמים חדשים וכי ישנו צורך של ממש בעידוד מתרגמים צעירים, כדי לעודד את התחלופה הבין-דורית הטבעית וצמידותה של הספרות לזמן ההווה. "הרבה מהמתרגמים הוותיקים שאני מכירה נוקטים לשון ארכאית, כבדה, שמנסה להידמות לטקסטים מתחילת המאה, ומחטיאים בזה את רוח הספרות העכשווית שבאה מבחוץ.

הבעיה היא שעם היחס של ההוצאות למתרגמים, אין סיבה לדם חדש להיכנס למקצוע: המחלקה לתרגום באוניברסיטת בר אילן למשל, הצטמצמה עם השנים, וזה בעידן שהתנועה הבין לאומית רק הולכת וגוברת והצורך במתרגמים רק עולה. זה אבסורד".

כמה כבר אפשר לשלם למשרת? (צילום: shutterstock)

מי שמכירה היטב את מלאכת התרגום המורכבת היא גליה בנזימן, ד"ר לספרות אנגלית מן האוניברסיטה הפתוחה ומבקרת ספרות במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". לדידה, תרגום הוא יצירת אמנות שמבצעיה אינם זוכים להערכה מספקת. "מכיוון שהמתרגם הנפלא ביותר הוא במהותו המשרת של הטקסט המקורי," היא מסבירה, "זה כמעט מובנה למשלח היד שיתייחסו אליו בצורה שאינה מכבדת אותו. כי כמה כבוד כבר אפשר לתת למשרת? וכמה מאיתנו קוראים ספרים מתורגמים בלי לשים לב בכלל מי תירגם ויצר אותם מחדש למעננו?"

אבל מילא הקוראים, אומרת בנזימן, ומצביעה על שלל בעיות בעולם הספרות ביחס למתרגמים. "כמה רשימות ביקורת על ספרות מתורגמת אינן מקדישות אפילו מלה אחת להיבט הזה של הטקסט? הרבה יותר מדי. וכמה הוצאות ספרים יכולות לומר לעצמן בסיפוק שהצליחו לחסוך עוד קצת כסף בימים קשים אלה כאשר התפשרו על מתרגמים שאינם טובים, כישרוניים ומקצועיים מספיק? שוב, הרבה יותר מדי.

וייכרט. תרגום מציף אותו באושר (צילום: דינה גונה)

רפי וייכרט, משורר, מתרגם ועורך ראשי בהוצאת "קשב לשירה תרגם יצירות מאת ויסלבה שימבורסקה, תדיאוש רוז'ביץ' ואווה ליפסקה. לתרגום הגיע מתוך אהבה לשירים ורצון לחלוק ביופיים עם הציבור שאינו יכול לקרוא אותם בשפת המקור. "תחילה תרגמתי לעצמי - כשיח של אדם עם אמנות השירה הקרובה ללבו," הוא מספר, "והדבר הציף אותי באושר. זה היה כמו להבין איך פועל ופועם המנוע של כלי רכב או של מטוס. מה בדיוק במוזיקה ובצירופים הלשוניים גורם לזה לנסוק לגבהים או לקדוח מעמקים".

לסוגיית מקומם של המתרגמים בארץ הוא מגייס את גמישותה של השפה העברית: "אענה לך במשחק מילים: מקומם של המתרגמים בארץ מקומֵם. דומני שאין עוד מקום תרבותי שבו מקבלים כה מעט (כסף, יחס) על עבודה כה גדולה. כמובן שיש הבדל בין שירה לפרוזה וזה עניין של מה ימכור ומה יזכה לחשיפה - והדברים ידועים".

"בתרגום שירה, אם להשתמש בצירוף מוצלח של המשורר אוֹרי ברנשטיין, 'כולם מעשים בודדים' של משוגעים לדבר. בלי דבקותו של יורם ברונובסקי לא היו לנו שירי קוואפיס, בלי דן דאור לא היו לנו שירים סיניים נפלאים, ובלי מסירותם של שמעון הלקין בעבר ושל עודד פלד בהווה, לא היו לנו שירי ויטמן. זו מסירות נפש ששכרה לא בצידה. ומי במקומותינו חושב על תוכנית חומש? איזה מדף אנו רוצים לראות בעוד כמה שנים?"

"כדי שהספרות העברית תפרח צריך להעביר אליה דגמי כתיבה ותבניות מתרבויות אחרות. רק כך נפתחים בפני הכותבים המקומיים אופקים חדשים. והרי בלי שירת העולם לא היו לנו ביאליק, טשרניחובסקי, אלתרמן או עמיחי".

לכל מתרגם יש שם

המתרגמת מרב זקס-פורטל הגיעה לתחום בעקבות המלצה של פרופסור ניצה בן-ארי במהלך לימודי התואר השני. עד היום תרגמה עשרות ספרים מאנגלית, בין היתר את כתביהם של חניף קורישי, ויקראם צ'אנדרה ודאגלס אדמס. על פי תפיסתה, המתרגם הוא אמן מבצע המעביר את היצירה משפה אחת לשנייה. אולם, על אף התפקיד המהותי, היא מציינת שמעמדם של המתרגמים, במיוחד מאנגלית, אינו טוב, והעניין בא לידי ביטוי גם ברשימות ביקורת, מהן מושמט שמו של המתרגם.

"משגעת אותי העובדה שאדם כלשהו, ובמיוחד מי שעיסוקו הוא בספרות, כותב ביקורת על ספר כלשהו, משבח את השפה והסגנון מבלי להזכיר בכלל את שמו של המתרגם, כאילו הספר נכתב בעברית. הרי ברור שהעובדה שמי שקרא את הספר בעברית ונהנה תלויה לא מעט במי שתרגם אותו. ישנן ארצות ששמו של המתרגם מופיע על הכריכה, לצד שם המחבר, כדי שהקורא יוכל להחליט אם הוא רוצה לקרוא את התרגום הספציפי הזה".

המקרה של המתרגמים מאנגלית מעניין במיוחד, שכן התפיסה הרווחת הינה שקל מאוד לתרגם מאנגלית וכל אחד יכול לעשות זאת. "בגלל שכולם יודעים, לכאורה, אנגלית," היא מסבירה, "יש הרבה פעמים תחושה של זלזול במתרגמים מאנגלית. מבחינת, 'גם הבן של הדודה שלי עשה מובינג באמריקה ועכשיו הוא יכול לתרגם'. זה מתבטא גם בשכר של מתרגמים מאנגלית שהוא נמוך יותר משל מתרגמים משפות נדירות יותר.

ברור שתרגום הוא לא רק ידיעת השפה על בוריה. תרגום טוב דורש, קודם כל, אוזן רגישה לשפה, לניואנסים שלה, לרבדים, למשלב, הרבה ניסיון, ידע תרבותי, סקרנות, נכונות לעבודת פרך וגם, כן, גם כישרון. והרבה אהבה, כי תרגום עושים באהבה, או שלא עושים בכלל".

על-מנת לשמור על שיח חי וער של מתרגמים, הקימה לפני עשר שנים פורום תרגום ועריכה הראשון בארץ, שכיום פועל בפורטל אג'נדה. "אחת הבעיות של עבודת התרגום היא הבדידות של המתרגם, היושב מול המסך, מנותק מהוצאת הספרים ומהקולגות שלו. לצורך כך, הקמתי את הפורום שנועד לשמש כמקום מפגש וירטואלי למתרגמים ועורכים. "לשמחתי, התקבצו בו אנשי מקצוע מצוינים וקשה לי היום לראות את עבודתי בלעדיו".

כספי. על המשכו של הכפר הגלובלי (צילום: נילס תורוולד אוסטרבו)

המתרגמת דנה כספי מצהירה בגלוי על העבודה הסגפנית שבתרגום, אותה היא מבצעת בגפה ליד המחשב. כספי, מתרגמת מהשפות הנורדיות, תרגמה ספרים מאת טובה ינסן, אסטריד לינדגרן, פטר הוג ופר פטרסון. גם אמה עסקה בתרגום ואת חשיבותו היא מתקשה להגדיר בלי להיסחף ליומרנות, כדבריה, "שכן תקשורת בין עמים ותרבויות היא חיונית לקיומו של הכפר הגלובלי. אבל במישור האישי אני לא חושבת במונחים כאלה," היא מסבירה.

את הטענה שמתרגמים משפות שנחשבות יותר "אקזוטיות" זוכים למעמד גבוה יותר, היא מנטרלת במחי יד. "המעטים מבין המתרגמים שיכולים להתפרנס מעבודתם הם אלה שהגיעו למעמד מסוים ולא פחות חשוב - יודעים לדרוש את המגיע להם, שכן עבודת התרגום הספרותי דורשת לא רק ידע בשפת המקור ושפת היעד אלא גם עבודת מחקר מעמיקה, הקפדה על סגנון ומשלב ונכונות לנסח כל משפט שוב ושוב עד שישקף את המקור בצורה הטובה ביותר".

"בהשוואה לעמיתיי הסקנדינביים השכר בארץ נמוך, ובעוד התרגום הספרותי נחשב למקצוע מכובד באירופה, אצלנו הוא בעצם לא מקצוע במובן זה שאי אפשר להתפרנס ממנו בלעדית. ארצות כמו הולנד וגרמניה הבטיחו את מעמדם של המתרגמים הספרותיים באמצעות חיוב הוצאות הספרים לשלם למתרגמים אחוזים מהמכירות בנוסף על שכר התרגום, אבל נראה לי שלמתרגמים הישראלים צפויה עוד דרך ארוכה עד שייהנו מתנאים דומים".

יורם מלצר אף הוא בן לאם שעסקה בתרגום, ואת מעשה התרגום ועולם השפות הוא מספר שינק מהבית. בדומה לכספי, גם מלצר מצביע על התייחסות מורכבת באשר למקומם של המתרגמים. "מבחינת הקהל, הרי שכשמדובר בספרים איכותיים בעליל ואיכותיים במיוחד, שזוכים לקוראים טובים, גם המתרגם זוכה להכרה שעוברת מפה לאוזן ומגיעה גם אליו. במקרים כאלו המתרגם נתפס כאחד מיוצריו של הספר המתורגם, ולא פעם זכיתי להבעות של תודה על כך שבזכות עבודת התרגום, זכו קוראי העברית לקרוא ספר טוב, חשוב, מרגש".

מלצר. הכין את הרשימה השחורה 

"מבחינת ההוצאות לאור - הדבר תלוי מאוד בהוצאה. אפשר למצוא את כל קשת ההתייחסויות: מתפיסת המתרגם כמין מכונה שמפיקה טקסט שאפשר לארוז ועד לגישה שמחשיבה את המתרגם לאמן-יוצר בפני עצמו, המשרת את התרבות במובנים רבים וחשובים. יחד עם זאת, אסור לשכוח שגם כשמדובר בהוצאות הספרים, מעמד המתרגם לא פעם נגזר מאיכותו וחשיבותו של הספר שהוא מתרגם.

"'רשימה שחורה' אפלה במיוחד חייבת להיזכר כאן: הוצאות ספרים ועורכים שנותנים ידם לתרגום של ספרים שלא משפת המקור. ברוב-רובם של המקרים, מתרגמים חייבים לסרב לעשות מעשה כזה, הגובל באונס המקור ובזלזול בקוראים".

בדומה לקולגות שלו, גם מלצר מתחבט באשר לשאלת ההערכה ומלין על היעדר ההתייחסות

לעבודת המתרגמים ברשימות ביקורת. "כיצד מבטאים הערכה? בפרסים, בכסף, בפרסום, באזכורים. למשל, אם מצטטים טקסט מתורגם ולא כוללים קרדיט למתרגם - הרי שזה חוסר הערכה. סופרים. הכותבים שמתעלמים מהתרגום מתחזים כמי שקראו את המקור, ומתייחסים לספר שהם קראו כאילו הוא-הוא מה שהסופר הצרפתי, הספרדי, הסיני או האירי כתב. והרי אין זה כך: מי שקרא ספר של פרוסט, פסואה, מורקמי או ורגס יוסה בתרגום, קרא בדיוק את זה: את התרגום".

מלצר הוא מתרגם ותיק מפורטוגזית, ספרדית, אנגלית ושפות נוספות, שמאחוריו עשרות תרגומים, בין היתר ליצירותיהם של פרננדו פסואה, חוליו קורטאסר, ג'ונוט דיאס וארי דה לוקה. לאור ניסיונו, הוא מצביע על מערך מסועף של שגיאות תרבותיות שנעשות בענף הספרות.

"אני אמנם מתרגם ותיק," הוא מספר, "אך אני לא יכול לומר שראיתי שינוי בהתייחסות למתרגמים. כל שוק הספרים שלנו זקוק לצמצום חד של הכמות לטובת עלייה משמעותית באיכות. עד שזה לא יקרה, יותר מדי ספרים יימכרו ב'4 ב-100' ויותר מדי ספרים יתורגמו כדי להימכר כך. זו חלק מהשתקפותה של כלכלת השוק הפראית בתחום תרגום הספרות. הממוצע הוא ספר בינוני-גרוע, קצר ככל האפשר, המתורגם מהר ובזול ונמכר ב-25 ש"ח, אם הוא נמכר. כמה כבר אפשר לשלם למי שמתרגם ספר כזה?".