שתף קטע נבחר
צילום: שאול גולן

עאלק מהפכה: ניצחון הקוטג' רק מוכיח שנכשלנו

הישג צרכני? נאיביות! חרם הקוטג' רחוק מלהיות כיכר תחריר צרכנית. כולנו נמשיך להצביע לאותן מפלגות ולקנות את המוצרים. מהפכה אמיתית צריכה להכאיב גם לצרכן ואנחנו כנראה עוד לא מוכנים (וגם לא כל כך מוסריים). דעה

די עם האופוריה השקרית של העאלק-צרכנות-נבונה השוטפת את כולנו מאז אתמול. די להרים ראש עתיר שביעות-רצון עצמית, על גלי הפסאודו-מהפכה בעניין הקוטג'. ולא כי היא לא ראויה, ולא כי לא מגיע לנו מחיר תחרותי, ולא כי אין מקום לנחת מקומית מהניצחון הרגעי.

 

 

אלא בשל כל מה שהניצחון הזה בפוטנציה חושף, שהוא ההיפך הגמור מכפי שנדמה: הנאיביות של אלה הרואים בקוטג' את כיכר תחריר שלנו, לא פחות; השאננות שתיכף תִּפְשֶׁה בנו בכל חלקה טובה שעד אתמול נצצה בזיק המרד והצביעות של כל הנוגעים בדבר, ובראש ובראשונה שלנו אנו, ציבור הצרכנים.

 

קוטג'?

העובדה שבחרנו כסמל המהפכה את הקוטג' היא הפתטית ביותר והמעידה ביותר על מצבנו הצרכני האמיתי. סמל בהחלט יכול להיות משהו קטן, שולי ואף מפתיע, הנבנה על גבי תסכול מצטבר של שנים ומתפרץ באחת, בבחינת הקש ששבר את גב הגמל.

 

אבל בהתפרצות זו, הוא אמור לסחוף אחריו את כל מה שהיה אצור בפנים, בשתי רמות: גם בהיקף, למשל בהחרמה של כל המוצרים האחרים של אותם תאגידי מזון, וגם בעוצמה, למשל באיום אלקטוראלי על נבחרי הציבור שהשיקול הצרכני יהיה קריטי בבחירות הקרובות.

 

ברמה הראשונה אנו נכשלים כבר עתה: מישהו מאיתנו לא קונה את המוצרים האחרים של תנובה, שטראוס או טרה לאור הקריאה של מארגני המרד לעשות זאת? ברגע שקונים אותם, הקוטג' מוכתר כפיקציה. כסמל ריק שאין ממש מאחוריו. אז אתמול הן זרקו לנו עצם וריחה המשכר - משקר ומסיח את דעתנו מהתמונה הכוללת.

 

ברמה השנייה אנו צפויים להיכשל במסגרת כל איומי הסרק "להצביע חברתית". הצחקתם אותי. מי שמצביע ימין - ימשיך. מי שמצביע שמאל - ימשיך. כמה מאיתנו יברחו במר יאושם למפלגות-של-מערכת-בחירות-אחת ובזה זה יסתכם. בפייסבוקית אומרים על זה: פחחחח.

 

מה עם הדלק?

מהפכה אמיתית נמדדת בשלושה פרמטרים מרכזיים. ראשית, היא כואבת. גם למהפכן. לא רק לשולט. היא מוגדרת על ידי המוכנות של המהפכן לשלם מחירים כואבים בהווה עבור פעולתו, למען רווחים עתידיים. זאת, משום שאי הנוחות מן הפעולה, גדול ככל שיהיה, מתגמד לנוכח המחירים שיהיו לאי פעולה.

 

אבל, עובדה ידועה במחוזותינו היא שעל מחירי הדלק, הסלולאר וכל השאר, החונקים אותנו באמת, עד לריקון כיסים ממשי, רק עשינו רעש אופנתי במסגרת טרנד הקוטראי האהוב עלינו בסלוני יום שישי ובכתבות ה"יצאנו לשטח" בתקשורת. למה? כי הוויתור על כל אחד ממוצרים אלה בכלל, ולאורך זמן בפרט, הוא כואב ומורגש.

 

שנית, היא מרתון ולא ספרינט. שבועיים תמימים נמשכה "מהפיכת הקוטג'". בפייסבוקית אומרים על זה: פששש.

 

שלישית, היא מסתיימת רק כשהמטרה מושגת. לא שנייה לפני. רוצים כיכר תחריר? בבקשה: הם חזרו באלפיהם כי היורים במפגינים לפני חודש, טרם נעצרו, ונראה שהם ערוכים רגשית לכל פרק זמן שיידרש. כמה זמן אנחנו נחזיק?

 

ובאמת למה לנו מהפיכה כוללת עכשיו? קיץ. חם. לחות בחוץ. תנו לנו מהפיכה-אינסטנט: מצטלמת טוב, עתירת צדק חברתי וצרכני, קצרה נוחה וממוזגת, מהכורסא בבית ומהלייק בפייסבוק. מש"ל. בפייסבוקית אומרים על זה: חחחחח (שזה שונה מפחחח לעיל).

 

מי כאן החזירים?

קפיטליזם חזירי של תאגידים? כן. בהחלט. אבל בואו נפסיק לרמות את עצמנו שאנחנו, הציבור, יותר מוסריים. בהינתן לכל אחד מאיתנו הכח, אנו נבדלים מהם רק כמותית. לא איכותית או ערכית. חשבו לבד: כמה מאיתנו באו מיוזמתם למטפלת, לבייביסיטר, לעוזרת, למורה הפרטית של הילד, לפועלים של השיפוצניק, לגנן שמכסח את הדשא בבית המשותף או למנקה של חדר המדרגות והציעו להם העלאה בשכר, מיוזמתנו?

 

בדרך כלל אנו מסכימים להעלאה, ולא יוזמים אותה. וגם זה רק כי אנו מפחדים לאבד את אותו בעל מקצוע שאחרת יפסיק לבוא. כלומר אנו, כאנשים פרטיים, עושים ביומיום הגדלת הוצאות והקטנת רווחים לעצמנו רק מתוך כורח, לא מוסר.

 

בעיני זה הרבה יותר חזירי משום שאנו מנופפים בקלף ה"מוסר" שאיננו אוכפים על עצמנו, למול תאגידים עסקיים שמלכתחילה מטרתם המוצהרת והלגיטימית היא רווח, ושאת מוצריהם אנו ששים לצרוך, גם כשאין בכך הכרח. בפייסבוקית אומרים על זה: בעעעע.

 

בחוץ-לארץ יותר זול?

מתברר. וזה באמת מקומם. אבל מה עם קצת מידתיות רגשית ופרופורציה בהבנת מקומנו בהיקפי הסחר העולמי? זה חוק המספרים הגדולים. מתמטיקה פשוטה. לא אנטישמיות.

 

תאגיד רוצה לייצר אחוז רווח מסוים בשנה. אז ברור שככל שהשוק יותר גדול (יותר אנשים קונים את המוצר) הוא יכול לעמוד בתחזית הרווח עם מחיר יותר נמוך לפריט. ולהיפך. ישראל מהווה שוק קטן אז אנחנו ה"להיפך".

 

אז אם אנו, כציבור צרכנים, רוצים להתמודד בהצלחה עם המלחמה המתמדת והמובנית הזו בינינו לבין תאגידים מסחריים, קודם כל עלינו לנטרל את ההיבט הרגשני ולהפסיק להתבכיין כילדים בגן: "אכלו לי", "שתו לי". ההבנה של זווית הראייה של היריב, היא קריטית בכל מהלך אסטרטגי וטאקטי כאחד.

 

זהבית כהן היא השטן??? כי מאז מכירת תנובה דווקא אמרו שהיא אלוהי ה- ROI. מה נשתנה? אה. "רחשי הלב של הציבור"... צביעות העיתונות הכלכלית על שלוחותיה שוברת את שיאי הציניות, אפילו שלי. הרי מי שמכתיר את הטייקון הכוכב התורן זה אתם! מי שקושר לו כתרים זה אתם! מי שממתג את להטוטיו הבורסאיים כסקסיים זה אתם! שנוציא את הכותרות והמוספים המיוחדים מהארכיון?

 

זו צביעות להאליה ולסגוד על-פי מדד של ייצור רווח על ההשקעה, אך להיתמם בזעזוע מהדרך בה הושג רווח זה.שהרי אין קסמים. אלא אם תאגיד הוא דיספונקציונאלי לגמרי, לא ניתן לייצר רווח עתק רק משיפור תהליכי העבודה. תוך שכל הגורמים נותרים קבועים (המוצר, גודל קהל היעד, תהליכי היצור) - רווח עתק תמיד נובע ממקור שאינו אורגאני למוצר ולארגון. למשל, העלאת מחירים. לא ידעתם? בפייסבוקית אומרים על זה: ססססס.

 

יש פתרון

אז מה לעשות? ראשית, לקחת אחריות ולא לצפות שהתאגיד יפעל עבורנו - אנחנו קובעים את התייחסותו אלינו! שנית, לבצע צעדים קטנים, אך ממשיים ובני-קיימא. לא צריך חרם מוחלט שלא ניתן לעמוד בו. צריך שכל אחד מאיתנו יבצע קיצוץ של 30%-10% שהם טווח ה"סתם" בצריכה הכוללת שלו. לנו זה אפשרי ולהם זה יהיה משמעותי וכואב.

 

שלישית, יתר רציונאליות ותחכום בצריכת מותגים, לצורך הקטנת המניפולציה הרגשית המופעלת עלינו במערכה המסחרית האינסופית על כיסנו.

 

אז תרגיעו רבותי. תרגיעו. אני סקפטית. עוד באירופה הייתי. הו, כמה אשמח לגלות שטעיתי.

 

הכותבת היא בעלים ומנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המקצוענים
קוטג' - סמל, אבל של מה?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים