מיקה בת ה-5 טבעה בכנרת; איבריה הצילו 4
במשך שבוע שכבה מיקה בורין בת ה-5 וחצי במצב אנוש, לאחר שטבעה בכנרת. בסוף השבוע, לאחר שנקבע כי היא מתה מוות מוחי, החליטו הוריה לתרום את איבריה. בזכות התרומה ניצלו חייהם של ארבעה ילדים. "העובדה שאיבריה של מיקה הצילו חיים צעירים מנחמת בצל הטרגדיה", אומר דודה ל-ynet
בתוך שלוש שעות בסוף השבוע האחרון התקבלו שלוש הסכמות לתרומת איברים - והצילו את חייהם של שבעה, בהם ארבעה ילדים. אחת התרומות אושרה על ידי משפחתה של מיקה בורין בת החמש וחצי, שלקתה במוות מוחי לאחר שטבעה בכנרת.
הטרגדיה של משפחת בורין התרחשה לפני כשבוע. זמן קצר לאחר שהמשפחה הגיעה לכפר הנופש בעין גב טבעה הילדה בכנרת. היא נמשתה מהמים על ידי מציל, שהחל בפעולות החייאה אותן המשיך צוות מד"א שהגיע במקום.
לאחר פעולות החייאה ממושכות הושב הדופק לגופה של מיקה הקטנה והיא פונתה לבית החולים "פוריה" בטבריה. לאחר שמצבה יוצב היא הועברה לבית החולים "העמק" בעפולה, שם אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. מצבה הוגדר אנוש מהרגע הראשון והיא לא שבה להכרתה מאז האירוע.
לאחר ימים בהם נאבקו הרופאים על חייה, קבעה ועדת רופאים כי היא מתה מוות מוחי.
לאחר מותה הסכימו בני משפחתה לתרום את איבריה. "ההחלטה לתרום את האיברים היתה לא פשוטה" אומר ל-ynet אורן גדות, דודה של מיקה. "תמיד היתה לנו תקווה, גם כשאמרו שהמצב הוא סופי. רואים את בית החזה עולה ויורד ולמרות שהיא מחוברת למכונת הנשמה, יש תקווה שאולי יש גם מרכיב של נשימה עצמונית".
מתי התקבלה ההחלטה לתרום את איבריה של מיקה?
"מוות מוחי מאפשר למשפחה להיפרד, וההורים עברו תהליך ארוך של פרידה עד ליום שלישי, בו נקבע המוות המוחי. אך גם שבוע של פרידה הוא מעט מאוד זמן. אבל זו משפחה ריאלית שהבינה את המצב והיה לנו ברור שיש עניין של דחיפות. מתאמת ההשתלות ניסתה בצורה הכי עדינה לנסות ולהקדים את מועד קבלת ההחלטה כי כל רגע שעובר, נפגע עוד איבר, ולבסוף ההורים נתנו את הסכמתם".
יש נחמה בידיעה שאיבריה של מיקה הצילו ארבעה ילדים?
"ההורים פחות רואים בכך את המשך חייה של מיקה. הם זוג הורים משכילים ורציונליים. אך הם בהחלט רואים ערך בכך שאנשים אחרים קיבלו חיים והעובדה שמדובר בסביבת גיל צעירה מנחמת עוד יותר בצל הטרגדיה הקשה הזו, שעוברת עליהם ועל כל משפחתנו".
במהלך 24 שעות השתילו צוותי מערך ניתוחי חזה ולב בבילינסון ריאות ולב בארבעה חולים. ריאה הושתלה באסתר שפירא, בת 61 מחיפה, שסבלה מאמפיזמה. אסתר, מורה למתמטיקה, המתינה במשך שנה להשתלה. "הייתי בהלם כשראיתי שפרופ' קרמר מחפש אותי בשעות הערב", אמרה שפירא, "עכשיו שעברתי את ההשתלה, אני אהיה ממושמעת יותר מהתלמידים שלי ואעשה כל שביכולתי כדי לחזור לחיי השגרה בצורה הטובה ביותר".
ריאה נוספת הושתלה בגבר שסבל ממחלת הסיליקוזיס. הוא הגיע למכון הריאות בבילינסון עם רמת תפקודי ריאות ירודה מאוד - 22%-26% בלבד, ולכן נזקק בדחיפות להשתלת ריאות.
בגופה של זהבה פרימו, בת 64 מאורנית שסבלה מריאות מצולקות, הושתלה ריאה. מצבה טוב.
מגופה של מיקה ז"ל הושתלו בבית החולים שניידר לב וריאות בילד בן תשע. הילד, אשר סבל ממחלת ריאות מינקותו ונזקק להשתלה המשולבת להצלת חייו, מטופל ביחידה לטיפול נמרץ לב ומצבו מוגדר יציב.
"נהוראי סבל ממחלה ריאתית קשה", אומרת ל-ynet אמו סלי אוחיון, תושבת אשדוד. "בשנים האחרונות הקמנו ממש בית חולים נייד בבית. היו לו אישפוזים ללא סוף וחיים לא חיים. הוא היה מחובר לצינור חמצן, תלוי באנשים שיזיזו אותו, שיקחו אותו. הילדות נגמרה לו עוד כשהוא נולד. החיים היו קשים מאוד. אך הוא היה גיבור ולקח את הכל בסבבה. אנחנו משתתפים בצער הכבד של המשפחה מעומק לבנו ובמקביל אנחנו לא יודעים איך להודות להם מספיק. אנחנו אסירי תודה על המעשה האצילי שלהם. הילד שלנו נולד מחדש בזכותם".
במקביל התבצעו גם השתלת כבד בנערה בת 17 אשר סבלה מאי ספיקת כבד והשתלת כליה בנערה בת 16 אשר סבלה מאי ספיקת כליות. הנערות מטופלות ביחידה לטיפול נמרץ ומצבן מוגדר יציב. שתי קרניות יושתלו בהמשך השבוע בחולים בבית החולים העמק בעפולה.
כאמור, שתי משפחות נוספות הסכימו לתרום את איברי יקיריהן בסוף השבוע. במרכזים הרפואיים כרמל ושיבא נפטרו גבר ואישה בני 57 ו-58 לאחר אירוע מוחי. בזכות נדיבותן של שתי המשפחות זכו בחיים חדשים שלושה חולים, בהם הושתלו ריאות בבית החולים בילינסון.
"המרכז הלאומי להשתלות ועם ישראל כולו רואים ומרגישים את התוצאות המרגשות מכל זויות ההסתכלות", אמרה דבורה שרר, דוברת המרכז הלאומי להשתלות. "נעשית עבודת הסברה רחבה ביותר בנושא כל כך רגיש כבר למעלה מעשר שנים. בבתי הספר, כבר מגיל צעיר, ילדים יודעים מה המשמעות של נושא תרומת איברים והצלת חיים. נעשות הרצאות בבסיסים צבאיים, באירגונים ובבתים פרטיים. גם התקשורת מאוד עוזרת להראות לכולם שאכן יש המשכיות לחיים והנתינה הזו עוזרת למשפחות לחיות עם העובדה הכואבת של המוות כאשר היא רואה בברור את החיים שהעניקו".
לפנייה לכתב/ת 
